עוצבת סיני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עוצבת סיני (אוגדה 252, "אוגדת סיני", וגם "מפקדת הכוחות המשוריינים בסיני"), אוגדה בפיקוד הדרום, והעוצבה הראשונה שהוקמה בצה"ל.
העוצבה הוקמה ב-1968 לאחר מלחמת ששת הימים, במטרה לאגד את הכוחות המשוריינים בסיני ולהקים חזית ישראלית איתנה בהגנת הגבול הישראלי-מצרי. את הפיקוד על העוצבה החדשה קיבל האלוף אברהם אדן.
העוצבה לקחה חלק פעיל במלחמת ההתשה (1969-1970) תחת פיקודו של מפקד העוצבה שלמה ("צ'יץ'") להט, וכן במלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), כשנטלה חלק נכבד בקרבות בסיני ובצליחת תעלת סואץ תחת פיקודם של האלופים אברהם (אלברט) מנדלר (שנהרג במהלך הקרבות) וקלמן מגן.
במבצע שלום הגליל הייתה העוצבה בין הכוחות הפורצים בגזרה המזרחית בלבנון במסגרת הגיס הצפוני.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקמה ופעילותה עד מלחמת יום הכיפורים
עוצבת סיני הוקמה בשנת 1968 עת הוחלט על-ידי המטכ"ל לאגד את הכוחות המשוריינים בסיני תחת מפקדה קבועה, בה שתי חטיבות וכוחות נוספים. באותה תקופה התרחשו תקריות אש רבות בקו תעלת סואץ, כך שהכרחי היה לחזק ולבצר את הכוחות הקיימים בגזרה. עוצבת סיני שימשה בתהליך ההתבצרות של צה"ל אשר כלל הקמת מעוזים, בונקרים ומתקנים נוספים, בתוקף היותה מאגדת את כל הכוחות הסדירים בחצי-האי. המשימה כללה, בנוסף לעבודה בשטח, גם משימות אבטחה מורכבות, פתיחת צירים, הקמת מתרסים כהגנה בפני צליפות ועוד. משימות אלו בוצעו במקביל לאימוני צמ"פ (צוות-מחלקה-פלוגה - אימוני השריון הבסיסיים) ולאימונים חטיבתיים. מפקד העוצבה הראשון, האלוף אברהם אדן (ברן), מונה גם למפקד צוות שהכין תוכנית מקיפה להגנת סיני. בד בבד תבניות ה"מעוזים", העמדות והשיירות הלכו והתגבשו לקו מוצבים.
ב-3 במרץ 1969 הכריז נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר רשמית על פתיחה במלחמת ההתשה, ובשלב זה הייתה תשתית הביצורים והמעוזים כמעט מוכנה. המצרים הטרידו את הכוחות הישראליים ללא הפסקה, והשיא היה הפגיעה במשחתת אח"י אילת על ידי טיל. בתגובה הפגיזה העוצבה את בתי הזיקוק המצריים בסואץ.
באפריל 1969 מונה האלוף שלמה (ציץ') להט למפקד העוצבה, בעיצומה של מלחמת ההתשה. המצרים הפגיזו מדי יום את קו המוצבים במטחי ארטילריה כבדים, ומפקד העוצבה בחר להמליץ שלא לתקוף את המצרים בעוצמה, כדי שלא להרחיב את מעגל העימות.
בשנים 1970-1973 שררה רגיעה יחסית בגזרת העוצבה. מפקד העוצבה בשלביה האחרונים של מלחמת ההתשה, האלוף דן לנר, הקפיד על מלאכת הסברה מקיפה בין חיילי המעוזים, לגבי חשיבות ומשמעת השהייה במקום. במקביל, הוחלט בצה"ל על מעבר לאסטרטגיות של יוזמות התקפיות. עוצבת סיני המשיכה במאמץ המתמשך לביצור קו המוצבים ("קו בר-לב"), כאשר מפקד העוצבה ואלוף הפיקוד אריאל שרון הבינו כי המצרים יכולים לחצות את התעלה בכל מקום ובכל זמן. לאור מצב זה נוהלו בעוצבה תרגילי-פתע רבים לתגובות על מתקפות דמה של האויב. אלוף אברהם (אלברט) מנדלר, שנכנס לפקד על העוצבה בתקופה זו, הקפיד לשמור על מורל חייליו במטרה למתן את תחושת הניתוק מהעורף.
