יב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יֵב (ביוונית אלפנטינה, ελεφάντινη) הוא אי הנמצא בנהר הנילוס בדרומה של מצרים, באזור אסואן. השם היווני של האי, אלפנטינה, כלומר "אי הפילים", הוא על-שם הסלעים דמויי-הפילים הנראים באי, או בשל סחר השנהב שהתנהל במקום. גם השם יב בשפת המקום משמעותו "פיל"; ומכאן גם המלה העברית "שנהב", שן של הב.
ביב התקיימה בסוף תקופת בית ראשון ובתקופת ממלכת פרס מושבה של שכירי חרב יהודים, שתפקידם היה לשמור על גבולה הדרומי של מצרים בעבור ממלכת פרס בראשות כנבוזי המלך, ולפני כן בעבור השלטון המצרי במקום. ככל הנראה היהודים התיישבו במקום כמה עשרות שנים לפני חורבן הבית הראשון, ושהו שם עד סוף שלטון ממלכת פרס באזור. היהודים הושפעו מהסביבה הנוכרית סביבם. הם קיימו חיי קהילה ייחודיים, עסקו במסחר, נשאו נשים שבחלקן היו נוכריות, חגגו חגים יהודיים ובעיקר הקפידו על חג הפסח. הם החליפו תכתובות עם השלטון הפרסי ועם הקהילה היהודית שבארץ ישראל, אם כי במשך תקופה מסוימת שרר מתח בין שתי הקהילות משום שבני קהילת יב בנו מקדש באי. בשל הקמת מקדש זה היו גם כמה סכסוכים עם הקהילה המצרית המקומית, שהקימה גם היא מקדש לאל המצרי ח'נום, שנחשב אחראי לעליית מי הנילוס. באחד הסכסוכים האלה החריבו המצרים את המקדש היהודי, והקהילה היהודית נאלצה לשקם את המקום.
יש טענה, שאמיתותה מוטלת בספק, כי בימי מנשה מלך יהודה, בנו של חזקיהו, הוברח ארון הברית מבית המקדש למצרים, למקום הנקרא באר הנשמות ומשם נלקח לאי יב. לפי גרסה זו המשיך הארון במסעו וכיום הוא נמצא ככל הנראה בתוך כנסיית גבירתנו מרים מציון בעיר אקסום שבאתיופיה.
ככל הנראה היהודים חיו באי עד סוף השלטון הפרסי במקום, ולאחר מכן השתלבו בקהילה היהודית באלכסנדריה. לפי השערה אחרת מקורה של יהדות אתיופיה הוא בקהילה היהודית מימי הבית הראשון ביב.
רק מעט ידוע על הקהילה במקום, ומה שידוע לנו נודע בעיקר מתוך מכתבי יב, שהם כארבעים פפירוסים, כעשר מגילות קלף וכשלוש מאות אוסטרקונים (מכתבים הכתובים על-גבי שברי חרס), שנתגלו במקום במאה ה-19. כתבים אלה כתובים בניב ארמי דרומי מיוחד למקום. רוב הכתבים עוסקים בעניינים כלכליים וחברתיים ומיעוטם דן במצבה הרוחני של הקהילה במקום.
[עריכה] קישורים חיצונים
- חג הפסח אצל יהודי יב וכתובות שנתגלו במקום
- על חיי הקהילה במקום