פדריקו פליני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פדריקו פליני (20 בינואר 1920 - 31 באוקטובר 1993), במאי קולנוע איטלקי, נחשב לאחד מיוצרי הקולנוע הגדולים ביותר בכל הזמנים, ולאגדה באיטליה מולדתו. נולד וגדל ברימיני, עיירת תיירות בצפון איטליה, והתחנך בבתי"ס קתוליים, דבר שהשפיע רבות על יצירתו.

פליני התחיל את הקריירה הקולנועית שלו בתור תסריטאי לסרטי הנאו ראליזם האיטלקי. את תסריטו הראשון כתב ב-1939, ב-1945 השתתף בכתיבת התסריט לרומא עיר פרזות, וב-1951 ביים את סרטו הראשון - Luci del varietà. בתחילת דרכו כבמאי נצמד פליני למסורת הנאו ריאלסטית והמשיך בסגנונה. ב- 1954 זכה בפרס האוסקר על סרטו "לה-סטרדה" שהיה לסרט הראשון שזוכה בקטיגוריית הסרט הזר. הסרט מתאר קורותיו של אמן קרקס נודד, אותו מגלם אנתוני קווין ושל שולייתו בגילומה של ג'ולייטה מזינה, אשתו של פליני וכוכבת רבים מסרטיו. סרט בולט נוסף מהתקופה הזו הוא "לילות כביריה" (1957) גם כן בכיכובה של ג'ולייטה מזינה.

בנקודה זו בקריירה של פליני התחולל מהפך ששינה את סגנונו והביא ליצירת סרטיו המפורסמים. בעקבות הגל החדש הצרפתי (1961), ובעיקר סרטיו של אלן רנה שעסקו בתת מודע ובדרך שבה הוא מופיע בחיי היומיום, החל גם פליני לעסוק בנושא זה בסרטיו. הראשון בתקופה זו היה "לה דולצ'ה ויטה" (באיטלקית, החיים המתוקים) מ-1960 אולם הידוע מכולם, והסרט שלדעת רבים הוא מהסרטים הטובים ביותר הוא "8 וחצי" אותו ביים שלוש שנים מאוחר יותר. הסרט בכיכובו של מרצ'לו מסטרויאני זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. גיבורו הוא במאי קולנוע שאינו מצליח להתקדם בבימוי סרטו החדש, והוא מוצא עצמו מתוסכל ונשאב לתוך דימיונותיו, דחפיו, רצונותיו וכל עולם התת מודע שלו, שמקבל ביטוי ויזואלי בסרט.

פליני המשיך בגישה זו לבימוי ושנתיים אח"כ ביים את "ג'ולייטה של הרוחות", שהוגדר כ"8 וחצי של הנשים". הסרט עוסק באישה שאינה מרוצה ממעמדה ומחיי הנישואים שלה ומגלה עניין רב בפנטזיות כדרך מוצא מהשעמום היומיומי.

פליני המשיך בדרך דומה וביים מספר סרטים נוספים שעוסקים בתת מודע ובזכרון, כגון "רומא" שעוסק בילדותו ברומא. בשנים שלאחר מכן ביים עוד מספר סרטים. הבולטים שבהם: "הליצנים", "והספינה שטה", "ג'ינג'ר ופרד", "זכרונות" ועוד. רבים מסרטיו של פליני בעלי היבט אוטוביוגרפי, ועוסקים רבות בתפקידו כבמאי ויוצר סרטים. סרטיו המאוחרים יותר נתפסו על ידי המבקרים כחסרי חשיבות או כ"התעסקות עצמית" מוגזמת. ב- 1993 זכה פליני באוסקר על מפעל חיים ומאוחר יותר באותה שנה נפטר. חמישה חודשים לאחר מותו הלכה לעולמה גם אישתו, ג'ולייטה מזינה. פליני הרבה לעבוד עם השחקנים ג'ולייטה מזינה ומרצ'לו מסטרויאני ועם המלחין נינו רוטה.