תזמור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תזמור הוא הדרך שבה הצלילים אשר ביצירה מוזיקלית נחלקים בין כלי הנגינה השונים שבתזמורת או בהרכב המוזיקלי.
התזמור הוא חלק בלתי נפרד מכל יצירה, ומהווה מרכיב חשוב ושווה ערך למרכיבים הבסיסיים האחרים שבמוזיקה, כקצב והרמוניה.
תזמור הוא מלאכה מורכבת, משום שלכל כלי נגינה מגבלות משלו, וכן מנעד צלילים שונה. התזמור קובע אילו כלים שונים ייקחו חלק באקורד, דבר המשפיע על אופי הצליל המתקבל . בדרך כלל, כלי נשיפה ממתכת ("Brass") מבצעים את המרווחים הזכים באקורד (קווינטות ואוקטבות).
בתקופות מוזיקליות שונות היה נהוג לתזמר באופן שונה, בהתאם למסגרות בהן בוצעו היצירות. גם חשיבות התזמור השתנתה לאורך הזמן.
[עריכה] תזמור בהסטוריה של המוזיקה
המלחין הראשון שהבין את יכולות התזמור והשתמש בהן היה ברליוז. ליצירותיו לתזמורת יש גוון עשיר במיוחד בזכות ניצולו את היכולת והייחוד של כל כלי. מלחינים מאוחרים יותר שהמשיכו את דרכו היו ריכרד שטראוס וניקולאי רימסקי-קורסקוב ששיכללו את שיטתו וניצלו את היקף יכולותיהם של כל כלי וכלי עד תום. את השיטה הזאת ניתן לשמוע בפתיחה "קרנבל רומאי" של ברליוז וביצירתו של רימסקי-קורסקוב "שחרזאדה".
המלחין אנטון ברוקנר נקט בשיטה שונה לתזמור - לכל קבוצה של כלים (סקציה) היה נותן תפקיד וכך לתזמורתו היה גוון דומה לעוגב עשיר בצלילים (שכן עוגב יכול לדמות צלילי כלים אחרים). הסימפוניות של ברוקנר הן בעלות אופי דומה.
[עריכה] תזמור אימפרסיוניסטי
דביסי וראוול שמו דגש על התכונות התחושתיות של כל כלי והתוצאה לא הייתה העושר הצלילי של ברליוז, אלא גוון שקוף ורוטט של צלילים שכוון בעיקר להשאיר תחושה של התיאור של המוסיקה (מכאן ההקשר האימפרסיוניסטי). אחת הדוגמאות לתזמור שכזה הוא התזמור שביצע ראוול ליצירה תמונות בתערוכה מאת מודסט מוסורגסקי.
