אלפרד דבלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אלפרד דבלין (בגרמנית Alfred Döblin‏), (10 באוגוסט 1878, שטטין, הקיסרות הגרמנית - 26 ביוני 1957, אמנדינגן), סופר אקספרסיוניסטי גרמני ממוצא יהודי, וכן רופא. נודע במיוחד בזכות ספרו, "ברלין, אלכסנדרפלאץ".

אלפרד דבלין על בול מזרח גרמני

[עריכה] חייו

אלפרד דבלין נולד בשטטין, פומרניה (כיום שצ'צ'ין, פולין) למשפחה יהודית בורגנית. בשנת 1888, לאחר שאביו עזב את אימו לטובת אישה צעירה ממנה ונסע לארצות הברית, עברה משפחתו של דבלין לברלין. חיי העיר הגדולה ופלאי הטכנולוגיה שבה הותירו חותם חיובי בנפשו של דבלין הצעיר. לאחר שלמד רפואה, עבד דבלין כנוירולוג בערים רגנסבורג,פרייבורג וברלין. בשנת 1910 היה בין מקימיו של כתב־העת האקספרסיוניסטי החדש של הרוואט ולדן (בעלה של אלזה לסקר שילר), "Der Sturm" (הסערה). בתקופה זו של יצירתו היו היינריך פון קלייסט, פרידריך הלדרלין ופרידריך ניטשה אבותיו הרוחניים במישור הספרותי והפילוסופי. דבלין היה בין המאמצים הראשונים של הרדיו כתווך תקשורתי ליצירה אמנותית. בשנת 1912 נישא דבלין לארנה רייס, ולזוג נולדו ברבות השנים ארבעה ילדים.

במלחמת העולם הראשונה שירת דבלין כרופא צבאי בצבא הרייך, במיוחד בבית חולים למגיפות באלזס. במהלך המלחמה החל בכתיבת הרומן שלו על ולנשטיין. אחר כך, בברלין, היה עד למאבקים של מרץ 1918, שהיו אחר כך לנושא ספרו הארוך ביותר, "נובמבר 1918". בתקופתו בברלין הרבה לכתוב כתבות שונות (על מחזות וסרטים, אבל גם על חיי היומיום בכרך), בין השאר לעתון "פראגר טאגבלט" שראה אור בגרמנית בפראג. בעבודותיו אלה היטיב לתאר את חיי היומיום בברלין בתקופת רפובליקת ויימאר. חלק מהסקיצות שולבו אחר כך בספרו הנודע, "ברלין, אלכסנדרפלאץ". בכתביו הפוליטיים מן התקופה התקיף משמאל את ה-SPD, על שיתוף הפעולה שלה עם פאול פון הינדנבורג. את ספריו פרסם בהוצאת פישר הנודעת.

בפברואר 1933 נמלט מאימת הנאצים, ראשית לציריך, ואחר כל לפריז. בשנת 1936 קיבל את האזרחות הצרפתית. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 הצטרף דבלין למשרד התעמולה הצרפתי וביחד עם מהגרים גרמנים אחרים ניסח מנשרים שיועדו לציבור בגרמניה. עם התקרבות הכוחות הגרמנים ביוני 1940 נמלט ביחד עם אשתו ועם עמיתיו למשרד התעמולה לדרום צרפת. מאוחר יותר המשיך לליסבון ומשם לבסוף לארצות הברית, ללוס אנג'לס, שם עבד זמן קצר בתעשיית הקולנוע. ב-30 בנובמבר 1941 המיר דבלין, ביחד עם משפחתו, את דתו לנצרות הקתולית, והמהלך לא התקבל יפה בעיני קהילת היהודים הגולים.

דבלין היה אחד מראשוני הסופרים הגולים ששבו לאירופה עם תום המלחמה. ב-15 באוקטובר 1945 הגיע לפריז, ובנובמבר התמנה ל"מפקח הספרותי" של השלטון הצבאי הצרפתי על אדמת גרמניה - ראשית בבאדן באדן ואחר כך במיינץ. תפקידו היה צנזורה של כתבי יד והכנתו של ירחון ספרותי, שהופיע לבסוף תחת השם Das goldene Tor (שער הזהב). קבוצה של סופרים צעירים, ביניהם גינתר גראס, החלה להאסף סביבו. דבלין התפכח במהרה מתקוותיו לשיקום הפוליטי של גרמניה אחרי המלחמה, במיוחד לאור כשלון הרומן שלו על מהפכת 1918. הוא גם דחה ניסיונות התרבות מצד האקדמיה למדעים של מזרח גרמניה, בגלל סלידתו מהדוגמטיות הסוציאליסטית שלה. עם זאת, כתב בכתבי עת שראו אור במזרח גרמניה, והרומן שלו על המלט הופיע רק בה. בשנת 1953 שב לצרפת לשלוש שנים.

יצירתו החשובה ביותר והמוכרת ביותר של דבלין היא הרומאן "ברלין, אלכסנדרפלאץ" משנת 1929, שהיה הרומאן החשוב הראשון בספרות הגרמנית שתיאר את חיי העיר הגדולה ונחשב לציון דרך בהיסטוריה של הרומאן המודרנים. את טכניקות הקולאז' והסימולטניות שבהן השתמש דבלין בספרו אימץ כבר במהלך עבודתו בכתב העת דר שטורם, ומקורן בתנועת הפוטוריזם האיטלקית של הסופר פיליפו תומאסי מרינטי והציירים אומברטו בוצ'יני, לואיג'י רוסולו וקרולה קארה, ושב ועשה בהן שימוש בכרך סיפוריו הקצרים, "Die Ermordung der Butterblume" (1913) ("רצח הנורית") ואחר כך הביאו לכלל שלמות ב"ברלין, אלכסנדרפלאץ".

את הרומאן "ברלין, אלכסנדרפלאץ" עיבדו לקולנוע כמה וכמה פעמים, לראשונה בשנת 1931 על ידי פיל יוטסי עם היינריך גיאורג בתפקיד הגיבור פרנץ ביברקופף, ובשנת 1979 על ידי ריינר ורנר פסבינדר כמיני-סדרה לטלוויזיה.