אדם וחוה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק באדם וחוה. לערך העוסק בספר החיצוני אדם וחוה, ראו ספר אדם וחוה.
אדם וחוה על פי רמברנדט
הגדל
אדם וחוה על פי רמברנדט
"אדם וחוה", ציורו של ויליאם בלייק (1808)
הגדל
"אדם וחוה", ציורו של ויליאם בלייק (1808)

אדם וחוה הם האדם והאישה הראשונים, על-פי ספר בראשית בתורה. סיפור הבריאה מופיע בבראשית פעמיים, פעם אחת בפרק א' ופעם שנייה בפרק ב', בשתי תיאורים שונים. על פי המקרא, מקור שמו של אדם הוא כי הוא נברא מהאדמה, ומקור שמה של חוה מלשון חי, כי היא הייתה "אם כל חי".

על-פי הכתוב בפרק א', אדם וחוה נבראו יחדיו ביום השישי, לאחר שברא אלוהים את כל שאר העולם, הטבע ובעלי החיים:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם (בראשית א, כו-כז)

על-פי המסופר בפרק ב', אלוהים ברא את האדם, לבד, לפני החי והצומח. אחר כך ברא את הצומח. אז אמר אלוהים:

לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ (בראשית ב, יח)

וברא את כל בעלי החיים. אך זה לא עזר להפיג את בדידותו של האדם, ולכן ברא אלוהים את האישה מצלעו:

וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; וּלְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. וַיַּפֵּל יְהוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה. וַיִּבֶן יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת. עַל-כֵּן, יַעֲזָב-אִישׁ, אֶת-אָבִיו, וְאֶת-אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד. (בראשית, ב, פסוקים כ-כד)

השם "חוה" מופיע לראשונה בפרק ג', פסוק כא.

על פי חז"ל ישנה מחלוקת האם חוה נבראה מצלע של אדם או שאדם וחוה נבראו "דו-פרצופין", כלומר גוף אחד שמצידו גבר ומהצד השני אשה, ובניסור הופרדו אדם וחוה אחד מהשני, כדי שיוכלו לקיים יחסי מין. רעיון זה של דו-פרצופין הינו קדום ומופיע כבר במשתה של הפילוסוף היווני אפלטון.

מחלוקת זו מבטאת את היחס בין הגבר לאישה ואת ההתייחסות למעמד האישה. האם הגבר הוא העיקר והאישה היא תוספת ועזר לו, או שמא שניהם חלקים שווים ואוטונומיים של ישות אחת, שמשלימים אחד את השני.

לאחר שחטאו אדם וחוה באכילה מעץ הדעת הם גורשו מגן עדן, והתחילו את החיים הארציים, עם כל הקשיים הכרוכים שבהם. לאדם וחוה נולדו בנים ובנות רבים (על-פי המסורת, שלושים וששה במספר, אם כי מספרם המדויק אינו נזכר במקור), מתוכם שלושה נזכרים בשמם: קין, הבל ושת. מילדיהם, על פי גרסת המקרא, התפצלה האנושות כולה.

[עריכה] אדם הראשון על פי חכמת הנסתר

חז"ל מלמדים אותנו שאדם הראשון מבטא את כל האנושיות בכללה ושהוא צפה את העתיד וחזה בכל הדורות. דבר זה מובן יותר אם נבין שהוא כלל בתוכו את תמצית מהות כל שבעים אומות העולם ואף את מהות עם ישראל. ועל כן הוא כלל בתוכו את כל האופציות שיכולות להפרד ממנו בצורת העולם שאנו מכירים היום. חז"ל מבטאים את כלליותו במאמרים כגון "אדם הראשון מן הארץ עד הרקיע היה", "אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו", "מאי 'זה ספר תולדות אדם'? (בראשית ה') מלמד שהראהו הקב"ה דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו" (מסכת סנהדרין ל"ח עמוד ב')

אדם הראשון, על דרך משל, מכיל את כל הדורות, שכל דור כביכול תופס חלק מגופו. וכל דור ודור תורם את החלק שלו בתיקון חטא אדם הראשון. לעתיד לבוא כשיכלו כל הדורות ויתוקן חטא האדם הראשון תחזור הבריאה לשלמותה ולא יהיה עוד פירוד בין אלוהים לעולם.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים