שתנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שתנן (או שינן, שתנה; בלועזית: אוּרֵאָה) הוא תרכובת אורגנית המכילה פחמן, חנקן, מימן וחמצן. נוסחתו הכימית היא CON₂H₄ או NH₂)₂CO). באמצעות ייצור שתנן נפטר הגוף מעודפי חנקן הנוצרים במהלך חילוף חומרים.

אצל חלק מהחיות, האטומים המרכיבים את השתנן מגיעים מדו תחמוצת הפחמן, מים, אספרטט ואמוניה. והשתנן נוצר בתהליך אנבולי. תהליך זה צורך אנרגיה, כיוון שאמוניה, תוצר לוואי נפוץ של חילוף החומרים בגוף, היא רעילה ויש לנטרלה. השתנן נוצר בכבד. חיות ימיות לא מייצרות שתנן, כיוון שסביבתן משופעת במים והן יכולות פשוט לפלוט את האמוניה לסביבה מיד כשהיא נוצרת. ציפורים מייצרות חומצת שתן, חומר רעיל פחות מהשתנן, כיוון שצריכת המים שלהם קפדנית יותר. גם בני אדם אדם מייצרים מעט חומצת שתן, כתוצאה מפירוק פורין. ייצור עודף של חומצת שתן יכול לגרום לסוג של דלקת מפרקים הנקרא שיגדון.

שתנן (Urea)
נוסחה	CH₄N₂O
מסה מולקולרית	60.055 גר\מול
צפיפות	1.32 גר\ס"מ³
נק' רתיחה	132.7 C°

[עריכה] גילוי השתנן

השתנן התגלה על ידי הילר רול, כימאי צרפתי, ב-1773. ב-1828, השתנן היה לתרכובת האורגנית הראשונה שסונתזה מחומרים אי-אורגניים, על-ידי הכימאי הגרמני פרידריך ולר, שהפיק שתנן מאשלגן ציאנאטי ואמוניום גופרתי. בכך הפריך ולר את התאוריה הגורסת כי היסודות הכימיים המרכיבים אורגניזמים חיים שונים במהותם מהחומר הדומם, והניח את היסוד לכימיה האורגנית.

[עריכה] שימושים

[עריכה] שימוש תעשייתי

שימושי השתנן בתעשייה:

חומר גלם לייצור פלסטיק.
רכיב בדשן ומזון לחיות, המספק מקור זול וזמין של חנקן.
משמש כתחליף למלח המשמש בכבישים ובמסלולי המראה למניאת קיפאון. שתנן אינו גורם לשיתוך (קורוזיה) בניגוד למלח.
כמרכיב במרככי שיער ותחליבים.
משמש כמגיב בקומפרסים לקירור בערכות עזרה ראשונה, הודות לתגובה האנדותרמית שהוא יוצר במגע עם מים.

[עריכה] שימוש מעבדתי

השתנן משמש להגדלת המסיסות של מספר חלבונים. לשם כך משתמשים בשתנן בריכוזים של עד 10 מולר.

[עריכה] שימוש רפואי

[עריכה] שימוש תרופתי

השתנן משמש בתכשירים דרמטולוגיים לטיפול בעור יבש.

[עריכה] אבחון פיזיולוגי

כיוון שהשתנן מיוצר בגוף ברמה קבועה יחסית, רמות גבוהות של שתנן מצביעות על בעייה בסילוק השתנן, או במקרים נדירים יותר, בייצור עודף שלו. הגורם הנפוץ ביותר לאורמיה (רמה גבוהה של שתנן בדם) הוא בעיות בכליות. רמת השתנן נמדדת יחד עם רמת הקראטינין על מנת לאבחן ישירות בעיות בכליות (כמו מחלת כליות כרונית) או בעיות משניות (כמו היפותירואידיזם - בעיות בתפקוד של בלוטת התריס). רמות גבוהות מאוד של שתנן בדם (אורמיה) עלולות לגרום להפרעות נוירולוגיות, ותקפופת ארוכות של אורמיה עלולות לגרום לעור לפתח גון אפרפר. רמת השתנן בדם יכול להיות מושפעת גם מחלות דם ממאירות כגון לוקמיה ומיאלומה נפוצה.

[עריכה] שימושים דיאגנוסטיים אחריים

שתנן המסומן באיזוטופים (פחמן 14 - רדיואקטיבי, או פחמן 13 - איזוטופ יציב) משמש לבדיקת נשימה לגילוי הליקובקטר פילורי בקיבה ובתריסריון. הבדיקה מגלה את האנזים אוראז, המיוצר על ידי ההליקובקטר, בתגובה המייצרת אמוניה משתנן. תהליך זה מוריד את הpH של הקיבה מסביב לחיידק. ניתן לזהות בעזרת אותו מבחן מינים דומים להליקובטקר פילורי בחיות כגון קופים כלבים וחתולים (גם חתולים גדולים).