ספרות זולה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בסרט הקולנוע. לערך העוסק בפרויקט הקומיקס, ראו פרויקט ספרות זולה.
ספרות זולה הוא סרטו של הבמאי קוונטין טרנטינו משנת 1994, אשר זכה לשבחי הביקורת ולהצלחה בקופות, ונחשב על ידי רבים לסרט ששינה את פני הקולנוע ההוליוודי, בכך שסייע לביסוסה של תנועת "הקולנוע העצמאי" בארצות הברית. הנרטיב המקוטע של הסרט, הדיאלוג השאוב ממקורות שונים, האירוניה והסגנון ה"קאמפי", זוויות הצילום הבלתי שגרתיות, והאיזכורים והמחוות הבלתי פוסקים לתרבות הפופ, הפכו לקלישאות ששימשו מאז במאות סרטים. טרנטינו, ושותפו לכתיבת התסריט, רוג'ר אברי זכו בפרס האוסקר על כתיבת התסריט, והסרט היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר.
שמו של הסרט מתייחס לסוג של מגזינים שהיה נפוץ בארצות הברית באמצע שנות ה-20 שהיו ידועים בתוכנם שכלל תיאורים גרפיים של מין ואלימות, דבר שיש בו כדי להעיד אף על תכנו של הסרט.
בסרט קיים סיפור מסגרת, העוסק בשוד במסעדה, אך אירועי הסרט מתרחשים באופן בלתי רציף לפני השוד, ולאחריו, ולעיתים מוצג אותו האירוע עצמו מנקודות ראות שונות, תוך מסירת פרטים חשובים שלא הועברו בפעם הקודמת שהוצג אותו האירוע. צורה זו של נרטיב בלתי רציף, המפורק לגורמים ומחובר שנית, הפכה לפופולרית בסרטי שנות ה-90 וזכתה לחיקויים רבים (הבולט שבהם "ממנטו" של כריסטופר נולאן משנת 2001).
פס הקול של הסרט היה אף הוא להצלחה מסחרית ואומנותית. פס הקול כלל להיטים ונעימות משנות ה-70, חלקם מוכרים וידועים (כ"בנו של המטיף" בביצוע דסטי ספרינגפילד) וחלקם הפכו ללהיטים, שנים רבות לאחר הקלטתם, בשל הופעתם בפס הקול (כ"מיסירלו" נעימת הגיטרות העצבנית, שביצע דיק הייל).
תוכן עניינים |
[עריכה] הצלחת הסרט והשפעתו
הסרט נמצא ברוב הרשימות העוסקות ב"מאה הסרטים הגדולים" וכדומה, וזכה, הן בעת הופעתו, ועדיין, למעלה מעשור לאחריה, לשבחי הביקורת, ולאהדת הקהל. מבקרים חשובים כסיסקל ואברט הישוו את הדרך בה התקבל "ספרות זולה" על ידי הביקורת והקהל, לדרך בה התקבל "האזרח קיין" שיצר אורסון וולס עם הופעתו בשנת 1941.
בעת הקרנתו לראשונה היה הסרט שנוי במחלוקת, לרוב בשל האלימות הגראפית המתוארת בו ובשל מה שנתפס כגזענות, והשימוש הרב במילה "Nigger” (כושון), המהווה טאבו בתרבות הקולנועית האמריקנית.
הצלחת הסרט הביאה את האולפנים הגדולים בהוליווד ליצור שורה של סרטים שחיקו את הפורמט של הסרט, עלילה לא כרונולוגית, לצד דיאלוג שנון, נושאים הלקוחים מעולם הפשע, המוצגים בצורה אלימה. סרטים אלו ברובם לא הגיעו להצלחתו של "ספרות זולה" והמבקרים סברו שהם נחותים לעומת המקור, אם כי היו ביניהם שזכו להצלחה כסרטו של גיא ריצ'י "לוק, סטוק, ושני קנים מעשנים", שהיווה למעשה השתלה של אווירת "ספרות זולה" לסצינת הפשע בלונדון.
הגישה הבלתי שגרתית של הסרט לנרטיב הקולנועי, לדרך בה מסופר סיפור העלילה, הביאה לכך שרבים יגדירו אותו כיצירה פוסט מודרניסטית.
