דיקטפון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיקטפון (Dictaphone) הינו מכשיר להקלטת קול עם תכונות השמעה המסייעות לתמלול הדפסה או הקלדה של המלל הנשמע לשם תיעוד, פרוטוקול או זיכרון דברים. השם "דיקטפון" הינו סימן מסחר רשום של תאגיד, המייצר דיקטפונים, וזהו מקרה בו שם המותג של חברה מסוימת זהה בתודעה הציבורית למוצר המיוצר על ידי חברות רבות.
גרסאות מוקדמות של המכשיר השתמשו בגלילי פונוגרף כאמצעי ההקלטה, והיו נפוצות מסוף המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20, כש"חגורת הדיקטפון" DictaBelt החליפה את גליל הפונוגרף. עם פיתוח הסרט המגנטי וקלטות השמע פיתחה החברה מכשירים מיוחדים לשימוש בהם וממשיכה לפתח מכשירים עם הטכנולוגיות האחרונות.
השם "דיקטפון" נרשם כסימן מסחר בארצות הברית על ידי חברת "קולומביה גרפופון קומפני" Columbia Graphophone Company בשנת 1907, אשר הפכה במהרה ליצרנית המובילה של מכשירים מסוג זה. בשנת 1923 הוקמה חברת בת בשם "דיקטפון" אשר עסקה אך ורק בייצורם ושיווקם של דיקטפונים. מכשיר דומה אשר שווק על ידי חברת "תקליטי אדיסון" כונה "אדיפון".
[עריכה] היסטוריה
זמן מה לאחר המצאת הפונוגרף, בשנת 1877 על ידי תומאס אלווה אדיסון, שהיה המכשיר הראשון להקלטת קולות, סבר אדיסון כי השימוש הנפוץ ביותר למכשיר שהמציא יהיה הקלטת הדיבור בישיבות עסקיות. עקב האיכות הנמוכה של השמע בגירסאות המוקדמות של המכשיר, המחשבה שהקלטת דיבור תהיה חשובה יותר מהקלטת מוזיקה אינה נראית כה מופרכת. מספר פונוגרפים מוקדמים הוסבו לשימוש מסוג זה, אך השימוש במכשיר לא הפך לנפוץ עד לייצורם ההמוני של צילינדרים עשויים משעווה, בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19. בהדרגה החלו מכשירי פונוגרף שנועדו לשימוש ביתי להבדל מן המכשירים שנועדו לשימוש משרדי אשר כללו לרוב התקנים מיוחדים להקלטה ולמחיקת צילינדרים מוקלטים על ידי גילוח והחלקה של פני הצילינדר. גורם נוסף שתרם לפיתוח של מכשירי פונוגרף עיסקיים מיוחדים להקלטה היה השימוש המתרחב בגרמופון לשם שמיעת מוזיקה, בשטח זה ניצח הגרמופון את הפונוגרף. (ההקלטה בפונוגרף יותר קלה אך היה קשה מאוד לשכפל את ההקלטות).עם הפיתוח של מכשירי דיקטפון עסקיים מכרה החברה צילינדרים מיוחדים מתוצרתה שהיו ארוכים יותר ואיפשרו זמן הקלטה ארוך יותר.
בשנות ה-30 של המאה העשרים החלו מיקרופונים ואמצעי הגברה חשמליים להחליף את האביזרים האקוסטיים שהיו מותקנים בדיקטפונים המוקדמים. בשנת 1947 הומצאה "חגורת הדיקטפון", DictaBelt, אשר החליפה את הצילינדרים משעווה. הטכנולוגיה כללת חריצת חריץ מכני בחגורת פלסטיק גמישה במקום חריצה בגליל משעווה. היתרונות של החגורה היו זמן הקלטה ארוך יותר, מכשיר קטן יותר, וכן איכסון נוח ובטוח יותר של החומר המוקלט. יתרון נוסף ל"חגורת הדיקטפון" הוא שאפשר היה להכניס אותה למעטפה ולשלוח אותה בדואר במקום אריזה מסורבלת של קופסאות צילינדרים שבירים. טכנולוגיה זו באה אל קיצה בסוף שנות ה-50 עם ההכרה שאפשר לסמוך על הסרט המגנטי ושהתכונות שלו לא יפוגו עם חלוף הזמן.
בארכיון אבא אבן יש מספר "חגורות דיקטפון" שהועברו למדיה דיגיטלית.
כיום מוכרות חברות הדיקטפון מבחר מוצרים, לרבות תוכנה לזיהוי קול ומערכות אינטראקטיביות לתגובה לקול.
