אמילי דה שאטלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אמילי דה שאטלה (17 בדצמבר 1706- 10 בספטמבר 1749), מדענית וסופרת צרפתיה.

אמילי נולדה בפריז למשפחת אצולה בשנת 1706. אביה היה מזכירו של המלך לואי ה-14 והיא גדלה בחצר המלכות. משנפטר המלך בשנת 1715, חזרה לפריז עם משפחתה. בגיל 12 כבר ידעה את השפות הלטינית והאיטלקית, ובהיותה בת 15 התחילה לתרגם את ורגיליוס לצרפתית. אחר כך למדה אנגלית ומתמטיקה. בשנת 1725 היא נישאה למרקיז דה שאטלה, שהיה מפקד חטיבה בצבא הצרפתי, אך נשארה קרובה לחצר המלכות בוורסאי ובפריז.

היא קראה את קיקרו ואת ורגיליוס בלטינית, את לוק וניוטון באנגלית, ותרגמה את ניוטון לצרפתית.

בשנת 1733 פגשה את וולטיר בפריז. מכאן התפתחה בינה לבין וולטיר מערכת יחסים שנמשכה עד מותה. בשנת 1736 עזבה את פריז ואת בעלה וילדיה כדי להצטרף לוולטיר שהתגורר בטירתו של בעלה (שאטו דה סירה) שבחבל קמפניה בצפון מזרח צרפת. בשנת 1738 הגישה את מועמדותה לפרס האקדמיה למדעים, ובשנת 1740 פרסמה את ספרה "יסודות הפיזיקה" שזכה להצלחה רבה בצרפת, בגרמניה ובאיטליה. בשנת 1746 כתבה את חיבורה המפורסם "מאמרים על האושר" שבו תיארה את קורות חייה והצביעה על הגורמים לאושר: בריאות, אהבה, מידות טובות, חשיבה הגיונית ורדיפה אחר ידע.

בשנת 1748 התאהבה בקצין צרפתי צעיר וציפתה ממנו לילד. למרות מאורע סוער זה, ופרידה ארוכה מוולטיר, וולטיר נשאר לידה עד מותה בשאטו דה סירה בשנת 1749, כמה ימים בלבד לאחר שילדה בת.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אמילי דה שאטלה