ל"ט אבות מלאכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ל"ט אבות מלאכה הם סוגי המלאכות האסורות ליהודי לעשות בשבת על פי ההלכה היהודית. המקרא מפרט מעט מלאכות, ותורה שבעל פה מפרטת את כל סוגי המלאכות, וגוזרת אותן מהעבודות שנעשו להקמת המשכן והיו מלאכות אומן שמצריכות מומחיות.

תוכן עניינים 1 מבוא 2 אבות המלאכות ותולדותיהן 3 חלוקת אבות המלאכות לקבוצות 4 פירוט אבות המלאכות 4.1 זריעה/נטיעה 4.2 חרישה 4.3 קצירה 4.4 עימור 4.5 דישה 4.6 זרייה, ברירה והרקדה 4.7 טחינה 4.8 לישה 4.9 אפייה/בישול 4.10 גזיזה 4.11 ליבון 4.12 ניפוץ 4.13 צביעה 4.14 טוויה 4.15 המיסך 4.16 עשיית שני בתי נירין 4.17 אריגה 4.18 פציעה 4.19 קשירה 4.20 התרה 4.21 תפירה 4.22 קריעה 4.23 צידה 4.24 שחיטה 4.25 הפשטה 4.26 עיבוד/מליחה 4.27 הממחק 4.28 שירטוט 4.29 חיתוך 4.30 כתיבה 4.31 מחיקה 4.32 בנייה 4.33 סתירה 4.34 כיבוי 4.35 הבערה 4.36 הכאה בפטיש 4.37 הוצאה מרשות לרשות 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים

[עריכה] מבוא

התורה אסרה עשיית מלאכה בשבת, כמו שנאמר בתורה "ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות"^[1], וכן נאמר "ויום השביעי שבת לה' אלוקיך לא תעשה כל מלאכה"^[2].

בניגוד להנחה הרווחת בקרב המון העם, הגורסת שההימנעות ממלאכה בשבת נועדה להבטיח את המנוחה מן העמל והיגיעה, ומלאכה קשורה לעמל, ההבנה האמיתית של איסור עשיית המלאכה בשבת אינה כזאת. מלאכה שאסרה תורה בשבת היא רק זו העונה להגדרה של "מלאכת מחשבת" כלומר "מלאכת אומן" (דוגמת המלאכה במשכן שהתורה מגדירה אותה "מלאכת מחשבת").

בתורה שבכתב לא נמצאת הגדרה מדוייקת למושג "מלאכה", למעט מספר מלאכות מועט הנזכרות בתורה במפורש, ואלו הן: הבערת אש^[3], חרישה וקצירה^[4], והוצאה מרשות לרשות^[5]. חז"ל עמדו על חוסר הפרופורציה שבין המקרא לתלמוד בנושא זה, ואמרו על הלכות שבת שהם "כהררים התלוין בשערה - שהן מקרא מועט והלכות מרובות"^[6].

חז"ל קבעו שההגדרה למלאכה היא: כל אחת מ-39 הפעולות שנדרשו לבנין המשכן במדבר, וכל פעולה הנגזרת מהן. רמז להגדרה זו מצאו חז"ל בכך, שמצות שמירת שבת נכתבה בתורה מיד לאחר הציווי על מלאכת המשכן, "ראה קראתי בשם בצלאל... ועשו את כל אשר ציויתך... אך את שבתותי תשמורו"^[7]. המספר 39 נדרש במספר דרכים^[8]:

• כנגד 39 הפעמים שהמילה מלאכה בהטיותיה השונות מופיעה בתורה(המילה למעשה מופיעה למעלה ממספר פעמים זה, והגמרא דנה אלו מילים לכלול בספירה).
• כנגד 39 הפעמים שהמילים מלאכה ועבודה מופיעות בבניין המשכן.
• כנגד המילים "אלה הדברים"^[9] המופיעות בפרשיה המצווה על איסור המלאכה:
  • אל"ה = 35 בגימטריא ועוד 3 בגלל שהיה אפשר לכתוב את המילה "דברים" ב-3 דרכים יותר קצרות^[10].
  • אל"ה =39 בגימטריא (על יסוד חילוף ה/ח^[11]):

על פי דעת רבי יהודה, מספר האבות הוא למעשה 41, מאחר שהוא מוסיף לרשימת האבות את שובט (יישור חוטי ה"שתי" בנול) ומדקדק (הרפיית חוטי ה"ערב"), חכמים, החולקים עליו, כוללים את האבות הללו בתור תולדות של המיסך ואריגה^[12], או פוטרים בהן לגמרי^[13]

המסכת העיקרית במשנה ובתלמודים בה נידונים ל"ט אבות מלאכה, היא מסכת שבת.

