תקליט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פטיפון ועליו תקליט אריך נגן

תקליט הוא אמצעי הקלטה ובייחוד אמצעי הפצה ושמיעה של מוזיקה. שמות נוספים לתקליט הם: אריך-נגן, תקליט ויניל, אלבום מוזיקה. התקליט היה האמצעי הנפוץ ביותר לשמיעת מוזיקה ברוב המאה ה-20.

את התקליט והגרמופון להשמעת התקליטים המציא בארצות הברית בשנת 1887 הממציא היהודי אמיל ברלינר יליד העיר הנובר בגרמניה, אשר היגר לארצות הברית בגיל 19, פטנט נרשם על ההמצאה ב־12 בנובמבר 1887.

התקליט הוא מדיה אנלוגית לשמיעת מוזיקה: דיסק שטוח המסתובב בקצב אחיד ובתנוחה מאוזנת, עליה חרוט חריץ בצורת ספיראלה אחידה משולי התקליט כלפי המרכז. החריץ נע ימינה ושמאלה בתנועה אופקית לפי המוזיקה המוקלטת בו (אנלוגי לטרקטור הנוסע בסיבוב מתון מאוד וחורש תלם אחד ותוך כדי חרישה מזיזים את ההגה שלו ימינה ושמאלה במהירות ובעדינות לפי המוזיקה) בזמן ההשמעה המחט בחריץ קולטת את התנועות האופקיות העדינות והופכת אותן לצלילים. בתקליטים, כמעט תמיד הספיראלה מתחילה מבחוץ כלפי פנים כלומר משולי התקליט כלפי מרכז התקליט. יוצאים מן הכלל היו תקליטים יחידאיים (שלא שוכפלו בייצור המוני) שבהם נחרטה הספיראלה מהמרכז לשוליים. תקליטים אלה היו בשימוש נרחב בתחנות רדיו לשם שידור באולפנים. הכרזת העצמאות של מדינת ישראל הוקלטה על תקליט כזה. באולפני הרדיו של קול ישראל היה שימוש נרחב בתקליטים אלה בשנות ה-50.

[עריכה] היסטוריה

ההקלטה הראשונה לצורך מסחרי הייתה בשנת 1895.

התקליטים הראשונים נעשו ממגוון חמרים מעורבים בגומי קשה. בתחילת המאה ה-20 הוחלף הגומי בחומרים יותר קשים: תרכובת שהכילה לכה "shellac"(שרף לכה מין "פלסטיק" טבעי) מה שהיה חשוב הוא שתרכובת זו התרככה עם חימומה לשם יצור התקליטים בלחיצה בחום. הייצור ההמוני של תקליטים אלו היה ב־1898 בהנובר בגרמניה סוג זה של "תקליטי 78" יוצרו עד 1960. מהירות הסיבוב היו מאוד מגוונות אך ב-1910 המהירות הייתה 78 או 80 סל"ד. בשנת 1920 ה־78 סל"ד הפך לתקן הסטנדרטי.

התקליטים הראשונים היו בדר"כ בקוטר 12 עד 18 סנטימטר ( 7 אינץ' )
בשנת 1910 התקליטים היו בדר"כ בקוטר 25 סנטימטר ( 10 אינץ' )
ובכל צד היה כ- 3 דקות. הקלטות ה־30.5 סנטימטר ( 12 אינץ' ) היו בדרך כלל למוזיקה קלאסית ואופרה, הם היו 5 דקות בכל צד. כדי להפיץ יצירה אחת ארוכה היה צורך להקליטה על מספר תקליטים שהיו כורכים אותם באלבום אחד וזה הוא המקור של המונח היום כשאומרים שזמר פלוני יצא עם אלבום חדש או תקליטור חדש.

בשנות ה-80 של המאה ה-20 התחילו להשתמש בתקליטור לאחסון מוזיקה והפצתה. התקליטור "הפך" לתקליט החדש של המאה ה-21, בגלל גודלו הקטן בהרבה מהתקליט ונוחות השימוש בו וכן איכותו בגלל השיטה הדיגיטאלית בה הוא פועל ואיכות הקול שנשמעת בו, לעומת חריקות התקליטים.

כיום התקליט משמש תקליטנים במועדונים, אולם ישנם מספר לא קטן של אנשים שעדין ממשיכים להשתמש בהם לצורכי הנאה. ניתן למצוא היום חנויות תקליטים בערים הגדולות בהם ניתן לקנות תקליטים יד שניה, להחליף ואף למכור את אוסף הישן של אבא, באותם חניות אף ניתן להשיג פטיפון ומחטים!