מיג-19
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיקויאן גורביץ' מיג-19 (קוד דיווח נאט"ו: פארמר - Farmer) הוא מטוס קרב סילוני סובייטי חד-מושבי. מיג-19 היה המטוס הסובייטי הראשון שעבר את מהירות הקול בטיסה אופקית. הוא נחשב כמקבילם של F-100 "סופר סייבר" האמריקאי וסופר מיסטר B2 הצרפתי.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריית פיתוח
ב-20 באפריל 1951, הונחה ה-OKB (גוף התכנון המרכזי למטוסים) לשדרג את המיג-17 למטוס קרב חדיש בציון I-340, שיונע על ידי שני מנועי סילון מיקולין AM-5 ללא מבער אחורי. ה-I-340 היה אמור להגיע ל-1,160 קמ"ש בגובה 2,000 מטר (0.97 מאך), מאך 1 ב-33,000 מטר ולטפס לגובה של 10,000 מטר תוך 2.9 דקות.
האבטיפוס נבנה בציון SM-1 על בסיס שלדת מיג-17 שהורכבו בה שני מנועים זה לצד זה. בניית המטוס הושלמה במרץ 1952, תוך מאבק בתקלות טכניות של דיחוס תא הטייס ורעידות קשות במנועי הסילון, שהביאו להחלפתם במנועי AM-5A חזקים וחסכוניים יותר. ה-SM-1 היה על-קולי בקושי, והגיע למהירות של 1,193 קמ"ש בגובה של 5,000 מטר – (1.03 מאך). ביצועים אלו נחשבו כבלתי מספקים, ולכן תוכננה גרסה חדשה, בעלת מנועים AM-5F בעלי מבער אחורי. מנועים אלו לא הותקנו לבסוף שכן הסתיים באותה עת פיתוח מנוע הטומנסקי RD-9 העדיף.
ב-15 באוגוסט 1953 קיבל צוות הפיתוח של מיקויאן גורביץ' הוראה לפתח מטוס קרב חדיש בשני דגמים: גרסה בעלת מנוע יחיד קלימוב VK-7 וגרסה בעלת שני מנועים מסוג מיקולין AM-9F. הגרסה הדו מנועית כונתה מיג-19, והתבססה על אב הטיפוס SM-1 ופיתוחיו. הטיסה הראשונה הייתה ב-5 בינואר 1954. המבער האחורי לא נדלק בטיסה הראשונה, אך בשנייה המטוס הגיע למהירות של 1.25 מאך בגובה של 8,050 מטר. שיפורים שונים הביאו את המטוס למהירות מרבית של 1.44 מאך, אך ההתלהבות הראשונית מהמטוס החדיש דעכה בשל מספר בעיות. החמורה מביניהן הייתה סכנת התפוצצות המטוס בטיסה בשל התחממות יתר של תאי הדלק שנמצאים בין המנועים. הפעלת בלמי האוויר במהירויות גבוהות גרמה לכוחות ג'י חזקים. גם מהירות הנחיתה הגבוהה (230 קמ"ש) והיעדר מטוס אימון דו-מושבי האטה את הסתגלות הטייסים לדגם זה. בעיות אלו נפתרו חלקית על ידי הוספת בלם אוויר על הגחון ומשטחי זנב שנועדו למנוע את סבסוב המטוס במהירויות תת-קוליות.
המיג-19 הוזמן לייצור ב-17 בפברואר 1954. המטוס הראשון יצא מפס הייצור במרץ 1955.
יוצרו כ-8,500 מטוסי מיג-19, בעיקר בברית המועצות אבל גם ברפובליקה העממית של סין (תחת השם שאניאנג J-6) ובמזרח אירופה. מטוס הקרב נרכש לשירות במספר חילות אוויר כולל אלו של קובה, צפון וייטנאם, מצרים, פקיסטן וצפון קוריאה. המטוס פעל בקרבות אוויר במהלך מלחמת וייטנאם, מלחמת ששת הימים בשנת 1967 ומלחמת בנגלדש בשנת 1971.
בברית המועצות המטוס היווה תחליף למטוס מיג-17. הדגם הסיני שאנגיאנג J-6 נותר חלק עיקרי מחיל האוויר של הצבא הסיני, ובנוסף פותח לדגם בשם נאנצ'אנג Q-5 (כינוי נאט"ו: Fantan) שהוא מטוס הפצצה. על אף גילו, המיג-19 ופיתוחיו הם בעלי יכולת תמרון טובה בגובה נמוך, קצב נסיקה מהיר למדי, וחימוש התותחים הכבדים שלהם הופכים אותם למתחרים מטילי אימה בקרב אוויר צמוד.
[עריכה] יירוטים במיג-19
במהלך שירות המטוס בחיל האוויר הסובייטי ובגרמניה המזרחית, המיג-19 היה מעורב במספר הפלות של מטוסי סיור וריגול מערביים.
המפגש המתועד הראשון עם לוקהיד U-2 אירע בסתיו 1957. טייס המיג-19 דיווח שראה את המטוס אבל לא הצליח לצמצם את הפרש הגובה של 7,000 רגל ביניהם. כשמטוס ה-U-2 של פרנסיס גארי פאוורס הופל ב-1 במאי 1960, מיג-19 שרדף אחריו נפגע מהטילים של מערכת הנ"מ S-75 Dvina (כינוי נאט"ו: SA-2) והטייס סרגיי סאפרונוב נהרג.
תקרית שנויה במחלוקת אירעה ב-1 ביולי 1960, אז יירט מיג-19 גרסת סיור של מפציץ מדגם B-47 במרחב האווירי הבינלאומי שנמצא מעל לחוג הארקטי, 4 אנשים מצוות המטוס נהרגו ו-2 נתפסו על ידי הסובייטים ושוחררו בשנת 1961.