[עריכה] אבות המלאכות ותולדותיהן

39 המלאכות החשובות^[14] שהיו במשכן נקראות "אבות מלאכות", בהיותן היסוד והמקור לכל שאר המלאכות הנגזרות מהן. מלאכות אלו נקראות "תולדות".

הקו המבדיל בין האב לתולדה אינו ברור, והראשונים נוקטים בשתי שיטות:

• על פי רש"י^{חסר מקור} ורבי נתן מרומי^[15], אב המלאכה הוא המלאכה הנעשית במשכן עצמה, וכל שינוי ממנה, אפילו שמי (כגון בצירה/קצירה או אפייה/בישול) נחשב כתולדה.
• על פי הרמב"ם^[16], מלאכה שיש בינה לבין הנעשה במשכן רק שינוי שמי, או אף שינוי באופן הפעולה (זריעה/הרכבה או חרישה/חפירה) נחשבת אף היא לאב מלאכה, ומלאכות בעלי דמיון מועט יותר נחשבות לתולדות.

תאורטית, אין גבול למספר התולדות שניתן לשייך לאותו אב, ועל פי המסופר בתלמוד הירושלמי, רבי יוחנן וריש לקיש, לאחר מאמץ של שלוש וחצי שנים, מצאו 39 תולדות לכל אחד מהאבות^[17]. מבחינת האיסור אין כל הבדל בין אב מלאכה לבין תולדה, שניהם אסורים מן התורה, וגם על איסור "תולדה" יש חיוב מיתה כמו שיש על אב, וכל ההבדל מתמצה בדינים פרטיים בדיני התראה.

[עריכה] חלוקת אבות המלאכות לקבוצות

את 39 אבות המלאכות, כפי שהן מופיעות במשנה^[18], מקובל לחלק לפי הקבוצות הבאות, על פי סדר עשייתן במלאכת המשכן:

• קבוצה א' - 11 מלאכות שנעשו בהכנת הרכיבים לצורך צביעת יריעות המשכן: 1. הַזּוֹרֵעַ. 2. וְהַחוֹרֵשׁ^[19]. 3. וְהַקּוֹצֵר. 4. וְהַמְעַמֵּר. 5. הַדָּש. 6. וְהַזּוֹרֶה. 7. הַבּוֹרֵר. 8. הַטּוֹחֵן. 9. וְהַמְּרַקֵּד. 10. וְהַלָּש. 11. וְהָאוֹפֶה (מבשל)^[20].
• קבוצה ב' - 13 מלאכות שנעשו בהכנת היריעות: 1. הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. 2. הַמְּלַבְּנוֹ. 3 וְהַמְּנַפְּצוֹ. 4. וְהַצּוֹבְעוֹ. 5. וְהַטּוֹוֶה. 6. וְהַמֵּיסֵךְ. 7. וְהַעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בָתֵּי נִירִין. 8. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. 9. וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. 10. הַקוֹשֵר. 11. וְהַמַּתִּיר. 12. וְהֵתּוֹפֵר שְּתֵּי תְּפִירוֹת. 13. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנַת לִתְפּוֹר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת.
• קבוצה ג' - 7 מלאכות שנעשו לצורך הכנת כיסויי עורות האילים המאודמים ועורות התחשים: 1. הַצָּד צְבִי. 2. הַשּׁוֹחֲטוֹ

^[21]. 3. וְהַמַּפְשִּיטוֹ. 4. וְהַמְּעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. 5. וְהַמּוֹחֲקוֹ. 6. המשרטטו^[22]. 7. וְהַמְחַתְּכוֹ.

