דיקטטור (רומא העתיקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דיקטטור (לטינית: dictator, זה שמכתיב) הידוע לעתים גם כ"מגיסטר פופולי" (magister populi, הממונה על האנשים), הוא שמה של משרה פוליטית ברומא העתיקה.

משרת הדיקטאטור הייתה המצאה וחידוש משפטי בעולם העתיק, ייחודיים למשפט הרומי. אופי המשרה היה היותה פקידות חריגה, שתכליתה הייתה לבצע משימות יוצאות מן הדופן, שחרגו מהסמכויות החוקתיות של הפקידים הנבחרים הרגילים.

כדי למנות דיקטאטור היה צריך שהסנאט הרומי יוציא צו סנאטי מיוחד ("senatus consultum") הנותן לקונסולים את הסמכות למנות אדם לדיקטאטור. הדיקטטור היה נמשח לתפקידו בטקס מיוחד שנערך בלילה לאחר חצות.

עד לשנת 361 לפני הספירה היה חייב הדיקטטור להיות קונסול לשעבר.

הדיקטטורה הייתה מוסד ייחודי בחוקה הרומאית, בכך שהייתה המשרה הפוליטית היחידה שלא חלו עליה חוקי כפילות השלטון (לכול משרה פוליטית ישנם שני אנשים שווים בכוחם שמשתתפים בה לדוגמה; 2 קונסולים, 2 טריבונים וכו), ולא חלו עליה אחריות משפטית אישית (האפשרות להעמיד לדין פלילי את מחזיק המשרה לאחר סיום הכהונה על פעולות שביצע מתוקף תפקידו). כלומר שלעולם לא היה יכול להיות יותר מדיקטאטור אחד בכל זמן נתון, ואי אפשר היה להעמיד לדין דיקטאטור על כל פעולה שעשה בזמן כהונתו.

הדיקטאטור נהנה גם מיוקרה רבה, ולמעשה היה בעל המעמד הגבוה ביותר מכול שאר הפקידים, מעמד שהודגש על ידי 12 הליקטורים, נושאי סמלי הסמכות הרומאית, שהתלוו עליו לכול מקום(לאחר הרפורמה של סולה גדל המספר ל24).

אחד מממגבלות הדיקטטור הייתה איסור לרכוב על סוס ללא אישור הסנאט, איסור שמחקרים מודרנים מתקשים להסביר את קיומו, וחלקם אף מפקפקים בקיומו.

לאחר סיום המלחמה הפונית השנייה בוטלה הדיקטטורה לצרכי מלחמה (ראו למטה) מהחוקה על ידי הסנאט שהוציא צו חרום סנאטי מיוחד ("Senatus consultam ultimum") שהחזיר את הכוח לידי הסנאט ונתן לקונסולים סמכויות בלתי מוגבלות לממש את כוחם המחודש במקרה של התנגדות מצד הדיקטאטור. האדם האחרון שחזיק במשרת הדיקטטור (לפני שסולה חידש את המשרה) היה פובליוס סולפיקיוס גלבה בשנת 203 לפנה"ס.

כיום משמש התואר דיקטטור לתיאור עריץ.

תוכן עניינים

1 סוגי דיקטטורים
2 הדיקטטורה של סולה
3 הדיקטטורה בימיה האחרונים של הרפובליקה הרומית
4 רשימת דיקטטוריים חלקית

[עריכה] סוגי דיקטטורים

מינוי דיקטטוריים נעשה ברפובליקה הרומית רק במקרים של פעולות או אירועים יוצאי דופן, שהצריכו פעילות שלטונית מהירה והחלטית, שבלתי ניתן לערער עליה. הדיקטטוריים התחלקו לסוגים שונים לפי סוג הפעילות המיוחדת שהיה צורך בביצוע.

דיקטאטור לצרכי ניהול מלחמה ("dictator rei gerendae causa")

הסוג המפורסם ביותר של דיקטטורה שמונתה בזמנים של סכנה צבאית חמורה על רומא. הדיקטאטור נתמנה ל6 חודשים, או עד סיום מצב החרום. הדיקטאטור היה בעל כוח וסמכות מוחלטים על הצבא ועל הסנאט והעיר, וחויב למנות סגן, מגיסטר אקוויטום (magister equitum, אדון הסוסים), שתוקף משרתו היה קיים רק כל תוקף משרת הדיקטאטור שמינה אותו היה קיים. דוגמה טובה לדיקטאטור מסוג כזה הוא פאביוס מאקסימוס שמונה לדיקטאטור בזמן המלחמה הפונית השנייה לאחר ניצחונו של חניבעל בקרב טראסימני, כשהייתה סכנה מוחשית לעיר רומא עצמה.

דיקטאטור למטרת עריכת אספת בחירות ("Comitiorum habendorum causa")

דיקטאטור שמטרתו הייתה ארגון הבחירות וזימון הקהילה לבחירות, יש להניח שכוחו המעשי היה מוגבל רק לפעולות בתחום הזה. כנראה נתמנה דיקטאטור למטרות אלא במקרה של בחירות יוצאות דופן שלא כסדרן, או במקרה של קושי לבצע את הבחירות הסדירות עקב חיכוכים פנימיים בתוך העם הרומי.

דיקטאטור לתיקון נחוץ (clavi figendi causa)

כאשר היה צורך בתיקן ושיפוץ מבנים ציבוריים או קדושים, יכול להיות שסוג הדיקטטורה הזו הייתה מיוחדת רק לתיקון מקדש זאוס. סביר להניח שסמכותו הצטמצמה רק לענייני הבנייה וסיפוק החומרים.

