אספות העם ברומא העתיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אספת העם ברומא העתיקה (לטינית: comitia, ובריבוי, comitium) הוא שם מאגד למספר אספות עם ברפובליקה הרומית שכונסו על–ידי בעל תפקיד רשמי (מגיסטראט) כדי להעמיד נושא להצבעה.[1] נושאים אלו יכלו לכלול חוקים, טיעונים, מינוי מגיסטראטים, ועוד. חמש האספות ברומא היו הקומיטיה קלטה (comitia calata), אספת הקוריות (comitia curiata), אספת הקנטוריות (comitia centuriata), אספת השבטים (comitia tributa), ומועצת הפלבאים (concilium plebis).
להלכה, חולק כוח הממשל ברומא הרפובליקאית בין אספת העם, הסנאט והמגיסטרטים, כאשר רק העם (ה-populus) הוא הריבון האמיתי, ושני האחרים הם גופים שכוחם נובע מהעברת הסמכות אליהם על–ידי העם. ברומא, לא התקיימה הפרדת רשויות כמשמעה היום ואספת העם עסקה בנושאי חקיקה, הצבעה, בחירות ומינויים בו זמנית. גם המגיסטראטים נהנו מסמכויות ביצוע ושיפוט בו זמנית ואילו הסנאט הוגבל לתפקיד הגות וייעוץ, ללא סמכות לחוקק חוקים.
כמו גופים אחרים ברומא, גם באספות העם כלל "העם" בתחילה רק את הפטריקים, כאשר הפלבאים והקליינטים אינם מהווים חלק מהעם באספה. העם חולק במקור לשלושים קוריות (curiae) ואספת הקוריות הייתה האספה היחידה שבה יוצג העם כולו. מיזוג מסוים של הפטריקים והפלבאים התרחש באספת הקנטוריות, שאותה כונן המלך סרוויוס טוליוס, ומכאן שימש המונח פופולוס לאספת הקנטוריות. סרוויוס גם ביצע חלוקה של השטח הרומי לשלושים שבטים, שנפגשו באספקה שכונתה אספת השבטים, שהפכה עם הזמן לאספה לאומית ואף היא כונתה פופולוס.
תוכן עניינים |
[עריכה] קומיטיה קלטה
הקומיטיה קלטה הייתה זהה בהרכבה לאספת הקוריות, אך שונה במטרותיה, מנהלי האספה ומקום ההתכנסות. האספה נוהלה תחת קולגיום הכוהנים (הפונטיפים) ושמה נובע ממשרתי הפונטיפים, הקלטורים (calatores) שזימנו את האנשים לאספה. מקום הפגישה הקבוע של האספה היה בקפיטול, לפני הקוריה קלברה, בניינם של הפונטיפים.
במהלך האספה לא השתתף העם בהליך כלשהו אלא רק שמע דברים מפי הכהנים, שהודיעו על מועדי החודש החדש ועל אמצעו ועל טיבם של הימים השונים, דברים שבזמנים קדומים היו ידועים רק לכוהנים. תפקיד נוסף של האספה היה חניכת פלמין חדשים ואחרי גירוש המלכים גם טקס ה"רקס סקרורום". עניין שלישי היה אישור צוואות (testamenti factio), כדי למנוע אפשרות של חילוקי דיעות אחרי מותו של אדם ביחס לצוואתו. הנאספים שימשו עדים גם להכרזת השבועה (detestatio sacrorum) של היורש לכבד את קדושת בקשת המת לפני קבלת רכושו. האספה התכנסה לעתים נפרצות, לרוב פעמיים בשנה, ואחר זמן מה החלו תפקידיה העיקריים, לשמש עדים לקריאת צוואות ולשמיעת מועדי חגים וחודשים, להישחק עד להיעלמותה המוחלטת של האספה מסוג זה.
[עריכה] אספת הקוריות
אספת הקוריות הייתה האספה העתיקה ביותר ברומא, לצד הקומיטיה קלטה, וייצגה את שלושת השבטים הרומיים המקוריים, שאורגנו לשלושים קוריות, או יחידות הצבעה, שלכל אחת מהן קול משותף אחד. אספה זו בחרה בכל המגיסטרטים הבכירים, אך מאוחר יותר שימשה רק לאישור בחירת המגיסטראטים ולהכתרת הנבחרים באספת הקנטוריות.
