אדום (עם)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האֶדוֹמים הם אחד מעמי כנען הקדומים, שבמקורם חיו באזור הרי אֱדוֹם מדרום מזרח ליהודה. על-פי חפירות ארכאולוגיות באזור, מדובר כנראה בתרבות עשירה ישובית-חקלאית שהוקמה במאה ה-13 לפנה"ס.
הדת האדומית הייתה דת אלילית שהתבססה על אלי הפריון.
[עריכה] תקופת בית ראשון
בתקופה זו היו גבולות הממלכה האדומית:
- מערב - נחל הערבה
- צפון - נחל זרד
- מזרח - מדבר ערב
- דרום - ים סוף ומדבר ערב
קוס-הוא שם האלה הראשית.
על-פי המסורת היהודית, האדומים הם צאצאיו של עשו, אחי יעקב. מסורת זו מציגה את הסכסוכים בין שבטי ישראל לאדומים כמאבק הנובע מהריב על הבכורה שבין עשו ליעקב. דוגמאות למאבקים אלו ניתן לראות בתהילים קל"ז בו מסופר על כך שהאדומים עודדו את הבבלים להרוס את ירושלים וגולי יהודה דורשים נקמה על כך.
[עריכה] תקופת בית שני
לאחר חורבן יהודה ורצח גדליה בן אחיקם ובעקבות לחץ מן הנַבּטים שפלשו למולדתם, האדומים היגרו מערבה והתיישבו בחלק מממלכת יהודה לשעבר.
בתקופה ההלניסטית כמו כל העמים באזור, האדומים עברו תהליך התיוונות, המעמד הגבוהה דיבר יוונית ואימץ אל חיקו את התרבות היוונית.
בימי שלטון יוחנן הורקנוס מבית חשמונאי ביהודה, אדום נכבשה והאדומים חויבו בכוח לעבור גיור. הם קיבלו את היהדות, חוץ משכבה קטנה של מתיוונים שבחרו להגר למצרים. תוך דור האדומים נטמעו בעם ישראל ובימי מלכות אלכסנדר ינאי מוּנה אדומי לשמש כנציב אדום. השושלת ההרודיאנית שיָרשה את החשמונאים, הייתה ממוצא אדומי.
בזמן המרד הגדול האדומים היו ידועים כיהודים קנאים.