הסרט השפיע באופן חיובי על חיי המשתתפים בו. הקריירה של ג'ון טרבולטה ששקעה בשנים שלפני הסרט לשפל המדרגה, קיבלה תפנית חיובית, והדמות אותה הוא משחק, הרוצח השכיר וינסנט וגה, הפכה להיות אחת הדמויות המזוהות עמו ביותר. גם ברוס ויליס זכה לריענון דומה של הקריירה שלו, שנראתה כשוקעת. אומה תורמן זכתה למעמד של שחקנית מובילה בהוליווד, ושחקני אופי כוינג ריימס והארווי קייטל זכו לחשיפה שהובילה להופעתם בסרטים נוספים. סמואל ל. ג'קסון אשר מזה שנים הופיע בדמויות משנה, ועל אף שזכה לתשבחות ופרסים לא פרץ לתודעת הקהל, זכה לחשיפה הרבה ביותר, והפך לכוכב בעקבות הופעתו בסרט זה.
[עריכה] קווי העלילה
 |
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
עלילת הסרט מורכבת מכמה קווי עלילה העוסקים בדמויות משולי עולם הפשע בלוס אנג'לס. הסיפור אינו מוצג באופן כרונולוגי, כי אם הוא מפורק לחלקים, מסודר מחדש, ומוצג לצופה מנקודות מבט שונות, באופן המזכיר את עבודת במאי "הגל החדש" הצרפתי כז'אן לוק גודאר ופרנסואה טריפו. השפעות נוספות על מבנה הסרט, צילומו ועריכתו ניתן לראות בסרטו של סטנלי קיובריק "ההרג" משנת 1956, סרטו של אורסון וולס "מגע של רשע" משנת 1958, וסירטו של דון סיגל "הרוצחים" משנת 1964. סצינות הפעולה, והדיאלוג, מושפעות בבירור ממערבוני הספגטי של סרג'ו לאונה.
בסרט ישנם ארבעה קווי עלילה עיקריים – וינסנט וג'ול, מיה וואלאס, בוץ' קולידג', פאמקין והאני באני. כל הארבעה קשורים זה בזה, אך וינסנט (המגולם על ידי טרבולטה) הוא היחיד הבא במגע עם כל חמש הדמויות האחרות המובילות את קווי העלילה.
סדר העלילה המופיע בסרט הוא:
- השוד במסעדה (חלק ראשון).
- וינסנט וג'ול.
- וינסנט ואשתו של מרסלוס וואלאס.
- שעון הזהב.
- הבעייה עם בוני.
- השוד במסעדה (חלק שני).
הסדר הכרונולוגי של העלילה הינו:
- וינסנט וג'ול.
- הבעייה עם בוני.
- השוד במסעדה (על שני חלקיו).
- וינסנט וגה ואישתו של מרסלוס וואלאס.
- שעון הזהב.
גם תיאור כרונולוגי זה אינו מושלם, שכן סצינות רבות מופיעות באופן חופף בחלקים שונים, ומוצגות לעיתים מנקודות מבט שונות. כך, לדוגמה, מסתיים הפרק "וינסנט וג'ול" בקרב יריות המוצג מנקודת ראותם של וינסנט וג'ול, אך הפרק "הבעייה עם בוני" מציג את אותו הקרב עצמו מנקודת ראותו של אדם שהסתתר באמבטיה ושומע את האירועים. העובדה רבת המשמעות שהאדם מסתתר באמבטיה אינה ידועה לוינסנט וג'ול, כמו גם לצופי הסרט, עד שהקרב מוצג שוב, למעלה משעת הקרנה של הסרט לאחר שהוצג בפעם הראשונה.
התיאור להלן הינו תיאור כרונולוגי ככל האפשר של קווי העלילה העיקריים -
|
פרטי עלילה ("ספוילרים") מופיעים בהמשך. |
[עריכה] וינסנט וג'ולס
הרוצחים השכירים ג'ולס וינפילד (ג'קסון) ווינסנט ווגה (טרבולטה) נשלחים לדירה בלוס אנג'לס על מנת לחלץ ממנה מזוודה השייכת לבוס של ארגון הפשע אליו הם שייכים, מרסלוס וואלס (וינג ריימס). תכנה של המזוודה אינו מוצג בסרט, וכביטויו הידוע של אלפרד היצ'קוק המזוודה היא "מקגאפין", כלי המשמש לקידום העלילה, אשר אין כל חשיבות לתכנו. במהלך השנים הועלו ספקולציות באשר לתוכנה של המזוודה, אשר בכל פעם שהיא נפתחת פורץ ממנה אור צהבהב.
