אופרטיבה צבאית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מערכתיות (אופרטיבה או לוחמה אופרטיבית), כחלק מהלוחמה והדוקטרינה הצבאית, היא רמת התכנון האסטרטגית המתאמת בין היעדים והמטרות של האסטרטגיה לבין סדרה קוהרנטית (כלומר עקבית וסדורה) של מהלכים טקטיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] האופרטיבה בין רמות התכנון האסטרטגי
מקובל להגדיר את "סולם" רמות התכנון האסטרטגי כך, מהרמה הנמוכה ביותר ומעלה:
- ברמה הטכנו-טקטית דנים בהבדלים בין כלי נשק שונים או בכוחם היחסי, כמו למשל טנק מול נשק נ"ט.
- ברמה הטקטית דנים בסוגיית הפעלתם של כוחות קטנים המצויידים בנשק ואמצעי לחימה, בנקודה מסוימת בזמן ובמרחב - בשדה הקרב.
- ברמה האופרטיבית ("המערכתית") דנים בסוגיית הפעלתם של מספר כוחות במקביל, כלומר מינוף הנצחונות במספר קרבות (פזורים בזמן ובמרחב) במטרה להשיג את היעדים שקובעות שתי הרמות העליונות הבאות.
- הרמה האסטרטגית דנה בסוגיית קביעתם של המטרות והיעדים, באופן מפורש, הנגזרים מה"חזון" או ה"יעוד" שקובעת הרמה העליונה ביותר, ובחלוקת המשאבים (המדיניים, הצבאיים, הכלכליים, החברתיים וכו') העומדים לרשות ההנהגה באופן המיטבי לצורך השגת אותם מטרות ויעדים.
- רמת המדיניות היא זו שבה נקבע אותו "יעוד" או "חזון" שמציבה ההנהגה המדינית בפני עצמה, בשאיפה להשיגו או להתקיים לפיו בזמן כהונתה (כלומר מטרות מדיניות, צבאיות, כלכליות וכו').
[עריכה] התפתחות האופרטיבה כרמה אסטרטגית
הרעיון הכללי של הפקדת מטרות האסטרטגיה בידי דרגים אופרטיביים, שיחלקו את המשימות בתורם על הדרגים הטקטיים, מיוחס לתיאורטיקנים ואנשי-צבא גרמנים ורוסים, שמימשו ופיתחו אותו הלכה למעשה (ובאופן בלתי תלוי) לאחר מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים ברוסיה, במהלך שנות ה-20 וה-30 ועד מלחמת העולם השנייה.
ברוח הפורמליזם, הצבא האדום הסובייטי קידש את המושג והרעיון האופרטיבי במהלך המלחמה. שם פיתחו אותו מומחים ומצביאים כמו סרגיי קמנוב, גאורגי איסרסון, פאבל וארפולומייב, אלכסנדר סווצ'ין, ולדימיר טריאנדאפילוב ומיכאיל טוכאצ'בסקי. בצבאות המערב לא היה המושג בשימוש עד לשלהי המלחמה הקרה, ועד אז הוא ייצג בעיקר את מה שכינו "טווח בינוני" (כלומר בין "טווח קצר" ל"טווח ארוך" בהקשר של תכנון ואסטרטגיה).
גם אם לא קראו לה בשמה, לוחמה אופרטיבית יושמה גם לפני המאה ה-20. דוגמאות ללוחמה כזו ניתן למצוא לאורך ההיסטוריה, ובין השאר מקובל לראות במונגולים כמיישמים פיקחים של אמנות האופרטיבה.
[עריכה] מהי לוחמה אופרטיבית בימינו
במונחים צבאיים, יש הכוללים את הרמה האופרטיבית ב"אסטרטגיה" (במובן של מינוף ההצלחות הטקטיות לצורך השגת יעד צבאי כללי, הנגזר ישירות מהמדיניות ה"אזרחית") - כך למשל התיאורטיקן הפרוסי קארל פון קלאוזביץ. לעומת זאת, מסיבות היסטוריות שונות והגידול במורכבות הנדרשת מהתכנון הצבאי שחל בעקבותיהן, עם ההבחנה בין האופרטיבה לאסטרטגיה החלו גם מכנים את האסטרטגיה במונח "אסטרטגיה רבתי" (Grand Strategy). בכל מקרה, מכאן והלאה נתייחס לרמות והגדרותיהן כפי שהן מצוינות בסולם הנ"ל. בסולם זה ניתן לזהות את הרמה האופרטיבית, שהיא מסדר-גודל רחב יותר ביחס לפרטים כמו קו ראייה או שעה ביום (ברמה הטקטית), ומסדר-גודל צר יותר ביחס לשיקולים כמו כושר ייצור ופוליטיקה (ברמה האסטרטגית). כוח צבאי עוצבתי יהיה מסדר-גודל אופרטיבי אם הוא מסוגל לנהל מבצעים באופן עצמאי (כלומר ללא תמיכת יחידות שאינן תחת פיקודו), וכן אם הוא גדול מספיק בכדי להצדיק פיקוד ישיר על-ידי "נציגי" הרמה האסטרטגית (כלומר ראשי המטכ"ל והפיקוד העליון).
