ספרות גרמנית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ספרות גרמנית היא סך כל היצירות הספרותיות שנכתבו בשפה הגרמנית לשלביה בגרמניה, אך גם יצירות ספרותיות שנכתבו בשפה הגרמנית באוסטריה, בשווייץ או בצ'כיה עשויות להמנות עליה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ספרות גרמנית בימי הביניים
הגילויים הראשונים של ספרות גרמנית החלו במאה השמינית לספירה דרך אגדות הירואיות שנכתבו בגרמנית העתיקה, אך בין יצירות אלו ניתן למצוא גם כאלו הכתובות בניבים הסקסוניים של הגרמנית. התקופה מהמאה התשיעית עד המאה האחת עשרה לספירה בספרות הגרמנית מאופיינת בנושאים בהשראת הכנסייה.
בתקופה מהמאה השתיים עשרה עד המאה הארבע עשרה נכתבה הספרות הגרמנית בגרמנית התיכונה והיא מאופיינת בשירה אבירית על נושאי אהבה אצילית. חלק משירה זאת נכתבה בהשראת הטרובדורים הצרפתיים וחלק בהשראת המסורת הגרמנית. הירידה ההדרגתית בשירה האבירית כפי שבאה לידי ביטוי לדוגמה בעבודותיו של אולריך פון ליכטנשטיין מסמנת את המעבר למסורות ספרות אורבניות.
[עריכה] ספרות גרמנית בתקופת הרפורמציה
לאחר 1400 התחזקו סוגות ספרות פופולריות יותר כמו שירים עממיים, משלים, מעשיות ומחזות קצרים. הרפורמציה ותרגום התנ"ך בידי מרטין לותר שהשפיעו על איחוד הגרמנית והפיכתה לשפה תקנית השפיעו גם על הספרות הגרמנית. הכתבים הדתיים כמו החילוניים הושפעו רבות גם מההומניזם.
מלחמת שלושים השנה אשר הביאה חורבן נרחב וקרע על רקע דתי הביאה גם לגיבוש המודעות הלאומית שבאה לידי ביטוי בספרות הגרמנית בצורת מגמות אבסולוטיות. אקדמיות ספרותית בהמבורג, נירנברג וערים נוספות עבדו על טיהור ופיתוח הלשון הגרמנית.
האסכולה הסילסיאנית הייתה אז בעלת ההשפעה הרבה ביותר וכללה את היוצרים מרטין אופיץ, הידוע גם על הרפורמות המטריות שלו והמשוררים הופמן פון הופמנסוואלדאו, פאול פלמינג, אנדריאס גריפיוס ודניאל קספר פון לוהנשטיין.
כותבי ההמנונים המובילים היו הפרוטסטנטי פאול גרהארד, והקתולי אנגלוס סילסיוס. יצירתו של האנס יאקוב פון גרימלסהאוזן, סימפליציסמוס(Simplicissimus), שהוצאה לאור בשנת 1669 ושעסקה בתיאור הרפתקני ונכלולי של מלחמת שלושים השנה נחשבת כרומאן הגרמני הראשון.
[עריכה] המאה השמונה עשרה בספרות הגרמנית
[עריכה] הקלאסיציזם
עידן הגדולה של הספרות הגרמנית החל במאה השמונה עשרה, התאוריות הקלאסיציסטיות של יוהן כריסטוף גוטשד שגרמו לתגובות ביקורת אלימות, סללו בעקיפין את הדרך לפרידריך קלופשטוק ובמיוחד לגוטהולד אפרים לסינג, הדראמטיסט והמבקר הגדול של הפרה-קלאסיות. תקופה זאת מכונה תקופת "הסער והפרץ" ("שטורם אונד דראנג" Sturm und Drang).
תקופה זאת כוללת גם את עבודותיו המוקדמות של יוהן וולפגנג פון גתה ופרידריך שילר, גתה ושילר נתפסים כדמויות המשמעותיות של התקופה הקלאסית, שאופיינה באופן כללי באיפוק צלילות ואיזון. הרעיונות התרבותיים שלהם הופצו גם על ידי כריסטוף מרטין וילנד ופרידריך הלדרלין, מהמשוררים הגרמניים החשובים של התקופה.
