ארכלאוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המלכים והשליטים מבית הורדוס
| המלכים והשליטים מבית הורדוס |
|
|
|
ארכלאוס (23 לפנה"ס - 16 לספירה), נשיא העם ביהודה בין בשנת 4 לפנה"ס ועד 6 לספירה ובנו של הורדוס מאשתו מלתקי השומרונית. כרוב בניו של הורדוס גדל ארכלאוס והתחנך בחצר הקיסר ברומא, ושב לארץ ישראל רק בבגרותו ולקראת מותו של אביו. על פי צוואתו הרביעית של הורדוס, היה אמור ארכלאוס להיות מלכו של חלקה הארי של ממלכת אביו. צוואתו של הורדוס נזקקה לאישורו של אוגוסטוס, קיסר רומא, וארכלאוס התכונן לצאת למסע לרומא לאישור הצוואה מיד עם תום האבל על אביו. אולם, לפני שהספיק לצאת למסעו, פנו אליו נציגי העם והפצירו בו שיבטל את עול המיסוי הכבד שהטיל אביו וכן שיבצע רפורמות שונות בשלטון הפוליטי והדתי בממלכה. ארכלאוס, שידע שחג הפסח המתקרב מביא עימו אלפי עולי רגל לירושלים, חשש מגיוסם של עולי הרגל על ידי ראשי העם כנגדו ושלח פלוגת צבא לשמור את הסדר הטוב בירושלים. מעשה זה העלה את חמתם של ראשי העם והתגרה שהחלה בינם לבין פלוגת החיילים הפכה עד מהרה להתנגשות בין כוחות הצבא לבין העם, התנגשות שגבתה כ-3,000 קורבנות.
לאחר אירוע זה נסע ארכלאוס לרומא לאישור צוואת אביו, אולם יחד איתו נשלחה לרומא משלחת מטעם ראשי העם, שדרשה את ביטול הצוואה וסיפוחה של יהודה לנציבות הרומית בסוריה. המשלחת קיבלה גם את תמיכתה של קהילת יהודי רומא וכן חוזקה על ידי משלחת של ערי היוונים בארץ ישראל שדרשה גם היא את סיפוח המחוז לנציבות הסורית. לצידו של ארכלאוס עמדה משלחת מטעם בית הורדוס, שדרשה לחלק את ממלכת הורדוס לפי צוואתו בין שלושה מבניו, או למוסרה בשלמותה לבנו הורדוס אנטיפס.
בעוד הקיסר שומע את רצונה של כל משלחת, החל המצב ביהודה מתדרדר, והנציב הרומי בסוריה קוינטיליוס וארוס, הטיל למערכה את כוחותיו שהשליטו לבסוף שקט בפרובינציה. מקרה זה הכריע את דעת הקיסר, אשר קבע לבסוף כי צוואתו של הורדוס בטלה ולפיכך לא יהיה ארכלאוס למלך יהודה לאחר שהאחרון גילה אוזלת יד בטיפול במהומות שם. תחת זאת קבע הקיסר כי ארכלאוס יתמנה ל"אתנארכוס" ("נשיא העם") ושושלתו תמשיך להחזיק בתואר זה עד שתוכיח את עצמה כראויה למלכות. אחיו של ארכלאוס, פיליפוס והורדוס אנטיפס מונו לטטרארכים הכפופים לאחיהם וקיבלו מחוזות משלהם (הבשן לפיליפוס, הגולן והגליל לאנטיפס). ערי היוונים בארץ (עזה, גדר (חמת גדר) וסוסיתא) סופחו על פי דרישתן לנציבות הרומית בסוריה.
לאחר ששב ליהודה, ניצל ארכלאוס את השקט ששרר בממלכה לאחר הדיכוי הברוטלי של המרידות בידי הנציב הרומי ואף הוסיף לדכא את הפלגים הקיצוניים בחברה היהודית. בולמוס הבנייה שירש ארכלאוס מאביו לא פייס את העם ביהודה שסבל משלטונו הנוקשה, בשנה העשירית לשלטונו התלוננו על שלטונו המדכא משלחת יהודית ושומרונית אצל אוגוסטוס.
בתקופתו החלה להתפתח תופעת המרדנות כנגד השלטון הרומי וכנגד בית הורדוס. אחד ממנהיגי הקבוצות היה רועה בשם אתרונגאיוס, שעסק עם ארבעת אחיו בשוד ובביזה.
לאחר שקיבל אוגוסטוס קיסר את המשלחות הוא הדיח את ארכלאוס מכסאו, הגלה אותו, החרים את רכושו וסיפח את מחוזו לנציבות הסורית. ארכלאוס מת בגלות בגאליה בשנת 16 לספירה והוא בן 39.