אמנות הלוחמה האופרטיבית היא בבסיסה שיטה לארגון "מערכות לחימה" (כלומר, צבא). מערכת מורכבת, מעצם הגדרתה, מקבוצת אלמנטים תלויים-הדדית המרכיבים שלם מורכב ומסובך. התפתחויות כלכליות, פוליטיות וטכנולוגיות מהירות שהתרחשו בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה (המהפכה התעשייתית) ועד מלחמת העולם השנייה שינו לבלי הכר את אמנות המלחמה ואופייה, באופן שאפשר לצבאות בני מיליוני חיילים להפעיל עוצמת אש אדירה באמצעות כלי-נשק הרסניים ביותר. אומות השקיעו את אוכלוסיותן ומירב משאביהן בהפיכת המלחמה לכוללת. המלחמה, כפי שהודגם במלחמת העולם השנייה, הפכה לגדולה, נרחבת ומקיפה מאי-פעם, והצבאות האדירים נדרשו לגמישות מרבית בשל גודלם, התלות ההדדית בין מערכות הנשק, וקצב ההתקדמות הגדול שהושג הודות לשימוש במסילות ברזל ואמצעי תחבורה מודרניים אחרים. כמו-כן, התשתית המחברת את הצבא בחזית לעורף האזרחי והתעשייתי הפכה למשוכללת יותר וסייעה גם היא ליצירת המלחמה הכוללת. בשל כל הגורמים הללו, טקטיקה לבדה לא יכולה הייתה להשיג הכרעות אסטרטגיות - כפי שהוכח במלחמת העולם הראשונה. רק על-ידי הסתכלות על צבאות האויב כמערכות מורכבות בפני עצמן, ומציאת הדרכים לבודד, לשתק או להמם אותן, ניתן יהיה לרסק את הצבאות לחלקים נפרדים, שאותם ניתן להכריע על-ידי טקטיקות מקומיות כמו כיתור ומלחמת התשה וכיוצא בזה.
סוג הכוחות המיוצגים על-ידי הרמה האופרטיבית השתנה תדיר עם ההשתנות בגודלם וייעודם של צבאות העולם. במהלך מלחמת העולם השנייה והמלחמה הקרה, עוצבה אופרטיבית נחשבה לא פחות מגיס (קורפוס) או ארמיה. בתקופה שאחרי המלחמה הקרה, עם הקטנת מערך הקרב (סד"כ, באנגלית Order of Battle), חטיבה או אוגדה תיחשב לעוצבה ברמה אופרטיבית, לפחות לפי הגדרת צבא ארצות הברית.
[עריכה] לקריאה נוספת
- חנן טל, אסטרטגיה - מהות, יעדים, אמצעים, הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, 1995
[עריכה] ראו גם
- טקטיקה צבאית
- אסטרטגיה צבאית
| אמנות המלחמה | |
|---|---|
| אמנות המלחמה: | טקטיקה · מבצעיות (אופרטיבה) · אסטרטגיה · דוקטרינה צבאית · תורת לחימה |
| מושגי יסוד: | יסוד התנועה · יסוד האש · קרב · מלחמה |
| תיאורטיקנים: | סון דזה · קרל פון קלאוזביץ · אלפרד גראף פון שליפן · בזיל ה. לידל הארט |
| טקטיקה | |
|
מערכים צבאיים בעת העתיקה - מערך ריבוע · פלנקס · טסטודו · אימפי אדמה חרוכה · איגוף · בלימה · גרילה · דיכוי הגנה אווירית · הטעייה · המנעה אווירית · הסוואה · הסתערות · הפרד ומשול · הצנחה · חיפוי · טרור · לוחמה בשטח בנוי · לוחמה פסיכולוגית · מארב · מכה מקדימה · מלחמת בזק · מפת מבצע · מצור · ריכוז מאמץ · תנועת מלקחיים טקטיקה של פרשים · חי"ר · שריון · ארטילריה · לחימה אווירית · לחימה ימית |
|
| אסטרטגיה לאורך ההיסטוריה | |
| הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית · הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית וההלניסטית · הטקטיקה והאסטרטגיה הרומית · הטקטיקה והאסטרטגיה האירופאית בימי הביניים · הטקטיקה והאסטרטגיה האירופאית בעת החדשה · הטקטיקה והאסטרטגיה במאה ה-20 | |