[עריכה] הרומנטיציזם
בשלהי המאה השמונה עשרה הרומנטיציזם הספרותי שהתחיל בגרמניה אצל פרידריך פון שלגל שם דגש חזק יותר על רגש סובייקטיבי. סוגה ספרותית חדשה נולדה, הסיפורת, סיפור פרוזה שעסק לעתים קרובות ביסודות על טבעיים. משוררים רומנטיים טיפוסיים היו לודוויג טיק, קלמנס ברנטאנו ויואכים פון ארנים, שהיו גם מלקטים ועורכים של סיפורי עם ושירי עם, שהולחנו על ידי רוברט שומן ואחרים.
פרייהר פון אייכנדורף, אדלברט פון שאמיסו ולודוויג אולאנד היו בין היוצרים הבולטים של הרומנטיציזם. המגמות ההיסטוריות של הרומנטיציזם נוספו בידי האחים גרים. ארנסט תיאודור אמדאוס הופמן היה הפסיכולוגיסט הגדול של הרומנטיציזם הלא מודע. כותבי המחזות הנחשבים של הרומנטיציזם היו היינריך פון קלייסט, פרנץ גרילפרצר וכריסטיאן פרידריך הבל.
[עריכה] המאה התשע עשרה בספרות הגרמנית
[עריכה] ריאליזם
התנועה הספרותית המוכרת כ"גרמניה הצעירה" שאפה להעלאת המודעות הפוליטית הגרמנית, ועברה מהרומנטיציזם לריאליזם המפוקח, מנהיגיה הגדולים היו היינריך היינה ולודוויג ברנה. הריאליזם גובש ברומנים המשפיעים חברתית של תיאודור פונטאנה, בעוד שאדוארד מריקה ואדלברט שטיפטר פנו לצורה של קלאסיות.
[עריכה] נטורליזם
תאוריית הריאליזם פותחה עוד יותר על ידי אסכולת הנטורליזם שבאה לידי ביטוי בעבודותיו של המחזאי הפורה גרהרט האופטמן.
[עריכה] המאה העשרים בספרות הגרמנית
[עריכה] סימבוליזם, אימפרסיוניזם ואקספרסיוניזם
בתקופת האימפריה הגרמנית גדלו תנועות ספרותיות אנטי נטורליסטיות, הן באו לידי ביטוי כסימבוליזם ואימפרסיוניזם בשירה (שטפאן גאורגה, ריינר מריה רילקה, הוגו פון הופמנסטאל) ובסיפורת (תומאס מאן, אלפרד דבלין, הרמן הסה, פרנץ קפקא, רוברט מוסיל, הרמן ברוך). והן גם באו לידי ביטוי כאקספרסיוניזם בפיוטים (גאורג טראקל, גאורג היים, גוטפריד בן) ובדרמה (פרנק ודקינד, גאורג קייזר, ברטולט ברכט).
הספרות של רפובליקת ויימאר נטטה כלפי מוטיבים שלפני המלחמה והצטיינה בניבויים רשמיים ויוזמות. פעילות זאת הוחנקה עם עליית הנציונל סוציאליזם, שעודד הגירת סופרים מובילים כגון תומאס מאן וארנולד צווייג.
[עריכה] ספרות לאחר המלחמה
בעשורים שלאחר המלחמה הייתה תחייה ספרותית עם רומנים בעלי ביקורת חברתית מאת סופרים כמו היינריך בל, גינטר גראס ומקס פריש. סופרי מזרח גרמניה התעסקו בעיקר בריאליזם הסוציאליסטי בעוד שנושאי הספרות במערב גרמניה היו מגוונים יותר.
משנות השבעים עד שנות התשעים התעסקה הספרות בתקופה הנאצית. בין סופרים הנחשבים של התקופה ניתן למנות את אינגבורג באכמן, הורסט בינק, יוהאנס בוברובסקי, אובה ג'ונסון, ארנו שמידט, מרטין ואלזר, פטר וייס וכריסטה וולף.
