אס אה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בפלוגות הסער הנאציות. לערך העוסק בתרכובת האורגנית, ראו חומצה סליצילית.

שטוּרמאבטיילוּנג (בגרמנית: Sturmabteilung) הידועות בשמן המקוצר אס-אַה (SA) הן פלוגות הסער הנאציות, שהורכבו מאלפי בריונים ומובטלים. הם עודדו אלימות, פיזרו אסיפות והגבירו את חוסר הביטחון בקרב הציבור. אנשי האס-אה נודעו גם בכינוי "החולצות החומות", על-שם צבע המדים שלהם, ולהבדילם מ"החולצות השחורות" - האס אס.

שמם לקוח מיחידת עילית גרמנית במלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1921 הוחל בהקמת ארגון צבאי מתוך פלוגת הספורט של המפלגה הנאצית, וב-4 בנובמבר 1921 הוא אורגן פורמלית בשם אס אה. רבים מחברי האס-אה באו משורות הפרייקורפס. בראש הארגון עמד לתקופה קצרה אמיל מוריס, מבריוני מינכן, ושען במקצועו. בתחילה נקראו הפלוגות "מחלקת ההתעמלות והספורט", אך לאחר זמן מה הוסרה ההסוואה; אנשי האס-אה קיבלו מדים חומים, שם חדש, והפכו למיליציה לכל דבר.

באוקטובר 1921 הועמד בראשות הארגון הנס אולריך קלינטש, מאנשיו של הסרן ארהארדט, שהיה מראשי המרידה הימנית הכושלת המכונה "הפוטש של קאפ". הקפיטן (סרן) ארנסט רהם, שהיה מראשי הארגון, ניסה להובילו לכיוון של ארגון צבאי, אך היטלר מנע זאת ממנו, בהעדיפו שהארגון יעסוק בתעמולה ובפעולות אלימות.

בשנת 1922 מונה הרמן גרינג לעמוד בראש האס-אה. בנובמבר 1923 ליוו אנשי האס-אה את היטלר בפוטש במרתף הבירה, שבעקבותיו נדון היטלר למאסר. בין 1923 ו 1925 היה הארגון ללא כל מנהיג. הייתה זו תקופת שפל למפלגה כולה, בעת שישב היטלר בכלא לנדסברג, ולאחר מכן חלו הגבלות חמורות על פעילות המפלגה ופעילות האס.אה.

בשנת 1925, בעקבות שחרורו של היטלר מהכלא, עבר האס-אה ארגון מחדש ובראשו הועמד הנס פפר פון סלומון. בשנת 1930 מינה היטלר את ארנסט רהם לעמוד בראש האס-אה. רהם הכיר את היטלר מימיו הראשונים במפלגה, עת היה הוא קצין בדרגת האופטמן (סרן) והיטלר היה טר"ש ששוחרר מן הצבא והתפרנס כמלשין פוליטי. הוא הרגיש שווה ערך להיטלר, והיה יכול לקרוא לו בגוף שני, "אתה", במקום הפניה המנומסת "הוא". רהם היה חשוב להיטלר בגלל גישתו לנשק מתוקף תפקידו בצבא הבווארי.

האס-אה הורכב מביריונים ומפושעים שניתנה להם דרך אחרת ל"השתלב" בחברה הגרמנית. הפלוגה עברה אימונים צבאיים מרובים. דרכי פעולותיה היו שילוב גס בין התפרעויות ברחובות ואלימות לבין הגנה על היטלר והמפלגה.

בתקופת עליית המפלגה הנאצית לשלטון היה תפקיד האס-אה הטלת מורא על יריבים פוליטיים ואפילו רציחתם. אופיינית היא דרכו של איש האס-אה הורסט וסל, אשר נורה למוות עקב סכסוך על רווחי פרוצה. האס-אה ניצל את העובדה כי הרוצח היה קומוניסט ויצר אגדה לפיה נרצח וסל בקטטה פוליטית. זמן מה לפני מותו פירסם וסל שיר בשם "הדגל מתנופף אל על" בעיתון הנאצי "דר אנגריף" (ההתקפה), שנערך על ידי יוזף גבלס. שיר זה הפך להמנון של אנשי האס-אה ולאחר מכן להמנון שני לגרמניה, לצד ההמנון "גרמניה מעל לכל".

היטלר היה מודאג מהקיצוניות שבדרכו של רהם. הוא סבר כי תדמית המפלגה נפגעה בשל כוחניות האס-אה וכי פעולותיו תהינה לו לרועץ בדרכו לכס הנשיאות.

האס-אה נטה שמאלה וראה בעין לא יפה את בריתו של היטלר, עם עלייתו לשלטון בתחילת 1933, עם השמרנים, שייצגו את בעלי ההון, התעשיינים והצבא. אנשי האס-אה, שמנה בשלב זה כ-300,000 חברים, סברו כי לאחר עשור של מאבק, אלים ברובו, הגיע הזמן לממש את חזונם באשר לגרמניה, וחזון זה כלל את סילוק השמרנים מעמדות הכוח שלהם, השתלטות על גרמניה והפיכתה למדינת אס-אה, במה שכונה על ידי רהם "המהפכה השניה". בין היתר הועלתה הדרישה למזג את האס-אה עם הצבא, מה שהיה מביא להשתלטות האס-אה, הגדול יותר מבחינה מספרית, והטמעת הצבא, המבוסס על האצולה המשרתת בו מדורי דורות, באס-אה, הפרולטרי וההמוני.

הרמן גרינג והיינריך הימלר, ראש האס-אס שעדיין היה כפוף, לכאורה, לרהם ולאס-אה, החלו בפעולות שמטרתן להעמיד אותם במצב הטוב ביותר האפשרי אל מול האס-אה, לרבות גיוס כוח מזוין של כמה אלפי אנשים והעמדתו בכוננות בבית הספר לקצינים "ליכטרפלדה", בפאתי ברלין.

ביוני 1934 נתן היטלר לאס-אס פקודה לחיסול האס-אה, פקודה שביצועה נודע בשם "ליל הסכינים הארוכות". כל הנהגת האס-אה נעצרה, והיטלר הורה על גל של הוצאות להורג ללא משפט. בזה אחר זה הובאו המנהיגים הנאצים אל הקיר שלפני בית הספר לקצינים בליכטרפלדה ונורו על ידי כיתות יורים של האס אס והגסטאפו. רהם עצמו נרצח ביריות על-ידי סוהריו.

בעקבות "ליל הסכינים הארוכות" הפך האס-אה לארגון שולי בגרמניה הנאצית ובראשו עמד ויקטור לוץ. לוץ נהרג בתאונת דרכים ב-1 במאי 1943, והוחלף על-ידי וילהלם שפמאן, שפעל להעלאת המורל בקרב אנשיו ושילב יחידות של האס-אה בכוחות הלוחמים של הצבא הגרמני.

במשפטי נירנברג עמד הארגון יחד עם חמישה ארגונים נוספים למשפט. משמעות התביעה הייתה שניתן להרשיע מי שהשתייך לארגון על סמך השייכות לארגון בלבד. הארגון לא הורשע.