לאחר שיחה ארוכה ומוזרה שעורכים הרוצחים עם תושבי הדירה בה נמצאת המזוודה, יורים השניים במחזיק במזוודה ובשניים מידידיו, אשר אחד מהם הסתתר בחדר השירותים, ופרץ לאחר מכן החוצה ביריות, אך לא פגע באיש. הם לוקחים עמם אדם נוסף בשם מרווין (פיל לאמר), ששימש כמודיע, וסייע להם לחלץ את המזוודה. בעודם נוסעים עם המזוודה בידיהם, יורה ווגה בטעות במרווין והורג אותו. השניים מנסים למצוא דרך להיפטר מהגופה, ומגיעים לדירת ידיד בשם ג'ימי דימיק, אותו מגלם טרנטינו עצמו. ג'ימי רוצה לסייע להם, אך הוא מתרה בהם שעליהם לסיים את העבודה בטרם תשוב אשתו בוני, המשמשת כאחות במשמרת לילה. לשם כך מוזעק למקום עבריין מומחה בשם וינסטון וולף (הארווי קייטל) המסייע להם להיפטר מהגופה.
[עריכה] השוד במסעדה
השודדים פאמפקין / רינגו (טים רות') והאני באני / יולנדה (אמאנדה פלאמר) הינם זוג פושעים זעירים ובלתי מוצלחים, המנסים לשדוד מסעדה, מכיוון שלכאורה שוד במסעדה הוא יותר פשוט, שכן העובדים אינם בעלי עניין ברווחי המסעדה, וישנם לקוחות רבים הנושאים ארנקים.
אל המקום מגיעים וינסנט וג'ולס, לאחר שסיימו את העלמת גופתו של מרווין, כשהם לובשים בגדים משומשים ומוזנחים, שכן החליפות ההדורות בהן ביצעו את הרצח הוכתמו בדמו של מרווין. ג'ולס ווינסנט אוחזים את המזוודה שלמענה ביצעו שלוש רציחות. הם מתיישבים ומזמינים את ארוחתם, וג'ולס מספר לוינסנט כי לאחר שניצל ממוות, כאשר האדם שהסתתר בשירותים ופרץ החוצה ביריות לא פגע בו, בכוונתו לעזוב את עסקי הפשע ולהפוך למטיף נודד. אז יוצא וינסנט אל השירותים. ברגע זה מחליטים פמפקין והאני באני לשדוד את המסעדה. ג'ולס מסרב לדרישתו של פמפקין למסור לידיו את המזוודה של מרסלוס וואלאס, ולאחר שוינסנט יוצא מהשירותים, נוצר במקום תיקו מקסיקני בו מאיימים שני זוגות הפושעים זה על זה באקדחים. ג'ולס מצליח לקבל בחזרה את ארנקו ואת המזוודה ולפרוק את פאמפקין והאני בני מנשקם.
סצינה זו היא הסצינה הפותחת את הסרט, והמסיימת אותו. הסצינה הראשונה בסרט מתחילה בפאמפקין והאני באני היושבים במסעדה ומתכננים את השוד, ומסתיימת בקפיצתם על שולחן כשהם שולפים אקדחים וזועקים "כולם להרגע, זה שוד, אם מישהו מכם יזוז, נירה בו". הסצינה המסיימת את הסרט מתחילה בכך שג'ול ווינסנט נכנסים למסעדה, ומתחילים לשוחח, ורק באמצע הסצינה נראה כי זו אותה המסעדה בה מתבצע השוד בסצינת הפתיחה, ואכן תוך שניות ספורות מזנקים פאמפקין והאני באני על השולחנות, וקושרים את סצינת הפתיחה של הסרט לסצינת הסיום שלו.