בתקופת המלכים, לפני הקמת הרפובליקה, כונסה אספת הקוריות על–ידי המלך עצמו או על ידי הטריבונוס קלרום (tribunus celerum), שהיה מפקד הקלרס, שומרי הראש של המלך, וראש שבט הרמנס, העתיק והמכובד שבשלושת השבטים העתיקים של רומא. בהעדרו של המלך, הייתה האספה מכונסת על–ידי הפראיפקטוס אורבי (praefectus urbi), האחראי על העיר. אחרי מותו של מלך, הייתה האספה מכונסת על–ידי המלך הזמני (interrex). בתקופה הרפובליקנית, נשיא האספה היה תמיד אחד המגיסטרטים הפטריקים הבכירים (קונסול, פראיטור או דיקטטור) והאספה הייתה נקראת על–ידי ליקטורים או כרוזים. במקרים מסוימים עמד גם הפונטיפקס מקסימוס בראש האספה.
הבחירה באספת הקוריות התנהלה כך שבכל קוריה נערכה הצבעה פנימית בנפרד, כשעל פי הכרעת הרוב הוחלט כיצד תצביע הקוריה. סדר הצבעת הקוריות נקבע על פי גורל, כשהמצביעים ראשונה כונו פרינקיפיום (principium).
לאספת הקוריות הייתה במקור הסמכות רק לאשר או לדחות הצעות המועלות בפניה על–ידי המלך או הסנט. הצעות אלו, בתקופת המלכים, כללו בחירת המגיסטראטים, כולל המלך עצמו, העברת חוקים, מלחמה ושלום, הטלת עונש מוות על אזרחים רומים, ועל עניינים מסוימים הנוגעים לגנטס ולקוריות. בעל הכוח האמיתי היה המלך, שאף קבע את המינויים לכל המשרות, לבד ממשרת הקוואיסטור. בתקופה הראשונה, עסקה האספה גם בבחירת הכהנים השונים, אך משימה זו הועברה בלקס דומיטיאנוס משנת 104 לפנה"ס לאספת השבטים. בשתי התקופות אישרה האספה פעולות אימוץ וצוואות.
אחרי הרפורמות של המלך סרוויוס טוליוס, הועברו סמכויות הבחירה הממשיות לאספת הקנטוריות, שבה היו הפלבאים שותפים. אספת הקוריות שימרה בידיה רק את הזכות לאשר או לדחות את הצעדים של אספת הקנטוריות, יכולת הטלת וטו ששימרה כוח מסוים בידי האספה. לקס פובליליה של הטריבון פובליליוס וולרו משנת 471 לפנה"ס ביטל את זכות הוטו של אספת הקוריות, מה שהותיר בידה רק את הסמכות לעסוק בענייני הפולחן והדת של הקוריות עצמן. מכאן ועד סוף תקופת הרפובליקה עסקה אספת הקוריות רק באישור והענקת האימפריום למגיסטראטים שמונו בהחלטת אספת הקנטוריות, השבעתם של כהנים מסוגים מסוימים והכרעה בעניינים הנוגעים לפולחן של הקוריות.
[עריכה] אספת הקנטוריות
מטרת הרפורמות של סרוויוס טוליוס הייתה ליצוג גוף פוליטי מאוחד בעיר. הוא חלק את כלל האזרחים לשישה מעמדות רכוש ו-193 קנטוריות (שם שמרמז על כך שבמקור היו אמורים להיות בכל קבוצה מאה אזרחים). הרפורמה ביקשה לצרף את הפלבאים, האזרחים העניים יותר לגוף המצביעים, אך בלי לתת להם השפעה ישירה וכך, זוכו שני המעמדות הבכירים בעושרם ובמעמדם, הפרשים והסנאטורים ברוב בין הקנטוריות (98 מתוך 193) ובזכות להצביע ראשונים. כך, אם הייתה הסכמה ביניהם, לא ניתן היה לדחות הצעה הרצויה למעמדות המובילים או לקבל החלטה שאינה רצויה להם. מאוחר יותר, כאשר אוחדה אספת הקנטוריות עם אספת השבטים, נקבע סדר ההצבעה על פי גורל.
