ארתור קונאן דויל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

סר ארתור קונאן דויל

סר ארתור קונאן דויל (22 במאי 1859 - 7 ביולי 1930) סופר בריטי, ידוע בעיקר בשל סיפוריו של הבלש שרלוק הולמס, אשר נחשבו תמיד לחידוש משמעותי בתחום ספרות הפשע. הוא היה סופר פורה, אשר עבודותיו האחרות כללו סיפורי מדע בדיוני, רומנים היסטוריים, מחזות ושירה.

'קונאן' הוא במקור שם אמצעי, אך בשנים מאוחרות יותר, השתמש בו דויל כחלק משם משפחתו.

תוכן עניינים

1 חייו
2 מספריו
- 2.1 שרלוק הולמס
- 2.2 רומנים היסטוריים
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו

ארתור קונאן דויל נולד ב-22 במאי 1859 באדינבורו, להוריו האירים: צ'ארלס ומארי דויל. הוא נשלח לבית ספר ישועי בגיל תשע, וכאשר עזב את בית הספר בשנת 1875 נטש את הנצרות והפך להיות אגנוסטי.

מ-1878 ועד 1881 למד רפואה באוניברסיטת אדינבורו. לאחר לימודיו, שירת כרופא אונייה בנסיעה לחוף מערב אפריקאי, ואז בשנת 1882 ביצע את התמחותו בפלימות' (עיר בדרום-מערב אנגליה). הוא השלים את הדוקטורט שלו בשנת 1885.

התמחותו הרפואית לא היוותה הצלחה גדולה. לכן, בזמן שהמתין למטופלים, החל לחבר סיפורים. התנסותו הספרותית הראשונה פורסמה במגזין מקומי באדינבורו לפני שהיה בן 20.

הוא עבר לגור בסאות'סי. עבודותו המשמעותית הראשונה הייתה "חקירה בשני", שפורסמה בעיתון חג המולד של שנת 1887, והציגה לראשונה את שרלוק הולמס, אשר דמותו עוצבה בהשראת פרופסור ג'וזף בל - מרצה באוניברסיטת אידנברו בה למד דויל. בזמן מגוריו בסאות'סי שיחק כשוער קבוצת הכדורגל של פורתסמות', בין השנים 1884 ו-1890.

בשנת 1885 נישא ללואיסה הוקינס, אשר סבלה משחפת ומתה בפתאומיות בשנת 1906. הוא נישא בשנית לג'ין לאקי בשנת 1907, אותה פגש לראשונה בשנת 1897, הוא אמנם התאהב בה עם פגישתם אך שמר איתה על יחסים אפלטוניים מתוך לויאליות לאשתו הראשונה. לדויל היו חמישה ילדים, שניים מאשתו הראשונה, ושלושה מהשניה.

בשנת 1890 למד רפואת עיניים בוינה, ועבר לגור בלונדון ב-1891 כדי להתמחות בתחום זה. באוטוביוגרפיה שלו כתב שאף לא מטופל אחד עבר את סף דלתו. דבר זה נתן לו עוד זמן לכתיבה, ובנובמבר 1891 כתב לאימו: "אני חושב להרוג את הולמס... ולהפטר ממנו אחת ולתמיד. הוא מסיט את דעתי מדברים חשובים יותר.". בדצמבר 1893 הוא אכן עשה זאת, במטרה להקדיש יותר מזמנו לדברים "חשובים יותר".

דויל שילח את הולמס ביריבו הגדול פרופסור מוריארטי, ושניהם מצאו את מותם כשנפלו יחד במורד מפל מים. בעקבות הפצרות פומביות רבות (וכנראה גם תגמול נאה מהוצאת הספרים) החליט דויל להשיב את הולמס לחיים, עם ההסבר הלא משכנע שרק מוריארטי נפל אל התהום, אבל מכיוון שלשרלוק אויבים נוספים, תכנן להתחזות למת גם הוא. בסך הכול הופיעה דמותו של שרלוק הולמס ב-56 סיפורים קצרים ובארבעה רומנים של דויל (כמו כן, הופיע ברומנים וסיפורים של סופרים רבים אחרים).

בעקבות מלחמת הבורים בדרום אפריקה בתחילת המאה ה-20, והגינוי הבינלאומי על ההתנהלות הבריטית, כתב דויל חוברת קצרה: "המלחמה בדרום אפריקה: הסיבה וההתנהלות", אשר הצדיקה את התנהלות בריטניה במלחמה זו ושתורגמה בצורה נרחבת ביותר.

דויל האמין כי חוברת זו היא שהקנתה לו את תואר האבירות בשנת 1902. כמו כן, כתב בשנת 1900 ספר ארוך יותר בשם "מלחמת הבורים הגדולה". במהלך השנים המוקדמות של המאה ה-20, ניסה סר דויל להיבחר פעמיים לפרלמנט הבריטי, אך למרות שזכה לתוצאות הצבעה מרשימות - לא הצליח להבחר.

קונאן דויל היה גם רודף צדק, וחקר בעצמו שני מקרים. החקירה הובילה לשחוררם ממעצר של אסירים שהורשעו על לא עוול בכפם. במקרה הראשון, משנת 1906 היה מעורב עורך דין בריטי ממוצא הודי בשם ג'ורג' אדאלג'י, אשר לכאורה כתב מכתבי נאצה והתעלל בבעלי חיים. המשטרה הרשיעה את אדאלג'י, על אף שההתעללויות נמשכו גם לאחר שנאסר.

חלק מתוצאות מקרה זה היו הקמתו של בית משפט לעתירות פלילים בשנת 1907, כך שפעולתו של דויל למען הצדק לא נגמרה בעזרתו לאדאלג'י, אלא המשיכה הודות להיווסדו של מוסד לתיקון טעויות שיפוט קודמות.

המקרה השני, בו היה מעורב אוסקר סלאטר, יהודי גרמני ומפעיל בית הימורים, שהורשע בשנת 1908 כי חבט בקשישה בת 82 באלה. מקרה זה עורר את סקרנותו של דויל בשל חוסר העקביות במקרה התביעה ותחושה פנימית שסלאטר הופלל.

לאחר מות אישתו לואיסה בשנת 1906, ומותם הטראגי של בנו, אחיו, שני אחיו החורגים ושניו אחייניו במלחמת העולם הראשונה, נכנס דויל לדכאון עמוק. באופן אירוני, אך בהחלט ניתן להבנה, איבד יוצרו של שרלוק הולמס את משיכתו ליצור. במקום זאת הפך סקפטי ומצא נחמה בספיריטואליזם ובהוכחתו המדעית, לכאורה, של קיום החיים אחרי המוות.

דויל היה לזמן מה חברו של הקוסם המפורסם הארי הודיני, מתנגד חריף לתנועה הספירוטואליסטית. למרות התעקשותו של הודיני על כך שמדיומים ספיריטואליסטים מוליכים את הקהל שולל (וניסה כל הזמן לחשוף אותם כרמאים), דויל עצמו השתכנע שהודיני בעל כוחות על-טבעיים. הודיני, ככל הנראה, לא הצליח לשכנע את דויל כי כל יכולתו מבוססת על פעלולי קסמים פשוטים, דבר שהוביל לאווירה מרירה בין השניים.

סר ארתור קונאן דויל מת מהתקף לב בשנת 1930, בגיל 71, ונקבר בחצר כנסייה בהאמפשיר שבאנגליה.