• קבוצה ד' - 8 מלאכות שנעשו לצורך הקמת המשכן: 1. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. 2. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנַת לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. 3. הַבּוֹנֶה. 4. וְהַסּוֹתֵר. 5. הַמְּכַבֶּה. 6. וְהַמַּבְעִיר. 7. הַמַּכֶּה בְּפַטִּיש. 8. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת.

חלוקה נוספת היא לפי הצרכים הבסיסיים של האדם - לחם, בגד, ספר ובית:

• קבוצה א' - 11 מלאכות הנעשות לצורך אפיית לחם: 1. הַזּוֹרֵעַ. 2. וְהַחוֹרֵשׁ^[19]. 3. וְהַקּוֹצֵר. 4. וְהַמְעַמֵּר. 5. הַדָּש. 6. וְהַזּוֹרֶה. 7. הַבּוֹרֵר. 8. הַטּוֹחֵן. 9. וְהַמְּרַקֵּד. 10. וְהַלָּש. 11. וְהָאוֹפֶה.
• קבוצה ב' - 13 מלאכות הנעשות לצורך הכנת בגד: 1. הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. 2. הַמְּלַבְּנוֹ. 3 וְהַמְּנַפְּצוֹ. 4. וְהַצּוֹבְעוֹ. 5. וְהַטּוֹוֶה. 6. וְהַמֵּיסֵךְ. 7. וְהַעוֹשֶׂה שְׁתֵּי בָתֵּי נִירִין. 8. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. 9. וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. 10. הַקוֹשֵר. 11. וְהַמַּתִּיר. 12. וְהֵתּוֹפֵר שְּתֵּי תְּפִירוֹת. 13. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנַת לִתְפּוֹר שְׁתֵּי תְּפִירוֹת.
• קבוצה ג' - 9 מלאכות שנעשו לצורך כתיבה על קלף: 1. הַצָּד צְבִי. 2. הַשּׁוֹחֲטוֹ^[21]. 3. וְהַמַּפְשִּיטוֹ. 4. וְהַמְּעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. 5. וְהַמּוֹחֲקוֹ. 6. המשרטטו^[22]. 7. וְהַמְחַתְּכוֹ. 8. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. 9. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנַת לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת.
• קבוצה ד' - 6 מלאכות שנעשו לצורך בנין בית: 1. הַבּוֹנֶה. 2. וְהַסּוֹתֵר. 3. הַמְּכַבֶּה. 4. וְהַמַּבְעִיר. 5. הַמַּכֶּה בְּפַטִּיש. 6. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת.

[עריכה] פירוט אבות המלאכות

[עריכה] זריעה/נטיעה

• אב המלאכה במשכן: זרעו "סממנים" (רכיבים מן הצומח) כדי לצבוע בהם את היריעות ולרקוח את שמן המשחה.
• הגדרה כללית של המלאכה: זריעה, נטיעה וכל פעולה אחרת המביאה לגידול צמחים או מסייעת לכך^[23].
• שיעורה:כל שהוא (זרע אחד)^[24].
  • מתולדותיה:הרכבה, זירוד,השקיה^[25], שריית זרעים במים^[26]
    • איסורי דרבנן הנובעים ממלאכה זו: שאיבת מים בגלגל (משאבת מים ידנית או ממונעת על ידי בהמה) בשבת^[27]

[עריכה] חרישה

• אב המלאכה במשכן: חרשו את הקרקע בכדי לטעת את הסממנים^[28].
• הגדרה כללית של המלאכה: הכשרת קרקע (הראויה לזריעה^[29]) למטרת זריעה, נטיעה, או יפויהּ^[30].
• שיעורה: כל שהוא (בכדי לזרוע גרגר אחד של חיטה^[28]).
  • מתולדותיה: חפירת בור (שלא בתוך בניין), סיקול שדה, בניית טרסות וכו'^[31].
    • איסורי דרבנן הנובעים ממלאכה זו:עשיית צרכים בשדה חרוש^[32], משחק בגולות באזור שאינו מרוצף^[33].