החלוקה באספת הקנטוריות הייתה דמוית חלוקה צבאית, כשבצד אחד הפרשים (equites) ובצד שני חיל הרגלים (pedites), כשחיל הרגלים מחולק לחמישה מעמדות בהתאם למס המלחמה, הטריבוטום, ששילמו, כמו גם השירות שלהם בצבא והשריון שלהם. כל קבוצה חולקה למאות (קנטוריות) שחציין מבוגרים (seniores) מעל גיל 46 וחציין צעירים (juniores) בין גיל 17 ל-46.
| חלוקת ההצבעה באספת הקנטוריות [2] | |||
| מעמד | דרג הכנסה | מספר קנטוריות | הערות |
| פרשים | 18 | מצביעים ראשונים | |
| מעמד ראשון | 100,000 איסר | 80 | 40 קנטוריות מבוגרים ו-40 צעירים |
| מעמד שני | 75,000 איסר | 20 | 10 קנטוריות מבוגרים, 10 צעירים ו-2 קנטוריות המצביעות אחת עם הבכירים והשנייה עם הצעירים |
| מעמד שלישי | 50,000 איסר | 20 | 10 קנטוריות מבוגרים ו-10 צעירים |
| מעמד רביעי | 25,000 איסר | 20 | 10 קנטוריות מבוגרים, 10 צעירים ו-2 קנטוריות המצביעות אחת עם הבכירים והשנייה עם הצעירים |
| מעמד חמישי | 11,000 איסר | 33 | 15 קנטוריות מבוגרים, 15 מבוגרים נוספות, וקנטוריה נוספת |
| סה"כ | 193 | לפי ליוויוס יש 194 קנטוריות, מספר שאינו מסתבר לצורך הכרעה במקרה שוויון | |
אספת הקנטוריות כללה גם פטריקים וגם פלבאים, שתי הקבוצות שנחשבו אזרחים ברומא, אך היא לא כללה את העבדים, הנשים, הפרגריני, והאיררי. אספות הקנטוריות נערכו לביצוע מספר משימות עיקריות:
- בחירת מגיסטראטים: אחרי אישור מועמדותו של מגיסטראט בסנאט, הוא הועמד לבחירת האספה. באספה שנתית נבחרו הקונסולים, הפראיטורים, הטריבונים הצבאיים, הקנסורים והדקמוירי. לעתים נבחרו באספה גם פרוקונסולים, אך אירוע זה היה נדיר.
- חקיקה: הקנטוריות יכלו בתחילה לאשר או לדחות צעדים וחוקים שהועלו בפניהם על–ידי מגיסטראטים בדמות "ייעוץ סנאטוריאלי". הצעה שאושרה הפכה לחוק (lex).
- מלחמה ושלום: על בסיס ייעוץ סנאטוריאלי הייתה אספת הקנטוריות מוסמכת להחליט בנושאי יציאה למלחמה, אם כי אישור של האספה להסכמי שלום לא התקבל באספה, לפחות לא בשלב המוקדם.
- בית משפט עליון: האספה הייתה הסמכות העליונה להכריע בענייני עונש מוות שהוטל על אזרח רומי.
עם הזמן, חלו מספר התפתחויות במעמד אספת הקנטוריות. החל בשנת 482 לפנה"ס כל אזרח מעוניין היה רשאי להעמיד את עצמו לבחירה, גם בלי ייעוץ הסנאט. חוקים הוצגו משך 17 יום, כדי שהנאספים יוכלו לעיין בהם ולעמוד על טיבם, ואילו סמכות אספת הקוריות כערכאת וטו נשחקה בהדרגה והפכה סמלית בלבד.
[עריכה] מהלך האספה
מפגשי אספת הקנטוריות נערכו ב"שדה מארס" (campus martius), כשבראש האספה יושב הקונסול, או בהרשאתו—לרוב במקרים של אספה לצורך שיפוט או בחירת מגיסטרטים מדרג נמוך—ישב בראש האספה מחליף כמו דיקטטור, מלך זמני, פראיטור או המגיסטר אקוויטום.
לפני כינוס האספה, היה הקונסול נועץ באוגור (augur), כוהן מעונן שברר האם היום מתאים לאספה. אם נמצא שיום האספה מתאים, הוצאה הזמנה כללית לאספה והושמעה תקיעת חצוצרה. כאשר החלו האנשים להיאסף, הושמעה קריאה שנייה, קריאת התכנסות, והקהל נפרד לקבוצות בהתאם למעמד ולגיל.
