מכתבי יב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מכתבי יֵב , הידועים גם כתעודות יב, או הפפירוסים של יב, הם אוסף של מסמכים ותעודות שנכתבו בקהילה היהודית ששכנה באי יב שבמצרים במאה ה-5 לפנה"ס.

בתעודות שנתגלו יש כארבעים פפירוסים, כעשר מגילות קלף וכשלוש מאות אוסטרקונים (מכתבים הכתובים על-גבי שברי חרס). המסמכים כתובים במצרית היראטית ודמוטית, בפרסית, בלטינית, ביוונית ובקופטית ואולם רובם המכריע כתוב בארמית, בניב מיוחד המקביל לארמית המקראית, שהייתה השפה הרווחת (לינגואה פרנקה) בממלכה הפרסית ששלטה על האזור באותה תקופה.

רוב הכתבים עוסקים בעניינים כלכליים וחברתיים ומיעוטם דן במצבה הרוחני של הקהילה במקום, שבה גרו חיילים יהודים שנשלחו מטעם הממלכה הפרסית להגן על גבולה הדרומי. רוב המסמכים הם תעודות רשמיות ומיעוטם מכתבים פרטיים. בין המסמכים גם שטרי גירושין ושחרור עבדים וחוזים משפטיים אחרים, וגם תיעוד של מנהגי הקהילה ולשונה. במכתבים מתועדת גם פרשת המקדש שבנו בני הקהילה לאלוהי ישראל והנזק שנגרם לו בידי מצרים מקומיים.

ב"מכתב אל בגוהי הפחה", שמתוארך ל-407 לפנה"ס ונשלח אל בגוהי פחת יהודה (השליט הפרסי הממונה על אזור יהודה), מבקשים בני הקהילה סיוע בשיקום המקדש שנהרס. בין השאר הם מציינים את עתיקותו של המקדש ואת הסכמת השלטון הפרסי לקיומו:

מקור	תרגום מילולי
ומן יומי מלך מצרין אבהין בנו אגורא זך ביב בירתא	ומימי מלך מצרים אבותינו בנו המקדש הזה ביב המצודה
וכזי כנבוזי על למצרין אגורא זך בנה השכחה	וכאשר כנבוזי בא למצרים - המקדש הזה בנוי מצאו
ואגורי אלהי מצרין כל מגרו	ומקדשי אלוהי מצרים כולם הרוסים
ואיש מנדעם באגורא זך לא חבל	ואיש דבר במקדש הזה לא הרס

"איגרת הפסח", המתוארכת ל-419 לפנה"ס, מתארת את מנהגי הפסח בקהילה. בין התעודות מופיעים גם קטעים מספר אחיקר החכם.

המסמכים ששרדו הסתובבו בשוק העתיקות במצרים במאה ה-19 ומשם נאספו והועברו, יחד עם מסמכים שנתגלו באי יב עצמו, לאוספים באירופה ובאמריקה, בין השאר במוזיאון ברוקלין ובמוזיאונים בברלין.

המסמכים העשירו רבות את המחקר על תולדות היהודים בתקופת בית ראשון ותקופת בית שני, מחקר מצרים העתיקה והאימפריה הפרסית וגם מחקר השפה הארמית, הדיאלקטים שלה וההתפתחות ההיסטורית שלה.