שרלוק הולמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שרלוק הולמס וד"ר ווטסון כפי שצוירו על ידי סידני פאגט

שרלוק הולמס הוא דמות ספרותית פרי יצירתו של סר ארתור קונאן דויל.

שרלוק הולמס הוא בלש פרטי פיקח וחכם, המפענח פרשיות סבוכות בעצמו או מסייע למשטרה. עיקר יחודו הוא חוש התבוננות והבחנה בפרטים החשובים. תפיסת עולמו גורסת כי יש רק כמות מסוימת של ידע שיכול אדם לצבור, לכן הוא מרכז את מאמציו בכיוונים מהם הוא עתיד להפיק תועלת בלבד. הולמס מתפאר לעיתים במחקר שביצע, בו סיווג עשרות סוגים של אפר. מחקר זה מסייע לו רבות בחקירות. גישתו לחקירות מאופיינת באמירה כי כאשר כל האפשרויות האחרות נפסלו, האפשרות שנשארה, עד כמה שתהיה בלתי סבירה, היא הנכונה. דמותו של שרלוק הולמס מבוססת על דמותו של אדם אמיתי, פרופסור שלימד את ארתור קונאן דויל בשם ג'וזף בל (Joseph Bell), אדם התואם גם את מראהו החיצוני של שרלוק הולמס כדמות גבוהה וגרומה.

בעת קריאת סיפורי שרלוק הולמס אין הקורא אמור בדרך כלל לנחש מי העבריין, מכיוון שלא מסופקים לקורא די רמזים כדי לפתור את התעלומה. משום כך רחבות יותר האפשרויות העומדות בפני דויל לסיום הסיפור מאשר אלו העומדות בפני סופרים דוגמת אגאתה כריסטי, אשר כולאים את עלילת ספרם במסגרת מצומצמת של חשודים (למשל, בטירה אליה הוזמנו מספר אנשים לארוחת ערב). פעמים רבות מסתיימת החקירה בכך ששרלוק הולמס נותן לחוקרי הסקוטלנד יארד תיאור מדוקדק של העבריין, והם לוכדים אותו. חברו של הולמס, ד"ר ווטסון, המתפקד כרושם תולדותיו, משמש לעיתים קרובות כאמצעי הבהרה בעלילה: ווטסון מבקש מהולמס להסביר את ההקשים הלוגיים בהם נקט.

דויל לא היה מרוצה מהפופולריות לה זכה הולמס ולכן הרג אותו במאבק איתנים עם פרופסור למתמטיקה בשם מוריארטי, אך בעקבות לחץ מצד הקוראים החזירו דויל מהמתים והולמס המשיך בהרפתקאותיו.

הולמס התגורר בלונדון, ברחוב בייקר 221ב', כתובת שלא הייתה קיימת בזמן כתיבת הסיפורים. כיום שוכן בכתובת זו בנק, אך מעבר לכביש נמצא מוזיאון שרלוק הולמס. כמו כן, בקצה הרחוב ישנה תחנת רכבת תחתית בשם תחנת רחוב בייקר (Baker Street Station) שבה מעטרות צלמיות פרופיל של הולמס את קירות התחנה.

בלב אדינבורו ניתן למצוא אנדרטה לארתור קונאן דויל, המעוצבת כפסל של שרלוק הולמס.

[עריכה] מספרי שרלוק הולמס שכתב דויל

פסלו של שרלוק הולמס בעיירה מיירינגן שבשווייץ, הנמצאת סמוך למפלי רייכנבך שבהם "הרג" פרופסור מוריארטי את שרלוק הולמס

ארבעה רומנים באורך מלא:

חקירה בשני - יצא לאור בשנת 1887. הספר עורר רעש בקרב בני הקהילה המורמונית, משום שהאשים אותם בפשעים כבדים. יצא לאור בתרגומו של אוֹרי בלסם בהוצאת מרגנית/זב"מ בשנת 1989.

סימן הארבעה - יצא לאור בשנת 1890. יצא לאור בעברית בתרגומן של שלומית קדם וחדוה גיל, בהוצאת לדורי בשנת 1982. ובשם "חותם הארבעה" בתרגומו של אוֹרי בלסם בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1983.

כלבם של בני בסקרוויל - יצא לאור בשנת 1902 נחשב לטוב שבספרי שרלוק הולמס. יצא לאור לראשונה בעברית בתרגומו של אוריאל הלפרין (יונתן רטוש) בהוצאת אמנות בשנת 1929.

עמק הפחד - יצא לאור בשנת 1914. יצא לאור בתרגומו לעברית של מיכאל הנדלזלץ בהוצאת זמורה ביתן בשנת 1990.

קובצי הסיפורים:

הרפתקאות שרלוק הולמס, יצא לאור בעברית בתרגומה של שלומית קדם, בהוצאת לדורי.
זיכרונותיו של שרלוק הולמס
שובו של שרלוק הולמס, יצא לאור בעברית (תחת השם "שרלוק הולמס מפענח תעלומות") בתרגומה של שלומית קדם, בהוצאת לדורי.
הקידה האחרונה
ספר החקירות של שרלוק הולמס, יצא לאור בעברית בתרגומה של שלומית קדם, בהוצאת לדורי.

המהדורה הכרונולוגית מהדורה זו סידרה את הסיפורים הקצרים כך שיופיעו על פי זמן ההתרחשות של החקירה המתוארת בהם. כל סדרת הספרים הכוללת שמונה ספרים (ארבעה המוקדשים לסיפורים הקצרים, ועוד ארבעת הרומנים) תורגמה לעברית בעריכת יחיעם פדן וספריית מרגנית של הוצאת זמורה-ביתן באמצע שנות ה-80.

אוספי הסיפורים הקצרים, לפי הסדר, הם (כל השמות נבחרו על פי שמות של סיפורים קצרים מאותו קובץ):

פרשת הבלש הגוסס
תעלומת עמק בוסקומוב
פרשת נזר התרשיש
תעלומת הדמויות המרקדות (תרגם אורי בלסם)

קובצי הסיפורים בעברית שנמכרים בארץ:

שרלוק הולמס - הטוב שבטוב
תעלומת עמק בוסקומב

[עריכה] ספרים קשורים

ספרים רבים נכתבו כספרי המשך לסדרה המצליחה, ביניהם: "שרלוק הולמס מול דרקולה", ד"ר ג'קיל ומיסטר הולמס", זכרונותיו של ווטסון.

לאחר שב-1891 נהרג הולמס בהתקלות עם פרופסור מוריארטי, לאחר שנתיים ב"קאמבאק" הוא אומר לווטסון בנונשלנטיות כי הוא טייל שנתיים בטיבט ובידר את עצמו בביקור בלהסה. ג'מיאנג נורבו החליט להשלים את הפער וכתב את "המנדלה של שרלוק הולמס: השנים החסרות", בו מתואר מסעו של הולמס בהודו ובטיבט.

מוריס לאבלאן, יוצר דמותו של ארסאן לופאן, הפורץ הנוצץ, נזקק לדמותו של שרלוק הולמס ליצירת עימות באחד מספריו, אך כדי שלא יואשם בגניבה ספרותית שיבש את השם להרלוק שולמס. בספר של לאבלאן הבלש מושם ללעג על ידי ארסאן לופאן וזה עורר את זעמו של ארתור קונן דויל.