[עריכה] קצירה

• אב המלאכה במשכן: קצרו את הסממנים.
• הגדרה כללית של המלאכה: עקירת דבר ממקום גידולו.
• שיעורה: תלוי במטרת הקצירה; לצורך מאכל אדם - כגרוגרת; לצורך מאכל בהמה - כמלוא פי גדי; לצורך הסקה - בדי לבשל שיעור כגרוגרת מתוך ביצת תרנגולת^[34].
  • מתולדותיה: כל פעולה של איסוף פירות (קצירה/בציר/קטיפה)^[35], והפרדת דבר ממקום גידולו (כגון הרמת רגב עפר שצומחים בו עשבים והפרדתו מהקרקע^[36]).
  • איסורי דרבנן הקשורים למלאכה זו:
    • איסור שימוש בעצים (המחוברים לקרקע) בשבת^[37].
    • תלישת דבר ממקום שאיננו מקום גידולו (הרגיל) (עציץ שאין לו נקב המחברו לקרקע)^[38].
    • רדיית דבש^[39]

[עריכה] עימור

• אב המלאכה במשכן: אספו את הסממנים.
• הגדרה כללית של המלאכה: איסוף גידולי קרקע תלושים, שעדייין נמצאים במקום גידולם, לנקודה אחת.
• שיעורה: זהה לשיעור קצירה^[40].
  • מתולדותיה: חריזה או דיבוק של פירות יבשים^[41], שטיחת הפירות באזור מסוים^[42].

[עריכה] דישה

• אב המלאכה במשכן: דשו את הסממנים^[43].
• הגדרת המלאכה: הפרדת גידולי קרקע מקליפתם.
• שיעורה:
  • מתולדותיה: מפרק

בהגדרתה של התולדה מפרק, נחלקו הראשונים - על פי רש"י, ישנן שתי הגדרות - הוצאת אוכל מכיסויו (אגוז מקליפתו או חלב מעטינו^[44]) ניתוק דבר ממקום גידולו, לאחר שכבר נתלש^[45] (כגון פירוק אשכול של בננות).

סחיטת פירות היא תולדה של התולדה מפרק (סחיטת בדים אף היא אסורה, אך נכללת באב-המלאכה ליבון).

לא כל הפירות נכללים באיסור זה, וההגדרה המופיעה בגמרא^[46] היא: "דבר תורה - אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד" הראשונים^[47] פירשו את דברי הגמרא בתור קשורים לתקופתה, והכוונה איננה רק לענבים וזיתים, אלא לכל פרי שרגילים לסוחטו בכדי להוציא את המיץ. על סמך זה, מופיע בבית יוסף תיאור של יצור לימונדה משפט חסר

[עריכה] זרייה, ברירה והרקדה

• אב המלאכה במשכן: הפרידו את החלקים הרצויים של הסממנים מהחלקים הבלתי רצויים, על ידי שילוב של זרייה באמצעות רחת וברירה ידנית לפני הטחינה, והרקדה בנפה או כברה לאחריה.
• הגדרת המלאכה: על פי התלמוד הירושלמי, מוגדרת מלאכת הזרייה בתור כל פיזור של חומר על ידי רוח^[48]. אולם על פי התלמוד הבבלי, מהותן של כל שלושת המלאכות היא זהה והיא הפרדת "אוכל" מ"פסולת".

עבירה על המלאכה נעשית כאשר לפחות אחד מהתנאים הבאים מתקיים:

1. ברירת ה"פסולת" מתוך ה"אוכל"
2. ברירה שלא לצורך מיידי
3. ברירה על ידי כלי המיוחד לכך

כל עוד אף אחד מהתנאים אינו מתקיים, נחשבת הברירה כ"דרך אכילה", ומותרת על ההגדרה המדויקת של מונחים אלו, התקיים דיון אמוראים וראשונים:

