ונדה לנדובסקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ונדה לנדווסקה, (5 ביולי 1879 - 16 באוגוסט 1959). צ'מבליסטית פולניה ממוצא יהודי, מחלוצי החייאתו של הצ'מבלו בתחילת המאה ה-20 בנגינתה, הן בהופעות פומביות והן בהקלטות, בהוראת הנגינה בכלי, בפרשנותה ובמחקריה.
[עריכה] חייה
ונדה לנדובסקה נולדה בורשה, לאב עורך דין ולאם בלשנית, שתרגמה את מארק טוויין לפולנית. היא החלה לנגן פסנתר בגיל ארבע ולמדה בקונסרבטוריון של ורשה אצל קלצ'ינסקי ומיכלובסקי. היא למדה גם קומפוזיציה אצל היינריך אורבן בברלין. אחרי נישואיה לחוקר הפולקלור הפולני הנרי לב בשנת 1900 בפאריז, לימדה פסנתר בסקולה קאנטורום שם (1900 - 1912).
בהמשך לימדה צ'מבלו בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין (1912 - 1919). התעניינותה העמוקה במוזיקולוגיה, ובעיקר ביצירותיהם של באך, קופרן וראמו, סיירה במוזיאונים של אירופה בחיפוש אחר כלי מקלדת מקוריים; היא רכשה כלים עתיקים והזמינה כלים חדשים שיוצרו לבקשתה אצל פלייל ושות'. היו אלה צ'מבלי גדולים, בעלי מבנה כבד, שהסתמך במידה רבה על מבנה הפסנתר. כלים אלה יצאו במידה רבה מן האופנה בארבעת העשורים האחרונים והזיקו לא מעט להערכה המודרנית של הקלטות לנדובסקה.
יצירות חדשות רבות נכתבו למענה: "אל רטאבלו דה מאסה פדרו" של מנואל דה פאיה ציין את שיבת הצ'מבלו לתזמורת המודרנית. בהמשך כתב פאיה קונצ'רטו לצ'מבלו למענה, ופרנסיס פולנק חיבר בשבילה את Concert champêtre שלו.
בשנת 1925 ייסדה את בית הספר למוזיקה עתיקה בפאריז. משנת 1927 היה ביתה בסן-לו למרכז ביצוע וחקר מוזיקה עתיקה. כשגרמניה כבשה את צרפת, לנדובסקה, שהייתה לאזרחית צרפת ממוצא יהודי, נמלטה מפאריז עם עוזרתה ובת-לווייתה, דניז רסטו. היא עזבה את סן-לו בשנת 1940 ולאחר תקופת נדודים בדרום צרפת הפליגה מליסבון לארצות הברית והגיעה לניו יורק ב-7 בדצמבר 1941. ביתה בסן-לו נבזז, הכלים וןכתבי היד נגנבו, ולארצות הברית הגיעה למעשה ללא נכסים של ממש. היא התיישבה בלייקוויל, קונטיקט בשנת 1949 והשיבה לה את מעמדה כמבצעת ומורה בארצות הברית, שבה הרבתה לסייר במסעות קונצרטים. כתביה על מוזיקה, "מוזיקה עתיקה" ו"לנדובסקה על מוזיקה" תורגמו ונערכו על ידי דניז רסטו.
[עריכה] הקלטות עיקריות
- וריאציות גולדברג של יוהן סבסטיאן באך בשנת 1933. זו הייתה ההקלטה הראשונה של יצירה זו. היצירה בוצעה והוקלטה על ידה שוב בשנת 1945.
- הסונטות של סקרלטי, הוקלטו בחלקן עד שנת 1940
- הפסנתר המושווה של באך, בין השנים 1949 - 1954. ההקלטה הוגדרה על ידי לנדווסקה כ"צוואה שלה לעולם"