[עריכה] מיה וואלאס
לבקשתו של מרסלוס, ראש ארגון הפשע אליו שייכים וינסנט וג'ול, יוצא וינסנט לבלות עם אשתו של מרסלוס, מיה וואלס (אומה תורמן). השניים מבלים במסעדה המציגה נושאים משנות החמישים, ואשר מלצריה מחופשים לכוכבי קולנוע קלאסיים משנים אלו. לאחר מכן הם משתתפים בתחרות ריקודי טוויסט וזוכים. וינסנט מחזיר את מיה לביתה, אך שם מיה לוקחת מנת יתר של הרואין, ומאבדת את הכרתה. וינסנט יודע שחייו תלויים בחייה של מיה, ולוקח את מיה לביתם של סוחר ההרואין ואשתו (אריק סטולץ ורוזנה ארקט), המביאים להחייאתה של מיה באמצעות זריקת אדרנלין המוחדרת ישירות לליבה.
[עריכה] בוץ' קולידג'
המתאגרף המזדקן בוץ' קולידג' (ברוס וויליס) מקבל את הצעתו של מרסלוס וואלס לפיה יקבל סכום כסף נכבד אם יסכים להפסיד בקרב האיגרוף באותו הערב. הסצינה בה משכנע וואלאס את בוץ' למכור את הקרב מתרחשת באותו היום בו התרחש השוד במסעדה, שכן למקום מגיעים וינסנט וג'ול, כשהם לבושים בחולצות הטריקו המהוהות שלבשו במסעדה.
בוץ' בוגד במרסלוס, מהמר על עצמו בסכום גדול, ומנצח בקרב, ואף הורג את יריבו. הוא יודע שעליו להעלם, שכן מרסלוס לא יסלח לו על בגידתו.
בוץ' נזכר בילדותו, עת קיבל מידיד של אביו שעון זהב שעבר מדור לדור במשפחה. הידיד (כריסטופר ווקן) מספר לבוץ' על המאמצים הגדולים שעשה אביו להעביר אליו את השעון, לאחר שנפל בשבי במלחמת וייטנאם, שבי אותו לא שרד.
בוץ' פוגש את חברתו פביאן (מריה דה מדיירוס) במקום מסתור שתוכנן מראש, אך מגלה כי פביאן, המוצגת כאישה סהרורית ומטושטשת, על גבול הפיגור השכלי, שכחה להביא עמה את שעון הזהב. הוא שב לדירתו על מנת להביא את השעון. בדירה הוא מוצא את השעון, וכן תת מקלע. מסתבר שוינסנט וגה הגיע לדירה על מנת לחפש אותו. וגה יוצא מן השירותים כשבידו ספר, ובוץ' משתמש במקלע והורג אותו.
לאחר מכן, כאשר הוא נמצא ברכבו ומנסה לשוב למקום המסתור, נפגש בוץ' במקרה עם מרסלוס ואלאס. בוץ' דורס את ואלאס ברכבו, אך זה מתאושש במהירות ופותח בירי כלפיו. בוץ', שמכוניתו נהרסה בהתנגשות בורח רגלית כשבעיקבותיו ואלאס, עד שהוא מגיע לחנות משכונות בה הוא אורב לואלאס ומתגבר עליו בקרב מהלומות קצר. להפתעת שניהם, שולף המוכר רובה ציד ומהמם את שניהם במכות. מסתבר כי החנות משמשת לפעילות BDSM והם נתפסים על ידי שני אנשים וה"עבד" שלהם. בוץ' מצליח להשתחרר ומשחרר את מרסלוס, אשר נאנס על ידי החוטפים, וזה בתמורה מעניק לו "חנינה", ודורש כי יעזוב את העיר. בוץ' מגיע למקום המסתור, אוסף את פביאן, ונעלם ברכיבה על אופנוע שהיה שייך ל"זד", אחד משני האנסים בחנות.
[עריכה] אמצעים לקידום העלילה
[עריכה] המזוודה המסתורית
שניים מקווי העלילה הראשיים (סיפורם של ג'ולס ווינסנט והשוד במסעדה) מונעים על ידי המזוודה המסתורית, הנסיונות לחלצה, ולאחר מכן לשמור עליה. מזוודה זו היא בעלת מאפיינים מסתוריים. הקוד לפתיחתה הוא "666" ("מספר החיה" המיסטי הידוע מהברית החדשה) וכאשר היא נפתחת היא זוהרת באור צהוב.
