ארנסט רהם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארנסט רהם (Ernst Röhm), נולד במינכן ב-28 בנובמבר 1887 - נרצח בכלאו 1 ביולי 1934, מנהיג האס אה בגרמניה הנאצית.
נלחם במלחמת העולם הראשונה וקיבל מספר עיטורי גבורה. ב-1919 נפגש עם אדולף היטלר - מפגש אשר שינה את חייו. רהם היה אז קצין במטה הצבא במינכן. מינכן של אותם הימים נעה בין שלטון השמאל הקיצוני, לבין שלטון הימין הקיצוני. לאחר תבוסת גרמניה במלחמה הכריז הסוציליסט היהודי קורט אייזנר על רפובליקה. לאחר רציחתו של אייזנר בידי פעיל ימין קיצוני, השתלטו הפועלים על בוואריה, והכריזו על "רפובליקה סובייטית". זו פוזרה בכח הזרוע במהומות שבהן נרצחו מאות פועלים על ידי ארגון ה"פרייקורפס" הצבאי למחצה. מינכן הייתה חסרת יציבות, ותוססת. ארגונים ומפלגות קמו והתפרקו תוך שהם זוממים לתפוס את השלטון.
כאשר רהם נפגש עם היטלר, היה היטלר חייל משוחרר, שהתפרנס מכך שהיה מלשין בשכר עבור הצבא על ארגונים פוליטיים. רהם שלח את היטלר לבדוק את הארגון "מפלגת הפועלים הגרמנית". הארגון מצא חן בעיני היטלר אשר הצטרף לארגון, שהיווה את הבסיס למפלגה הנאצית. רהם החל לסייע לארגון, בו ראה כוח עזר כנגד השמאל הקיצוני בבוואריה, תוך שהוא מספק לו כח אדם, ציוד ונשק, הגנה מפני השלטונות, ותמיכה בפעולות קיצוניות. רהם סייע להיטלר בהקמת בהקמת מיליציה צבאית מאורגנת היא האס אה.
בשנותיו הראשונות של האס.אה. עמדו בראש הארגון אנשים שונים כגון הבריון אמיל מוריס, ולתקופה מסוימת אף הרמן גרינג. רהם, אשר היה קצין צבא מקצועי, לא יכל לעמוד בראש מיליציה, אך בפועל סיפק למיליציה את כל הדרוש לה לפעולתה, והיה בין הפעילים בהקמתה ובארגונה.
רהם השתתף בארגון הפוטש במרתף הבירה ב1923. לאחר כשלון הפוטש, ניתק ראהם את קשריו עם היטלר ועם המפלגה, ויצא להצטרף לצבאה של בוליביה, בדרגת קולונל. עם חידוש פעולת האס.אה. בשנת 1925 הועמד בראשה קצין בשם פפפר פון סלומון.
בשנת 1930 נקרא רהם מחדש לפקד על האס.אה. שכן הארגון יצא משליטה, ולמעשה היה לרועץ להיטלר בדרכו אל הכח, שכללה בהכרח מרכיב של "מהוגנות" ובריתות עם גורמים פוליטיים, שפעולות האס.אה. הרצחניות והבריוניות יכלו לפגוע בהן.
האס אה הורכב מביריונים ומפושעים, שניתנה להם דרך אחרת ל"השתלב" בחברה הגרמנית. הפלוגה עברה אימונים צבאיים מרובים, דרכי פעולותיה היו שילוב גס בין התפרעויות ברחובות ואלימות לבין הגנה על היטלר והמפלגה.
לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון, ב30 בינואר 1933 היחסים בין היטלר לרהם החלו להתערער, בשאלת הדרך בה נוהגת האס.אה. ובשאלת מי מנהיגה האמיתי. רהם רצה שהאס אה יהיה נפרד מפוליטיקת המפלגה, אולם היטלר רצה שליטה מלאה על כל מנגנוניה. היטלר היה מודאג מהקיצוניות שבדרכו של רהם, הוא סבר כי תדמית המפלגה נפגעת בשל כוחניות האס אה, וכי פעולותיה תהינה לו לרועץ בדרכו לשלטון המוחלט אותו רצה.
רהם המשיך במדיניותו המיליטנטית: הוא סיפח מילציות שונות בגרמניה אל האס אה, השתלט על מתקנים צבאיים לאימון חייליו. בו בזמן המשיך להגן על חברי המפלגה והראה נאמנות להיטלר, אך רצונו היה בכוח צבאי גדול שיהווה את צבא גרמניה העתידי. צבא גרמניה אשר נשען מזה שנים על האצולה התורשתית, וגייס את קציניו רק מקרב שכבת האוכלוסייה האריסטוקרטית, ראה בחרדה את המיליציות של אספסוף האגרופנים המנסות להשתלט עליו. היה ברור כי אם תוגשם תוכניתו של רהם, יבלע ההמון את הצבא (המוגבל בגדלו בשל הסכם ורסאי), והצבא יאבד את ייחודו. היטלר, אשר חזה בעיניו את מכונת המלחמה המקצועית, המשוכללת והמודרנית, אשר הצבא יהפוך בסופו של דבר להיות, לא יכל לתת להתפתחות זו לקרות.
האס אה מנה כשני מיליון חברים, רובם מהמעמד הבינוני ומובטלים רבים, אשר ייחסו רצינות יתרה למרכיב ה סוציאליזם שב"נציונל סוציאליזם". על אף שבלעדיהם לא היה מגיע היטלר למעמדו, היו לו מספר סיבות להיפטר מהאס אה:
- רהם וחבריו רצו במהפכה סוציאליסטית שנייה.
- האס אה לא היה פופולרי בקרב המעמד העסקי והעשירון העליון.
- הצבא ראה בו כיריב, והיטלר רצה בתמיכת הצבא במקרה ופאול פון הינדנבורג ימות ומשרת הנשיא תתפנה.
בקיץ, מצבו של הינדנברג הורע. היטלר ביקש מהאס אה לקח חופשה קצרה. רהם אמר לאנשיו שיאזרו כוח, כי בחוזרם מהחופשה יגדל כוחם ויהווה את עתיד גרמניה. מחשבתו הייתה כי בהסתלקותו של הינדנבורג, יתגלה כוחה הפוליטי של המיליציה, וחזון "מדינת האס.אה." יתגשם.
בליל ה30 ביוני, ליל הסכינים הארוכות, חדרו כוחות צבא אל מעונם הכפרי של מנהיגי האס-אה, בקרבת מינכן. היטלר העיר את ארנסט רהם, ובישר לו כי הוא וחבריו עצורים בעוון חתירה תחת מנהיגותו.
האס אס כיתר את ברלין, מצא את בתיהם של חברי האס אה והחל להוציאם להורג. מפקד משטרת ברלין לא הפריע למתרחש, ואף אמר ליורים כי "יכוונו טוב למטרה".
רהם עצמו נורה בכלאו, לאחר שסירב לחתום על מכתב התאבדות. האס-אה הוצא מחוץ לחוק, וכך הוסר המכשול העיקרי בדרך להשתלטותו של היטלר על המדינה.