את התפלגות העם לקנטוריות הנחה הקונסול, שהופיע בשלב זה. ההתפלגות נחשבה סוג של תרגולת צבאית, וחיילים חמושים ליוו את הנאספים ושמרו עליהם מפני סכנת התקפת פתע. מנהג זה נמשך גם בימים שלרומא לא הייתה כל סיבה לחשוש משבטים שכנים.
האספה עצמה החלה בהעלאת קרבן שאחריה הציג נשיא האספה, לרוב הקונסול, את הנושא שעומד על סדר היום להחלטה. כאשר עמדה בחירת מגיסטראט על הפרק, קרא המגיסטראט המכהן את שמות המועמדים והיה עשוי לנצל את השפעתו ולהמליץ על אחד מהם לתפקיד. הוא לא היה חייב להכריז על שמות כל המועמדים אם מועמד כלשהו לא היה כשיר מבחינת גילו או מסלול המשרות שעבר, או בגלל מכשול חוקי אחר. במקרה של הצעת חוק, היה הנשיא קורא אותה ולרוב ממליץ על החלטה. בשלב זה היו יכולים אחרים, ראשית אזרחים ואחריהם מגיסטראטים, לדבר בעדה או נגדה. במקרה של דיון בפשע, היה הנשיא מכריז על הפשע, מציע את העונש שיוטל על העבריין ומאפשר לאחרים לדבר בעדו או נגדו.
אחרי שהנושא נדון דיו, הוא הועמד להצבעה, שנערכה לפי חישוב הצבעת כל קנטוריה ובשלב מאוחר יותר (החל משנת 139 לפנה"ס) באמצעות סימון נקודה ליד שמו של המועמד או הנאשם או בעד או נגד הצעת חוק. לכל אדם באספה ניתן לוח, שעליו היה יכול לסמן הסכמה או סירוב במקרים של משפט או חוקים, או לרשום את שמו של המועמד המועדף להם במקרה של מינוי מגיסטראטים. לוחות ההצבעה הונחו אחרי ההצבעה בתוך תיבה, נמנו ואחר–כך נמנו פעם נוספת והתוצאה הוכרזה, גם כאן פעמיים.
[עריכה] אספת השבטים
אספת השבטים הוקמה אף היא בעקבות הרפורמות של סרוויוס טוליוס, שכוננה חלוקה של העיר גיאוגרפית לשלושים שבטים (אחר–כך 35 לפני שנת 241 לפנה"ס). במקור כללה אספת השבטים ככל הנראה רק את הפלבאים כשהפטריקים מצטרפים למניין רק אחרי רפורמת הדקמוירי. היעדים המרכזיים של אספת השבטים היו בתחילה איסוף המסים המגיעים מכל אדם על–פי שבטו ודיון בעניינים הנוגעים לכל שבט (כמו תחזוקת דרכים, בארות, חומות, וכדומה. בהדרגה, הפכה האספה בזכות גודל האוכלוסייה שהייתה שותפה בה, בהשוואה לאספת הקנטוריות, לבעלת חשיבות הולכת וגדלה. אספת השבטים הכריעה במספר נושאים:
- בחירת מגיסטראטים זוטרים: על–פי לקס פובליליוס משנת 471 הייתה לאספת השבטים הזכות לבחור את הטריבונים העממיים, את האידילים הקורוליים, הקוואיסטורים והטריבון הצבאי, את הפרוקונסולים שנשלחו לפרובינקיות וכן הארכת האימפריום לפרומגיסטראטים מכהנים, את חברי הקולגיום הויגינטיסקסוירי, טריבון האירארי, הפונטיפקס מקסימוס, והחל משנת 104 לפנה"ס גם את חברי קולגיום הכהנים.
- חקיקה: למרות שסמכות החקיקה של אספת השבטים הייתה בתחילה צנועה ביותר, בהדרגה היא החלה צוברת כוח. משנת 449 לפנה"ס הוכרה זכותה ליזום חקיקה שהייתה יכולה להפוך לחוק (lex) אם תזכה באישור אספת הקנטוריות והסנאט. לקס פובליליוס משנת 339 לפנה"ס ייתר את הצורך באישור אספה אחרת ובשנת 287 לפנה"ס הועבר לקס הורטנסיה שהסיר גם את הצורך באישורו של הסנט.