אוכל - אין הכוונה לאוכל דוקא, אלא לכל דבר שיש לברור או למיין. פסולת - כלגבי "אוכל", אין הכוונה לפסולת ממש, אלא לדבר שמתוכו נברר .ה"אוכל" (כגון כפות מתוך סכו"ם, או אבנים קטנות מתוך גדולות). מיד - קיימות כמה דעות לגבי ההגדרה: על פי המרדכי, הכוונה היא מיד ממש^[49]. מתוך דברי הירושלמי^[50], המתיר לאדם להיות "בורר ומניח על השולחן" ובלבד שיהיו "אורחין אוכלין ראשונה ראשונה", מסיק רבנו חננאל^[51] שכל ברירה שמטרתה אכילה תוך כדי אותה ארוחה נחשבת לאלתר. דעה דומה, אך יותר מקילה, היא דעתו של רבנו ירוחם^[52] המתיר כל ברירה שהיא לצורך הסעודה הקרובה. כלי מיוחד - כגון סכו"ם נחשב כ"הרחבה" של כף היד ולכן אינו אסור.

[עריכה] טחינה

• אב המלאכה במשכן: שחקו את הסממנים, כדי להפיק מהם את הצבע שבו צבעו את היריעות.

הגדרת אב המלאכה: פירוק גוף מוצק, שגידולו מהקרקע, לחלקים נפרדים קטנים, על ידי כלי המיועד לכך, כגון גרירת מלפפון בפומפיה.

הגדרת התולדות:כאשר הפרוק נעשה על ידי כלי שמטרתו העקרית איננה פעולת הפירוק - כגון חיתוך דק על ידי סכין, או פירוק דבר שאין גידולו מהקרקע, אף על ידי כלי המיועד לכך., כגון פריסת ביצה על ידי כלי המיוחד לכך.

[עריכה] לישה

• אב המלאכה במשכן:היו לשים את הסממנים כדי להכין מהם צבעי תכלת וארגמן.

הגדרת המלאכה: עירוב מוצק ונוזל והפרדתם לבלילה אחת.

[עריכה] אפייה/בישול

• אב המלאכה במשכן: בישלו את הסממנים להכנת צבע בו השתמשו לצבעים היריעות וכדו'.

הגדרת המלאכה: הכשרת דבר לשימוש על ידי חום האש. איסור מבשל כולל גם הכשרה בדברים שאינם למאכל כגון להתיך מתכת וכדו'.

[עריכה] גזיזה

• אב המלאכה במשכן: גזזו צמר מן הבהמה לצורך עשיית היריעות.

הגדרת המלאכה: ניתוק דבר ממקום גידולו על גוף האדם או בעלי חיים, כמו: צמר, שערות וצפרניים.

[עריכה] ליבון

• אב המלאכה במשכן: היו מלבנים צמר ופשתן לצורך היריעות, הפרוכות ובגדי הכהונה.

הגדרת המלאכה: פעולה המביאה לניקוי בגדים, אריגים, חוטים וכדו'.

[עריכה] ניפוץ

• אב המלאכה במשכן: ניפצו את הצמר כדי לטוות חוטים לצורך היריעות.

הגדרת המלאכה: אחר שמלבנים את הצמר סורקים את הצמר כדי להפריד בין השערות ולהכשירו לטוויה (טוויה היא עשיית החוטים), ופעולה זו נקראת ניפוץ.

[עריכה] צביעה

• אב המלאכה במשכן: צבעו את חוטי הצמר בצבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני.

הגדרת המלאכה: צביעת צבע או חיזוק צבע קיים.

[עריכה] טוויה

• אב המלאכה במשכן: טוו את סיביב הצמר כדי לארוג בהם את היריעות.

הגדרת המלאכה: עשיית חוטים בכל דרך שהיא, מחומר גלמי (צמר, פשתן, כותנה וכדו').

[עריכה] המיסך

• אב המלאכה במשכן: מתחו חוטים לאריגת היריעות.

הגדרת המלאכה: מתיחת חוטי השתי (חוטי אורך) כדי להכניסם לאריגה.

[עריכה] עשיית שני בתי נירין

• אב המלאכה במשכן: עשו בתי נירין לאריגת היריעות.

הגדרת המלאכה: פעולת הכנה למלאכת האריגה. יש סוברים שהמלאכה היא עשיית טבעות (=נירין) להשחלת חוטי השתי במכונת האריגה. ויש סוברים, שהמלאכה היא השחלת שני חוטי שתי לטבעות הנירין, כל חוט לבית ניר אחר.