כשנשאל על כך השיב טרנטינו כי אינו יודע מה היא תכולת המזוודה, וכי היא "מקגאפין", אמצעי לקידום העלילה שאין לו כל משמעות או תוכן של עצמו. רוב הצופים מניחים כי המזוודה מכילה זהב, דבר המסביר את האור הצהוב הנובע ממנה (בפועל השתמש טרנטינו בנורה צהובה המחוברת לסוללה, שהוכנסה למזוודה), ואת העובדה כי כאשר פאמפקין פותח את המזוודה בסצינת השוד במסעדה הוא נדהם ואומר "האם זה מה שאני חושב שזה? יופי". עם זאת במרוצת השנים העלה קהל מעריצי הסרט הסברים נוספים, לרבות ההסבר המיסטי שהמזוודה הכילה את נשמתו של מרסלוס. הסבר זה מתבסס על מספר אלמנטים : קוד הפתיחה של המזוודה - 666, למרסלוס יש פלסטר גדול על עורפו (משם השטן שולף את הנשמה לפי האמונה), והשטן עצמו, אשר נראה מאחור בלבד סוגר עסקה עם מרסלוס, בסצנה בה בוץ' ממתין למרסלוס במועדון.
[עריכה] הציטוט מספר יחזקאל
בכל פעם שג'ול מבצע רצח, הוא מתחיל בציטוט מספר יחזקאל, פרק כה, פסוק יז.
- "מעגל הצדיק מוקף מצדדיו באי הצדק של האנוכיים, וברודנות הרשעים. אשרי האיש אשר בשם הצדקה והרצון הטוב ירעה את החלשים דרך גיא צלמוות, מכיוון שהוא שומר אחיו, ומוצא הילדים האבודים. ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חמה, באלו המנסים להרעיל ולהשמיד את אחי, וידעו כי אני הוא האלוהים בתתי את נקמתי בם"
- (במקור, באנגלית -The path of the righteous man is beset on all sides by the inequities of the selfish and the tyranny of evil men. Blessed is he who in the name of charity and good will shepherds the weak through the valley of darkness, for he is truly his brother's keeper and the finder of lost children. And I will strike down upon thee with great vengeance and furious anger those who attempt to poison and destroy my brothers. And you will know my name is the Lord when I lay my vengeance upon thee.)
ברור כי אין זה ציטוט אמיתי מהתנך, אלא שעטנז של פסוקים מומצאים, ביניהם משולב הפסוק האמיתי מיחזקאל כה, יז: "ועשיתי בם נקמות גדולות בתוכחות חמה, וידעו כי אני האלוהים בתתי את נקמתי בם". כמו גם מישעיה כו, פסוק ז "ארח לצדיק מישרים ישר מעגל צדיק תפלס" (המתורגם לאנגלית כ"The way of the righteous is level; thou dost make smooth the path of the righteous" ונושאים מפורסמים מתהילים כג - "ה' רועי לא אחסר... גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע".
למעשה, המדובר במחווה לסרט קראטה משנת 1976 בכיכובו של סוני צ'יבה, אחד השחקנים האהובים על טרנטינו, הפותח בציטטה שגויה דומה, המיוחסת אף היא לספר יחזקאל, כה, יז.
[עריכה] השימוש בחדר השירותים
חדר השירותים משמש כנקודת מפנה בעלילה. בכל פעם שדמות משתמשת בשירותים, חל מפנה עלילתי. כאשר ג'ול ווינסנט רוצחים את המחזיקים במזוודה בדירתם, מסתתר אדם בחדר השירותים ומאזין לרצח, ולאחר מכן יוצא ומנסה לירות בג'ול ווינסנט. וינסנט שוהה בשירותים כאשר מיה לוקחת את מנת היתר, ולאחר מכן הוא שוהה שוב בשירותים כאשר בוץ' מגיע לדירתו, מוצא את המקלע, ולאחר מכן הורג אותו. וינסנט משתמש בשירותים במסעדה, כאשר פמפקין והאני באני קופצים על השולחן ומכריזים כי המדובר בשוד.
ייתכן כי המדובר באירוניה של טרנטינו, המשחק על העובדה כי השירותים הם "טאבו" בסרטים הוליוודיים, וכי גיבורי הסרטים הללו מעולם אינם משתמשים בשירותים, ומכיוון שכך בחר להפוך את חדר השירותים והשימוש בו למרכיב חשוב בקידום העלילה.