- סמכות שיפוטית: סמכותה השיפוטית של אספת השבטים הייתה מוגבלת, גם בחומרת המקרים שהועלו בפניה וגם בחומרת העונשים (קנס בלבד) אותם הייתה יכולה להטיל. מאוחר יותר, קיבלה האספה גם את הזכות להפוך גלות מרצון של אנשים לגלות מאונס.
אספת השבטים התכנסה תחת ראשותו של אחד הטריבונים, כאשר עם הזמן, כאשר האספה הפכה יותר ויותר לאספה כללית של אזרחי רומא, החלו גם אחרים כמו הקונסולים או הפראיטורים לכהן בראשה. אספת השבטים התכנסה בדרך כלל ב"שדה מארס", אף כי היו כינוסים גם במקומות אחרים, ונוהל הזימון לאספה וכן הליכי הדיון וההצבעה היו פשוטים והרבה פחות פורמליים וטקסיים מבאספת הקנטוריות.
אחרי הדיון בהצעה שהועלתה להצבעה, היו המתכנסים מתפצלים לשבטים ומצביעים בתוך השבט עצמו, ומוסרים הכרעה מקובצת עבור השבט כולו. סדר ההצבעה נקבע על פי גורל, ואת הכרעת ההצבעה היה מוסר אחד ממכובדי השבט, ששמו גם הועלה בהצעת החוק, הפלביסטיקום.
[עריכה] מיזוג האספות
עם חלוף הזמן והתחזקות השפעתם של הפלבאים במערכת הפוליטית ברומא עלה הצורך למזג את האספות, כדי לצמצם את השפעתם היתרה של הפטריקים ומעמד הפרשים. המיזוג בין שתי האספות ארע לכל המוקדם בשנת 304 לפנה"ס ולכל המאוחר בשנת 241 לפנה"ס.
האיחוד בוצע באמצעות הוספת אספת השבטים כ-157 קנטוריות נוספות לקנטוריות של אספת הקנטוריות, ויצירת גוף שבו 350 קנטוריות. אלו, עם זאת, חולקו מחדש ל-35 השבטים, כשבתוך כל שבט ישנה חלוקה לפי קנטוריות לפי מעמדות, שתי קנטוריות של מבוגרים וצעירים לכל מעמד. בהצבעה, הצביעו הקנטוריות של המעמד הראשון בשבט שנבחר להצביע ראשון תחילה, אחריהן החליטו שאר הקנטוריות של המעמדות האחרים אם להסכים או להתנגד להצבעת הקנטוריות הראשונות, וכן הלאה.
[עריכה] מועצת העם
אספה שבטית נוספת הייתה מועצת העם, ה-concilium plebis. ההשתתפות בה הייתה אסורה על הפטריקים והיא נוהלה על ידי הטריבונים העממיים (tribuni plebis). האספה נפגשה בדרך כלל מחוץ לחומות הקומיטיה. האספה בחרה את האידילים הפלבאים, את הטריבונים העממיים וניהלה משפטים. בתחום השיפוטי היא שפטה פקידי מדינה לשעבר במקרים שהעונש היה קנס כספי.
[עריכה] הרפורמות של סולה
בתקופת הקונסולט שלו בשנת 88 לפנה"ס העביר סולה שלושה חוקים שמנעו העלאת חוקים עצמאית על–ידי אספת השבטים ומועצת העם וקבעו כי ניתן יהיה להעלות באספות רק הצעות בהמלצת הסנט (senatus consultum), כשמצורפת להמלצות המלצה נוספת להעבירן. החוק הרביעי של סולה קבע שלמעמד הראשון באספת הקנטוריות, שכלל את הסנטורים ואת הפרשים, יחזיק בכמעט מחצית מכלל כוח ההצבעה. החוק החמישי שלו הסיר כל אפשרות לחקיקה באספת השבטים ומועצת העם, והותיר את כל סמכויות החקיקה בידי אספת הקנטוריות המחודשת. גם זכותן של אספת השבטים ומועצת העם לדון במשפטים הוגבלה למקרים שבהם הסנט המליץ.
רפורמות אלו של סולה, שכוונו בעליל לסרס את כוחם של ה"פופולרים" (ה-populares) ולהשיב את רומא לשלטון ברור יותר של המעמדות העליונים בוטלו על ידי הפופולרים בהנהגת מריוס וקינה, אך סולה שב וכונן אותן בתקופת הדיקטטורה שלו, ואלו בוטלו שוב רק אחרי מותו.