[עריכה] אריגה

• אב המלאכה במשכן: ארגו את היריעות, הפרוכות ובגדי הכהונה.

הגדרת המלאכה: יצירת אריג על ידי הכנסת חוטי הערב (חוטי הרוחב) בין חוטי השתי.

[עריכה] פציעה

• אב המלאכה במשכן: פצעו את החוטים לצורך תיקון היריעות.

הגדרת המלאכה: סתירת האריג ע"מ לתקן את האריג. כאשר יש קרע באריג נוטלים (=פוצעים) חוטים ממקום אחר לצורך התיקון.

[עריכה] קשירה

• אב המלאכה במשכן: לצורך עבודת המשכן היו קושרים את חוטי היריעות שנקרעו בזמן אריגתם.

הגדרת המלאכה: חיבור שני דברים והידוקם ב"קשר של קיימא" (קשר קבוע וחזק).

[עריכה] התרה

• אב המלאכה במשכן: ציידי "דג החילזון" היו מתירים את החוטים שברשתותיהם לצורך תיקון הרשתות, הגדלתן והקטנתם.

הגדרת המלאכה: התרת "קשר של קיימא".

[עריכה] תפירה

• אב המלאכה במשכן: תפרו את היריעות זה לזה.

הגדרת המלאכה: חיבור שני דברים בתפר המתקיים.

[עריכה] קריעה

• אב המלאכה במשכן: כדי לתקן שנוצר באחת מיריעות המשכן על ידי תולעת וכדו', היו קורעים את היריעה למעלה ולמטה מן הנקב, כדי שיוכלו לאחותו היטב בתפירה ישרה ללא קמטים.

הגדרת המלאכה: קריעה או הפרדה של דברים המחוברים בחיבור בר קיימא.

[עריכה] צידה

• אב המלאכה במשכן:

הגדרת המלאכה: כל פעולה שעושה אדם כדי לשלול את חירותו של בעל חיים בכל אופן שהוא, כגון: צייד בעל חיים ביד, ברשת, במלכודת או במצודה.

[עריכה] שחיטה

• אב המלאכה במשכן: שחטו אילים ותחשים כדי להשתמש בעורותיהם לכיסויי המשכן.

הגדרת המלאכה: נטילת נשמה של בעל חיים בכל צורה שהיא.

[עריכה] הפשטה

• אב המלאכה במשכן: הפשיטו את העורות מהאילים ומהתחשים.

הגדרת המלאכה: הפשטת עור מבעל חיים לאחר מותו.

[עריכה] עיבוד/מליחה

• אב המלאכה במשכן: עיבדו את עורות האילים והתחשים לצורך כיסויי המשכן.

הגדרת המלאכה: עיבוד העור כדי להכשירו לשימושים שונים. המלאכה כוללת מליחה במלח, שרייה בסיד או בחומרים אחרים.

[עריכה] הממחק

• אב המלאכה במשכן: החליקו את עורות האילים והתחשים על ידי הסרת השערות והצמר שעליהם.

הגדרת המלאכה: החלקת עור בע"ח כדי להכינו לשימוש.

[עריכה] שירטוט

• אב המלאכה במשכן:

הגדרת המלאכה: ציור סימנים על קלף או נייר כדי לכתוב עליהם ישר, או כדי לחתוך אותם ע"פ סימנים אלה.

[עריכה] חיתוך

• אב המלאכה במשכן: חתכו את עורות האילים והתחשים במידה מסוימת כדי לפורסם לאוהל על המשכן.

הגדרת המלאכה: חיתוך דבר כלשהו לפי מידה או לפי צורה מסוימת.

[עריכה] כתיבה

• אב המלאכה במשכן: כתבו אותיות על קרשי המשכן, כדי לדעת את מיקומו המדוייק של כל קרש.

הגדרת המלאכה: כתיבת אותיות.

[עריכה] מחיקה

• אב המלאכה במשכן:

הגדרת המלאכה: מחיקת כתב כדי לכתוב במקום שנמחק.