[עריכה] לחימה במלחמת יום הכיפורים
בצהריי יום שני, ה-8 באוקטובר 1973 אמור היה האלוף מנדלר לפנות את מקומו בפיקוד על העוצבה לטובת תא"ל קלמן מגן, שאמור היה לעלות בדרגה. עם זאת, בצהריי יום שישי ה-5 באוקטובר, הוכרזה כוננות בגזרה.
ביום שבת, 6 באוקטובר 1973, בשעה 14:00, פרצה מלחמת יום הכיפורים. בכל החזיתות דווח על הפגזות כבדות, וכוחות קומנדו מצריים החלו לצלוח את התעלה בסירות גומי. תוכנית המגננה של צה"ל, שנודעה בכינוי "שובך יונים", התבססה על עיכוב המצרים בקו המעוזים ולא עלתה יפה. המצרים צלחו את התעלה וגשריהם שנפגעו על-ידי חיל האוויר תוקנו במהירות. העוצבה נפגעה קשות, אולם על-אף המצב הקשה ניהל האלוף מנדלר את המערכה בשלווה ובביטחון.
בבוקר יום שני החלה מתקפת נגד בגזרה המרכזית, אשר נבלמה על-ידי המצרים ככל שקרבו הטנקים אל התעלה. אוגדות מילואים נוספות הוכנסו לגזרה על-פי הוראתו של אלוף הפיקוד שמואל גונן (גורודיש). ביום השני למלחמה נותרו בעוצבה 130 טנקים בלבד (שהם כמחצית הכוח), ותוכנית טיהור קו-התעלה אשר כללה חדירה אל המעוזים שנפלו השתבשה. אלוף מנדלר הורה לסייע למעוזים המכותרים על ידי ארבעת קני הארטילריה אשר נותרו ברשותו, אולם המעוזים נפלו בזה אחר זה. אלוף מנדלר יצא עם מפקדתו לעבר גזרה אחרת בה התלקח קרב עם אחת החטיבות, ובאחד מקטעי הדרך, בעת שעלה עם הנגמ"ש לעמדת תצפית, נפגע על ידי פגז ישיר ונהרג במקום. בתחקיר שנערך לאחר המלחמה הועלתה האפשרות כי המצרים הצליחו לזהות את נגמ"ש הפיקוד כאשר האלוף לא שמר על כללי הקוד ברשת הקשר. תא"ל קלמן מגן הוזעק לפקד על העוצבה מן הגזרה הצפונית עליה פיקד, ולצורך כך הועלה לדרגת אלוף בטקס קצר בחמ"ל הפיקוד. מגן שירת בעוצבה מאז הקמתה ונחשב למפקד מוערך, לכן עם הגיעו לפקד על העוצבה הצליח להחזיר את כוחות העוצבה לעשתונותיהם ולנסוך בהם ביטחון, למרות ששכלו את מפקדם.
כבר ב-18 באוקטובר הוחלט כי עוצבת סיני היא שתצלח את התעלה ותתקוף לכיוון העיר סואץ. הכוחות הצולחים השמידו בסיסי טילים מצריים וטיהרו את האזור כולו, תוך כיתור הארמייה המצרית השלישית. העוצבה הפגועה והמדוללת פעלה בצמוד לעוצבת המילואים 162, תחת פיקודו של אלוף ברן, במטרה להשלים את כיתורה של הארמייה המצרית לפני הכרזתה של הפסקת האש.
עם הרגיעה התמסר אלוף מגן לתנופת בנייה ושיקום. עם חתימת הסכמי הביניים, בקילומטר ה-101, נרתמה העוצבה ליצירת הקו החדש, 10 ק"מ מזרחית לתעלה, ולקליטת טנקים חדשים. באחת השבתות בהן נותר מגן במפקדה מצאו אותו חייליו לעת בוקר בקרונו ללא רוח חיים, לאחר שנדם לבו. עם מותו של האלוף מגן קיבל האלוף יקותיאל ("קותי") אדם את הפיקוד על העוצבה.