בתקרית אחרת, שהתרחשה ב-28 בינואר 1964, מיג-19 יירט מטוס מדגם T-39 סייברליינר שחדר בשוגג במהלך טיסת אימון למרחב האווירי של גרמניה המזרחית וכל צוותו נהרג.
[עריכה] הדגמים השונים של המטוס
- MiG-19 (בסיווג נאט"ו Farmer-A) – גרסת הייצור הראשונה, בעלת שלושה תותחי NR-23 23 מ"מ
- MiG-19P (בסיווג נאט"ו Farmer-B) – דגם בעל מכ"ם "איזומרוד" RP-1 בחרטום המטוס, שני תותחי 23 מ"מ מסוג "נודלמן ריכטר" NR-23 (ויותר מאוחר שני תותחי 30 מ"מ NR-30) המותקנים על הכנפיים, התקן מתחת לכנפיים לנשיאת טילים, היכולת לשאת טילי K-13) AA-2 "אטול") נוספה מאוחר יותר. לדגם אותם שיפורים אירודינמיים כמו בדגם MiG-19S; הדגם יוצר החל ב-1955.
- MiG-19PG – דגם המטוס MiG-19P בעל מכשיר "גוריזונט-1" לתקשורת עם כוחות קרקע.
- MiG-19S (בסיווג נאט"ו Farmer-C) – דגם בעל זנב מאורך נע, בלם אוויר שלישי שהוסף לסנפיר הגחון, מקלט ניווט לטווח ארוך מסוג "סבוד", שלושה תותחי 30 מ"מ מסוג NR-30, יכולת לשאת טילים בלתי מונחים או פצצות FAB-250 מתחת לכל כנף; נכנס לשירות בשנת 1956.
- MiG-19SF – ייצור מאוחר של הדגם MiG-19S עם אותם מנועים משופרים מסוג RD-9BF-1 כמו בדגם MiG-19R
- MiG-19SV – דגם המסוגל לטוס לגובה רב כדי ליירט בלוני ריגול, הגיע לגובה של 20,740 מטר ב-6 בדצמבר שנת 1956; נכנס לשירות בשנת 1956
- MiG-19SVK – דגם המטוס MiG-19SV בעל כנף חדשה, הגידול הקטן ברום הטיסה לא הצדיק את הייצור
- MiG-19SU (SM-50) – דגם המסוגל לטוס בגובה רב שנועד ליירט את המטוס לוקהיד U-2, בעל תאים פנימיים של דלק נוזלי לצורך הגברת דחף המטוס, נראה שהדגם נזנח בשל חוסר היכולת לשלוט במטוס בגובה רב ונטיית המטוס להיכנס לסחרורים על-קוליים.
- MiG-19R – גרסת מטוס הסיור של הדגם MiG-19S בעל מצלמות שמחליפות את התותח בחרטום המטוס, ומנועים משופרים מסוג RD-9BF-1
- MiG-19PM (בסיווג נאט"ו Farmer-E), דגם ללא חימוש תותחים, בעל ארבע טילים המתבייתים על חום מסוג K-5M, נכנס לייצור בשנת 1957
- MiG-19PML – דגם המטוס MiG-19PM בעל מכשיר "לזור" לתקשורת קרקע.
- MiG-19PU – דגם המסוגל לשאת טילים הדומה לדגם MiG-19SU
- MiG-19PT – הדגם היחיד של המטוס MiG-19P המסוגל לשאת טילי K-13 (AA-2 "אטול"
- MiG-19M – מטוס מטרה
- SM-6 – שני מטוסי MiG-19P שהוסבו כדי לשאת מעבדות לבדיקת טילי K-6 והמכ"ם אלמאז-3
- SM-12 – אבטיפוס חדש של מטוס הקרב, 4 דגמים יוצרו; הדגם התפתח למטוס מיג-21
- SM-20 – דגם שנועד להוות מטרת אימון לבדיקת טילי השיוט Kh-20 (AS-3 "קנגרו"
- SM-30 – דגם המשוגר מהקרקע על טיל שילוח PRD-22
- SM-K – דגם שנועד להוות מטרת אימון לבדיקת טילי השיוט K-10 (AS-2 "קיפר"
- Avia S-105 – דגם שיוצר חלקית בצ'כוסלובקיה.
- J-6 - גרסה סינית של המטוס מיג-19
למרות שישנם מטוסי אימון סיניים מהדגם שאניאנג J-6, הסובייטים האמינו שהטסת מטוסי המיג-19 הייתה קלה דיה ואין צורך בגרסת אימון דו-מושבית.
[עריכה] אזורי פעילות
אפגניסטן, אלבניה, אנגולה, בנגלדש, בולגריה, קמבודיה, סין, קובה, צ'כוסלובקיה, גרמניה המזרחית, מצרים, הונגריה, אינדונזיה, עיראק, קוריאה הצפונית, פקיסטן, פולין, רומניה, ברית המועצות, סודאן, סוריה, טנזניה, וייטנאם, זמביה.
[עריכה] מפרט טכני (של הדגם MiG-19S)
- מאפיינים כלליים
- צוות: טייס יחיד
- אורך: 12.5 מטר
- אורך מוטות הכנפיים: 9.2 מטר
- גובה: 3.9 מטר
- שטח הכנף: 25.0 מ"ר
- משקל ללא מטען: 5,447 ק"ג
- משקל עם מטען מרבי: 7,560 ק"ג
- כוח: שני מנועי סילון עם מבערים אחוריים מסוג טומנסקי RD-9B
- תכולת הדלק: 1,800 ק"ג
- ביצועים