[עריכה] בנייה

• אב המלאכה במשכן: הקימו את המשכן.

הגדרת המלאכה: פעולה המשמשת להקמת בנין או חלק ממנו.

[עריכה] סתירה

• אב המלאכה במשכן: בזמן שבני ישראל עברו ממקום למקום פירקו את המשכן על מנת לבנותו במקום אחר.

הגדרת המלאכה: הריסת בנין או חלק ממנו לשם בנייתו מחדש.

[עריכה] כיבוי

• אב המלאכה במשכן: כיבו את האש כדי לעשות בו פסמים (לצורך צירוף הזהב והכסף שהיה במשכן).

הגדרת המלאכה: הפסקת תהליך הבעירה או הקטנת להבה.

[עריכה] הבערה

• אב המלאכה במשכן: הבעירו אש לצורך יציקת כלי המשכן והאדנים, ולצורך בישול הסממנים.

הגדרת המלאכה: הדלקת אש או הגדלתה.

[עריכה] הכאה בפטיש

• אב המלאכה במשכן: היכו בפטיש על הכלים לסיום עיצובם.

הגדרת המלאכה: כל פעולה הגורמת ומשלימה את הכלי אפילו אינה אלא הכאה אחת בלבד.

[עריכה] הוצאה מרשות לרשות

• אב המלאכה במשכן: בני ישראל הביאו את תרומת המשכן מביתם (=רשות היחיד) אל משה רבנו שהיה במחנה לויה (=רשות הרבים)^[53]; הלויים העלו, הורידו והושיטו את קרשי המשכן מעגלה לעגלה^[54].
• הגדרת המלאכה: הוצאת חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים או להיפך על ידי נשיאתו, זריקתו, הושטתו, משיכתו או דחיפתו.
• שיעורה: שיעור חשוב לגבי החפץ היוצא (כגרוגרת למאכלי אדם, כמלוא פי הבהמה למאכלי בהמה, וכו').

ערך מורחב – ארבע רשויות לשבת

[עריכה] לקריאה נוספת

• הרב יוסף יצחק ליפשיץ, רזא דשבת - השתיקה והדיבור, הוצאת סדנת אנוש, ירושלים תשנ"ט (1999)
• הרב אברהם ברונשטיין, אגלי טל
• הרב יהושע ישעיה נויבירט, שמירת שבת כהלכתה, בהוצאת בית מדרש הלכה מוריה