דיקטאטור ליסוד חגים (eriarum constituendarum causa)

דיקטאטור שנתמנה לשם יצירת או הכרזה על חג לאומי.

דיקטאטור לניהול משחקים ("ludorum faciendorum causa")

דיקטאטור שנתמנה כדי לנהל ולארגן משחקים בסדר גדול יוצא מן הדופן.

דיקטאטור שיפוטי ("quaestionibus exercendis")

לנהל ולשפוט במשפטים מיוחדים ומסוימים.

דיקטאטור לצרכי השלמת הסנאט ("legendo senatui")

דיקטאטור שמונה כאשר היה צורך למלא את שורות הסנאט בסנטורים חדשים, ושעליו הוטלה האחריות לבחירת ומינוי האנשים החדשים.

[עריכה] הדיקטטורה של סולה

סולה על מטבע רומי

בנובמבר 82 לפנה"ס, לאחר מלחמת האזרחים בין לוקיוס קורנליוס סולה ובין גאיוס מריוס, מנהיגי המפלגות האופטימית והפופולרית, שהסתיימו בניצחונו של סולה, ובכניסתו, מלווה בצבאו, לרומא ב־82 לפנה"ס, יצר הסנאט (סביר להניח בעידודו התקיף של סולה), באישור אספת העם את משרת ה"דיקטטורה למתן חוקים וסידור עניני הכלל" ("Dictator Rei publicae constituendae causa").

הדיקטטורה החדשה הזו שמרה למעשה רק על הצורה החיצונית של המוסד הרפובליקאי הקדום, אולם למעשה הייתה בעלת סמכויות בלתי מגובלות.

כוח המשרה החדשה העניק למחזיקה את השליטה המלאה בחייהם וכספם של האזרחים, חופש מוחלט בהחלטות שנגעו ברכוש, שטח וגבולות המדינה הרומית, אחראית בלעדית לקביעת תחומי השיפוט של העיר רומא, ושל כל עיר, רומית או איטלקית, שבשליטת המדינה, שליטה מוחלטת במדינית החוץ של רומא ובמדיניות הכפופות אליה, החופש למנות פקידים גבוהים ראשי ממשלה (חופש שהיה של העם בלבד קודם לכן) והכי חשוב הזכות שנותנת לסולה, ולו בלבד, את ההחלטה מתי נגמר תוקפה של הדיקטטורה המיוחדת הזו, דבר שלמעשה הפך אותה למשרה, לראשונה בתולדות הרפובליקה, ללא זמן מוגבל.

למעשה מטרתו של סולה לא הייתה להפך לשליט יחיד ברומא, אלא לבצע רפורמה מקיפה בחוקה הרומית, והבסת המוחלטת של המפלגה הפופוליסטית ותיקוניה.

הוכחה לזו אפשר לראות כבר ב־80 לפנה"ס כאשר החזיר סולה את החוקה הרומית לתוקפה, וכיהן בשנה זו כקונסול לכול דבר יחד עם קווינטוס מטלוס פיוס.

בשנת 79 לפני הספירה, לאחר שסיים לערוך את תקנותיו החדשות והחשובות בחוקה, ולאחר שנתן לבחירות להיערך כסדרן ללא התערבותו, פרש סולה, מרצונו החופשי מהדיקטטורה ומהחיים המדיניים, והחזיר את השלטון לידי שני הקונסולים הנבחרים החדשים.

[עריכה] הדיקטטורה בימיה האחרונים של הרפובליקה הרומית

יוליוס קיסר דיקטטור משנת 46 לפנה"ס

ב-49 לפנה"ס התמנה יוליוס קיסר לדיקטטור בפעם הראשונה, כדי לנהל את הבחירות לקונסוליה של שנת 48, לתקופה של 11 יום. בסתיו 48 נתמנה לדיקטאטור לצרכי ניהול מלחמה לתקופה של שנה אחת, ב־46 נתמנה לדיקטטורה לתקופה של עשר שנים. שנה לאחר מכן, חודש לפני מותו מונה, על פי הצבעת הסנאט, לדיקטטור לכול החיים, או ליתר דיוק ל"דיקטטור מתמיד" (dictator perpetuus)

למעשה הדיקטטורה במובנה המשפטי הקודם חדלה להתקיים עם מינויים אלה, ושימשה רק כהסוואה חוקית לשלטון היחיד של קיסר.

לאחר רצח קיסר, מרקוס אנטוניוס, שותפו לקונסולט, הוציא חוק (lex antonia) שביטל את הדיקטטורה ולמעשה מחק אותה מהחוקה הרומית.

בשנת 22 לפנה"ס, הוצעה הדיקטטורה לאוגוסטוס (כנראה מחווה מבוימת בניהולו של אוגוסטוס) על ידי הסנאט, בעקבות מהומות ברומא על רקע חוסר בחיטה (מהומות שסביר להניח שגם אורגנו ובוימו על ידי אוגוסטוס). אוגוסטוס סירב בהפגנתיות למשרה אולם קבל את עצמו את הדאגה לאספקת התבואה לרומא.

המעמד המשפטי החדש שאוגוסטוס יצר, הפרינקפס היה למעשה בעל אותם סמכויות של דיקטטור, הקונסול והטריבון במשותף, אולם תחת מסווה רפובליקני חוקי, שאפשר לו לפעול בסמכויות דיקטטוריות בלתי מוגבלות ובו בזמן להשביע את רצון הסנאט, ולהמנע מלהיקרא מלך או דיקטטור.