אח"י אילת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בספינה שטובעה. לערך העוסק במשמעויות אחרות, ראו אח"י אילת (פירושונים).
המשחתת אח"י אילת, שסימנה הצבאי ק-40, פעלה בשירות חיל הים הישראלי משנת 1956 וטובעה בשנת 1967 על־ידי סטי"לים מצריים.
בחיל הים כונו ארבע ספינות בשם "אילת", הראשונה "אח"י אילת (א-16), שאחר כך נקראה "מצפן" (1948-1961), השנייה ספינה זו, השלישית ספינת טילים דגם סער 2 (1968-1991) והרביעית סער 5 משרתת משנת 1994 ועד היום (2006) בשייטת ספינות הטילים.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורותיה בצי המלכותי
המשחתת יוצרה עבור הצי המלכותי הבריטי, נכנסה לשירות ב־1944 בשם HMS Zealous, ועסקה בליווי שיירות אספקה בים הצפוני בסוף מלחמת העולם השנייה.
[עריכה] הספינה בשירות חיל הים
המשחתת נמכרה לישראל ב־1955, יחד עם משחתת נוספת מדגם זהה, ובחיל הים ניתנו למשחתות השמות "אח"י אילת" ו"אח"י יפו". על כל אחת מהמשחתות שירתו כ־150 עד 200 ימאים.
במהלך מבצע קדש השתתפה "אילת" בלכידתה של המשחתת המצרית "איברהים אל אוול" שהתקרבה לחופי ישראל. ב־1959 השתתפה "אילת" בצילומי הסרט "אקסודוס", שעסק בספינת המעפילים שנשאה שם זה.
ביולי 1966 מונה סא"ל יצחק שושן למפקדה של "אילת". במלחמת ששת הימים סיירה "אילת" לאורך חופי ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים עסקה "אילת" בסיור לאורך חופי צפון סיני, במסלול שהחל בנמל אשדוד והסתיים סמוך לפורט סעיד. ב־11 ביולי 1967 תקפה "אילת", יחד עם שתי ספינות טורפדו שליוו אותה, שתי ספינות טורפדו מצריות ששטו במים בינלאומיים מול חוף רומני שבצפון סיני, וטיבעו את הספינות על צוותן. בין יצחק שושן לבין מפקד חיל הים באותה עת, אלוף שלמה אראל, נטוש ויכוח מי משניהם נתן את ההוראה לפעולה זו (כל אחד מהשניים מייחס את מתן ההוראה לעמיתו).
[עריכה] הטבעת האילת
ב־20 באוקטובר 1967 הפליגה המשחתת כשעל סיפונה 199 אנשי צוות וחניכי קורס חובלים לסיור לאורך חופי צפון סיני.
למחרת, בערב ה־21 באוקטובר, כאשר המשחתת הייתה במרחק של 13.5 מייל מפורט סעיד ירו סטי"לים מצריים מסוג "קומאר", שעגנו בנמל פורט סעיד, שני טילי "סטיקס" לעבר המשחתת, שנפגעה במרכזה.
בשל פגיעת הטילים שותקו מערכות ההנעה והקשר. טיל שלישי פגע בירכתיים וגרם להתפוצצות תחמושת, והספינה החלה לשקוע. טיל רביעי נורה כאשר המלחים כבר היו במים.
בלילה וביום שאחריו התנהל מבצע לחילוץ אנשי הצוות. בתום הארוע נספרו 47 הרוגים ו־91 פצועים. אחדים מאנשי הצוות, שגילו אומץ יוצא דופן במהלך החילוץ, צויינו לשבח על ידי הרמטכ"ל ומפקד חיל הים.
שעות אחדות קודם לטיבוע "אילת" הגיע ליחידת ההאזנה של אמ"ן מידע לפיו מתכננים המצרים פעולה התקפית באזור פורט סעיד. לא ידוע האם מידע זה, שהיה עלול לשנות את המצב, הועבר מאמ"ן למודיעין חיל הים, אך אין ספק שהוא לא הגיע למפקדה של "אילת". סגן הרמטכ"ל, אלוף חיים בר-לב, שמונה לברר היכן אבד המידע החיוני לא הצליח להכריע בין העדויות הסותרות, והסתפק בהמלצה להעמיד לדין משמעתי את קציני אמ"ן המעורבים באירוע, על שלא וידאו שהמידע שבידיהם הגיע לתעודתו.
על נסיבות טיבועה של אילת אמר אברהם בוצר, סגן מפקד חיל הים בעת טיבוע הספינה, בראיון ליוסי מלמן:
- "הייתה סדרת תקלות, כולל כשל מודיעיני. אבל בראש וראשונה, האונייה לא הייתה צריכה להימצא היכן שנמצאה. כולם - המטכ"ל שהורה לה לצאת לסיור, וכל הפיקוד הבכיר של חיל הים, כולל אני - יכולים היו להתנגד ולסכל את הפקודה".
[עריכה] לקריאה נוספת
- יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, ספרית מעריב, תשנ"ד
- משה לוי, הנשמה ה־48, מערכות, 1981.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יוסי מלמן, הסוד האחרון של אח"י אילת, הארץ, 11.3.05.
- הנשמה ה־48 - סיפורה של המשחתת אח"י אילת.