[עריכה] פעילות בין מלחמת יום הכיפורים ומבצע שלום הגליל
לאחר תקופה קצרה בתפקיד עזב קותי לטובת תפקיד אלוף פיקוד דרום, ובמקומו נכנס לתפקיד תא"ל אברהם רותם, שקיבל על עצמו את משימת גיבוש העוצבה מחדש וכניסה לשגרת אימונים צה"לית. תא"ל אברהם ברעם קיבל את הפיקוד על העוצבה, לקראת שלב ב' של הנסיגה על-פי הסכמי הביניים. תא"ל ברוך הראל (פינקו), שהחילף את ברעם בתפקיד מפקד העוצבה, השקיע מאמצים רבים בהחתמת קצינים לצבא הקבע, ונאלץ להיאבק בשוק האזרחי הקורץ ובתדמית הלא-זוהרת של צה"ל שלאחר המלחמה.
בדצמבר 1978, בזמן תחילת תהליך השלום עם מצרים, מונה תא"ל יוסי פלד למפקד העוצבה. בחודשים הראשונים לתהליך השלום, התייצבה העוצבה על קו-ההגנה החדש וגיבשה נהלי בט"ש, שכללו מגעים עם המצרים. מפקד העוצבה הבא, תא"ל אהוד ברק, החליט לשים דגש על צמצום הצורך באלתורים תוך-כדי לחימה. ברק אימן את חייליו לפעול גם באזורים שונים: יחידות העוצבה קיימו תרגילים שונים עם יחידות חי"ר ושריון סמוכות לה.
ב-1981 החל צה"ל בהכנות לקראת חדירה ללבנון. יחידות העוצבה נקראו שוב ושוב לרמת הגולן במגמה לגרום לצה"ל לכלול אותה במערך הכוננות באזור, ובתרגילים הגיעה האוגדה ה"דרומית" לתוצאות טובות יותר מהעוצבות ה"צפוניות" לפיקוד. לפיקוד על העוצבה התמנה תא"ל עמנואל סקל. בשל המעברים התכופים מסיני לרמת הגולן, זכתה העוצבה לכינוי "סינרמה".
[עריכה] לחימה במבצע שלום הגליל
עם מתן פקודת הכניסה ללבנון, הייתה העוצבה בין הכוחות הפורצים בגזרה המזרחית. המשימה הראשונה שהוטלה עליה ועל חטיבה 7 הייתה השמדת מחבלים לאורך ציר התנועה הקשה. ימי הקרבות, מנקודת הראייה של לוחמי העוצבה, הסתיימו למעשה ביום השישי למלחמה וחודשו רק מאוחר יותר, עם בניית הקו בלבנון מול הכוחות הסוריים, וקבלת האחריות על כל מרחב הגזרה המזרחית. תא"ל יעקב לפידות קיבל את הפיקוד על העוצבה, בזמן שהעוצבה הייתה בכוננות מתמדת מול הצבא הסורי ומול אפשרות של התלקחות מלחמה מחודשת. בשלב מסוים היו באחריות העוצבה כעשר חטיבות שריון, חלקן חטיבות מילואים. בתום שנתיים של שרות קשה, יצאה העוצבה את לבנון. תקופת האימון הבאה, שהתקיימה בבקעת הירדן, התאפיינה בהתארגנות לוגיסטית יסודית.
[עריכה] פעילות ממבצע שלום הגליל ועד היום
לקראת אפריל 1985 חוזרת העוצבה ללבנון. עם החלטת הממשלה על הנסיגה מלבנון, הוחל במפקדת העוצבה בתכנון מדויק של יום הנסיגה האחרון, וביום הזיכרון תשמ"ה נסוגה העוצבה מלבנון לרמת הגולן, והותירה כוחות קטנים ברצועת הביטחון.
במהלך השנים האחרונות מבצעת העוצבה תפקידי בט"ש לאורך קו-הגבול עם מצרים, תוך המשך השמירה על כשירות מבצעית (הן של יחידותיה הסדירות והן של יחידות המילואים שלה).
