בציר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בציר הוא השם המיוחד לקטיף ענבים - הסרת הענבים מן הגפנים. שם זה גם משמש לציון תקופת הבציר - תקופה המתחילה בזמן הבשלת הענבים, ומסתיימת לאחר אכסון היין בחביות.

[עריכה] ביהדות

במקרא תקופת הבציר התחלקה לבכורי ענבים, בציר ועוללות (אותם הבוצר השאיר בכרם לאחר בצירת הייבול העיקרי עבור העניים). בתקופת הבציר היו הכורמים עוזבים את ביתם ועוברים להתגורר בסמוך לכרם, התקופה כולה הייתה מאופיינת בשמחה ושירה רבה. הדרך לקביעת מועד הבצירה בזמן המקרא הסתמכה על מידת השקיפות, צבע הענב והחרצן, וטעמו.

[עריכה] בישראל

מועד הבציר כיום נקבע על ידי ממומחים הבודקים את רמת ההבשלה, כמות הסוכר ורמת החומציות בענב, על הענבים להגיע לרמת בשלות אופטימלית והבדל של ימים אחדים בזמן הבצירה יכול להביא לשינוי של ממש בטיב היין שייוצר מהכרם. ענבי המאכל נבצרים לפני הזנים המשמשים להכנת יין, כיוון שכמות המים פוחתת ורמת הסוכר עולה ככל שהענב בשל יותר. בישראל, תקופת הבציר של ענבי המאכל נמשכת מאפריל עד נובמבר, ובצירת ענבי היין מתחילה בסביבות אוגוסט ונמשכת עד אוקטובר, ומשתנה מכרם לכרם בהתאם לאקלים המקומי.

ניתן לבצור הן בצורה ידנית והן בעזרת מכונות, בהתאם לאיכות הענבים הנדרשת. את הבציר עצמו מתחילים בשעות הבוקר המוקדמות אן בשעות הערב, כשהאוויר והענבים עדין קרירים, כדי למנוע התחמצנות של ענבים פגועים.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הבציר בתקופת המקרא