[עריכה] אספות העם בימיה האחרונים של הרפובליקה ובתקופת הקיסרות
במהלך מלחמות האזרחים הרומיות הלכו וקטנו השפעות אספות העם כאשר הכוח האמיתי היה נתון בידיהם של תקיפים כגון יוליוס קיסר, גניאוס פומפיוס מגנוס, מרקוס אנטוניוס וכו. אלה מינו אנשים למשרות והעבירו חוקים לפי רצונם ללא התחשבות באספות העם. מצבן של האספות, כמו כל שאר מוסדות הרפובליקה בתקופה של אי יציבות זו היה נטוי בערפל. עם התיצבות השלטון והשתלטותו של אוגוסטוס על המדינה הרומית החלו חוזרות האספות לפעול במתכונתן הרגילה, אם כי רק למראית עין.
לאחר ההסדר הראשון של אוגוסטוס בשנת 27 לפנה"ס חזרו האספות לבחור מגיסטראטים באופן סדיר. יחד עם זו לבחירות אלו לא הייתה משמעות רבה כיוון שהכוח המדיני לא היה יותר בידיהם של המגיסטרים כי אם בידיו של אוגוסטוס. יתרה מכך, כאשר רצה אוגוסטוס שאדם מסוים יבחר למשרה מסוימת, יוקרתו בלבד הספיקה לכך שאספות העם יבחרו בו ולא במעומד אחר.
האספות עדיין אישרו באופן רשמי הצעות חוק וצווים מסוימים, אולם כל סמכויות החקיקה והשיפוט הקודמים שלהם נעלמו. לתוך ריק שלטוני זה נכנס הסנאט הרומי, שתחת פיקוחו של אוגוסטוס החל לבצע את פעולות החקיקה והשיפוט שהיו בעבר נחלתם של האספות.
עם כניסתו של טיבריוס לתפקיד הקיסר החדש, בין פעולותיו המדינית הראשונות הייתה להעביר את סמכות בחירת המגיסטרים מאספות העם לסנאט. האספות הפכו לגוף חסר תוכן, טקסי וחסר משמעות לחלוטין במדינה הרומית. מימיו של הקיסר קלאודיוס והלאה נראה שלא היו קיימות יותר אספות עם, גם במובנן המצומצם ביותר. דבר זה יצר סיבוכים מסוימים במשפט ובמינהל הרומי, כיוון שעדיין היו, לפי חוק, תקנות וחוקים מסוימים שהיו צרכים באופן רשמי אישור של אספות העם. השלטונות הרומיים השתמשו במספר דרכים כדי לעקוף את בעיה זו, בעיקר הקמת אספות עם מדומות אד הוק, מקבוצות חיילים, או המון מזדמן. לפעמים אישר הסנאט את צווים אלו תוך כדי שהוא מכריז על עצמו כאספת עם בתור בא כוחו של העם הרומי.
[עריכה] הערות
- 1. ^ לפי הגדרתו של מסאלה, כפי שהיא מופיעה אצל אאולוס גליוס בnoctes aeticae, 8, סימן 15. החריג לכלל הוא הקומיטיה קלטה, שבה לא הועמדו נושאים להצבעה אלא רק הושמעו החלטות בפני הנאספים
- 2. ^ החלוקה מבוססת על קביעות דיוניסיוס מהליקרנסוס ב"קדמוניות רומא" שלו בספר ארבע ובספר שבע
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, הוצאת מאגנס.
| מוסדות פוליטיים ובעלי תפקידים (מגיסטראטים) ברפובליקה הרומית ובאימפריה הרומית |
|
תפקידים רגילים: קנסור | קונסול | פראיטור | קוואיסטור | אידיל | טריבון | פרומגיסטראט |
|
בעלי תפקידים מיוחדים: דיקטטור | מפקד הפרשים | טריאומוירי | ועדת העשרה |
|
משרות נוספות: פונטיפקס מקסימוס | פרינקפס סנאטוס | ויגינטיסקסוירי |
|
תארים קיסריים: פרינקפס | אוגוסטוס | קיסר | טטררך | אימפרטור | פטריקיוס |
|
מוסדות: הסנאט הרומי | משפט רומי | אספת העם | מסלול המשרות | אימפריום | קנזוס | קולגיאליות |