[עריכה] מסגרת הזמן בו מתרחש הסרט
הסרט מתרחש בלוס אנג'לס של תחילת שנות ה-90, אך יש בו איכות שמעבר לזמן המסוים בו צולם, שכן הוא שואב דימויים ונושאים מחלק ניכר מהמאה ה-20 –
- מיה ואלאס מזכירה בתלבושתה, בתסרוקתה ובהתנהגותה כוכבת ראינוע, ובמיוחד את "קוטלת הגברים" של הסרט האילם לואיז ברוקס.
- מסעדת "ג'אק רביט סלימס" אליה יוצאים מיה ווינסנט, היא מסעדה המוקדשת לשנות ה-50, בתפריט, בעיצוב, ובלבושם של המלצרים.
- קרב האיגרוף בין בוץ' קולידג' ליריבו וילסון, מזכיר את שמות נשיאי ארצות הברית מתחילת המאה ה-20, וודרו וילסון וקלווין קולידג'.
- השלט המפרסם את קרב האיגרוף מצהיר כי הקרב מתרחש ביום חמישי, ה-16 ביולי. תאריך זה אכן חל ביום חמישי בשנת 1992, אך גם בשנת 1987 ו-1988. שנת 1992 מתאימה לתיאורו של בוץ' כילד בזמן מלחמת וייטנאם.
- הסצינות המתארות את קרב האיגרוף, ואת הזמן שמייד לאחריו, מזכירות בסגנון הצילום שלהם, המטושטש וחסר הצבע, את הסרט האפל. מוטיב מוכר מסרטי הסרט האפל הוא מתאגרף המוכר את הקרב.
- דמויותיהם של ג'ול ווינסנט מתנהגות ולבושות בסגנון סרטי ה"בלאקספלויטיישן" של שנות ה-70, סגנון לו יצר טרנטינו מחווה בסרטו הבא, ג'קי בראון.
- על אף שבדירתה של מיה מצוי נגן קלטות ישן, ונגן תקליטים, ולא קומפקט דיסק כמו שניתן היה לצפות, במהלך הסרט עושה וינסנט שימוש בטלפון סלולרי, דבר המקשר את הסרט מבחינה טכנולוגית לשנות התשעים.
- דגני הבוקר אותם אוכל לאנס, כאשר וינסנט מגיע לביתו, נקראים "פרוט ברוט", וייצורם הופסק בשנת 1983. עם זאת סוג זה של דגנים מופיע כמעט בכל סרטי טרנטינו.
[עריכה] השפעות על הסרט
הסרט רצוף במחוות לסרטים מן העבר. טרנטינו, שעבד כמוכר בדלפק של חנות להשכרת סרטי וידאו, ידוע בידע האנציקלופדי שרכש על הקולנוע האמריקני, כאשר צפה בכל הסרטים שהוצעו להשכרה בחנות. חלק מן ההשפעות הניכרות על הסרט הינן:
- הציטוט מספר יחזקאל מופיע לראשונה (אם כי בנוסח שונה) בסרט "קראטה קיבה" משנת 1967.
- סרטו של דון סיגל, "הרוצחים" מציג שני רוצחים המחליפים ביניהם שנינויות כשהם לבושים בחליפות מחוייטות שחורות.
- סצינת הריקוד מזכירה סצינה דומה בסרטו של ז'אן לוק גודאר " Bande à part" משנת 1964, ובסרט "שמונה וחצי" של פדריקו פליני.
- הסרטים "Kiss Me Deadly" ו " Repo Man" כוללים שימוש במזוודה שכל מה שנראה מתוכנה הוא האור הבהיר הבוקע ממנה.
- סרטו של מרטין סקורסזה "נער אמריקני" משנת 1978 כולל דמות המספרת על הצורך להזריק לידיד אדרנלין, לאחר שהשתמש במנת יתר של סם.
- המסעדה "ג'ק רביט סלים" דומה מבחוץ למסעדה המוצגת בסרטו של ג'ורג' לוקאס "אמריקן גרפיטי" (1973).
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: ספרות זולה |
- "ספרות זולה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)