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מה היא מלאכה - באתר הניווט בתנ"ך
• ל"ט אבות מלאכה במשנה תורה לרמב"ם, פרק ז'.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ שמות כג, יב
2. ^ שמות כ, י
3. ^ "לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבַּת" - שמות, לה, ג
4. ^ "... בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" - שמות, לד, כא (כך מפורש הפסוק על ידי רבי ישמעאל, לפי רבי עקיבא, הפסוק מתייחס לאיסור החריש והקציר בשנת השמיטה - בבלי, ראש השנה, ט, א)
5. ^ "וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה... וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא" - שמות, לו, ו (על פי בבלי, שבת, צו, ב
6. ^ משנה חגיגה, א, ח
7. ^ שמות לא, א-יז
8. ^ ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מד, א בדפוס וילנא)
9. ^ שמות לה, א
10. ^ טעם זה מופיע גם בתלמוד הבבלי, שבת, ע, א
11. ^ "לא מתמנעין רבנן דרשין בין ה"א לחי"ת" - ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מד, א בדפוס וילנא)
12. ^ בבלי, שבת, עה, ב
13. ^ ירושלמי, שבת, פי"ב, ג (ע, א בדפוס וילנא)
14. ^ עיינו בפירוש התוספות לבבא קמא ב, א, ד"ה "הך דהואי במשכן"
15. ^ ספר הערוך, ערך זמר ב
16. ^ בפירושו למשנה, שבת, ז, ב
17. ^ ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מד, א בדפוס וילנא)
18. ^ משנה, שבת, ז, ב
19. ^ ^19.0 19.1 מלאכת החרישה מופיעה לאחר הזריעה, משום שבמדובר במשנה ארץ-ישראלית, ובה האדמה הקשה מחייבת חרישה שנייה לאחר הזריעה, בכדי לכסות את הזרעים (על פי התמוד הבבלי בשבת, עג, ב ורש"י ד"ה "בארץ ישראל")
20. ^ על פי דברי רב פפא בגמרא, המלאכה שנעשתה בבניית המשכן הייתה למעה בישול, אך המשנה כתבה אפיה בכדי לשמור על סדר אפיית הפת (בבלי, שבת, עד, ב)
21. ^ ^21.0 21.1 על פי רבי שמעון בן לקיש, שחיטה הינה למעשה תולדה של האב חבורה (ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב [נב, א בדפוס וילנא])
22. ^ ^22.0 22.1 על פי הבבלי שבת, עה, ב
23. ^ בלשון התלמוד הירושלמי (שבת פ"ז, ה"ב; מח, א בדפוס וילנא): "כל דבר שהיה מבחיל את הפירות חייב משום זורע."
24. ^ משנה תורה, שבת, ח, ב
25. ^ לרשימה יותר כוללנית (המשקפת את המציאות החקלאית בארץ ישראל בתקופת התלמוד) ראו: ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מח, א בדפוס וילנא)
26. ^ משנה תורה, זמנים, שבת, ח, ב
27. ^ פוסקים שונים חילקו בין גלגלים, מקומות וזמנים שונים, להרחבה, עיינו באנציקלופדיה תלמודית, זורע, כרך א', עמ' פט-צ, הוצאת אנציקלופדיה תלמודית, הוצאה 8, תשנ"ח.
28. ^ ^28.0 28.1 ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, א בדפוס וילנא)
29. ^ אור זרוע, הלכות שבת נד, על-פי הבבלי, פסחים, מז, א
30. ^ ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא)
31. ^ לרשימה יותר כוללנית (המשקפת את המציאות החקלאית בארץ ישראל בתקופת התלמוד) ראו: ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מז, ב בדפוס וילנא)
32. ^ שמא ישכח ויטול רגב אדמה לכסות את צרכיו - בבלי, שבת, פא, ב
33. ^ בבלי, עירובין קד, א (שם מדובר על אגוזים ותפוחים - גולות עתיקות
34. ^ משנה תורה, זמנים, שבת, ח, ה
35. ^ בבלי, שבת, עג, ב
36. ^ ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מח, ב בדפוס וילנא)
37. ^ משנה, ביצה, ד, ב
38. ^ בבלי, שבת, קח, א
39. ^ ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מח, ב בדפוס וילנא)
40. ^ משנה תורה, זמנים, שבת, ח, ה
41. ^ משנה תורה, זמנים, שבת, ח, ו
42. ^ ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מח, ב בדפוס וילנא)
43. ^ תוספות, שבת, עג, ב, ד"ה "מפרק"
44. ^ רש"י, שבת צה, א, ד"ה "מפרק" (שם הוא דוחה את הדיעה שמפרק הוא תולדה של קצירה)
45. ^ רש"י, כתובות ס, א, ד"ה "מפרק"
46. ^ בבלי, שבת, קמה, א
47. ^ רש"י שם, ד"ה "דבר תורה"; רמב"ם, משנה תורה, זמנים, שבת, כא, יב
48. ^ "רקק והפריחתו הרוח, חייב משום זורה..." ירושלמי, שבת, פ"ז, ה"ב (מט, א בדפוס וילנא)
49. ^ זוהי הבנתו של הבית יוסף (אורח חיים שיט, ד"ה "הבורר חייב") בדברי המרדכי, לדעה חלוקה - ראו אגלי טל, בורר, ה, ט
50. ^ שבת ז, ב (מט, ב בדפוס וילנא)
51. ^ בפירושו לשבת, עד, ב
52. ^ ספר אדם וחוה, נתיב יב, חלק ח (דף עו, ד)
53. ^ בבלי, שבת, צו, ב
54. ^ בבלי, שבת, מט, ב (לסיבת הפירוט לגבי כל הצדדים של מלאכה זו, ראו תוספות, שבת, ב, א, ד"ה "יציאות השבת")