הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית וההלניסטית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה מועמד לאיחוד ערך זה דן בנושא של הערך הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית וככל הנראה מוסיף עליו מידע. על כן יש לאחד את שני הערכים. (דיון) |
תוכן עניינים |
[עריכה] התקופה הקלאסית
בתקופת יוון הקלאסית, יוון הייתה מחולקת להרבה מדינות קטנות הנקראות -ערי מדינה או פוליס ביוונית. הכוונה היא שברב המכריע של המקרים העיר הייתה גם מדינה עצמאית עם מערכת משפט יחודית, שלטון עצמאי ואפילו מדיניות חוץ שיכולה להיות מנוגדת למדיניות החוץ של יתר ערי יוון (תבאי למשל הייתה בברית עם הממלכה הפרסית בזמן מלחמת יוון פרס). פרט לפולייס (פוליס ברבים) היו יחידות עצמאיות גדולות כמו תסליה ואחרים.
לרב צבא הפוליס לא היה גדול במיוחד ונע סביב כמה אלפי לוחמים. במקרה של פוליס גדולה כמו אתונה או ספרטה מספר הלוחמים יכל להגיע גם ל20,000.
[עריכה] הטקטיקה
היות וברב הפולייס חיל הרגלים היה החיל הדומיננטי הצבאות סודרו בגושים גדולים הנקראים פאלנקס. שתי הפלנקס נעו אחת לקראת השניה, ובדרך כלל הגוש הגדול יותר ניצח. השינויים היו מועטים ובדרך כלל לא עקביים. החידושים הטקטיים הבודדים שנעשו, נשכחו בדרך כלל עם הסתלקות הגנרל שהנהיג אותם. את ההצלחות היווניות במלחמות יש לזקוף לעדיפות הציוד היווני ולא הפיקוד.
[עריכה] אסטרטגיה
אומנם מלחמת המצור הייתה מפותחת למדי, אך יחד עם זאת כיבוש עיר מבוצרת גדולה היה בדרך כלל בגדר משימה בלתי אפשרית ולכן בדרך כלל השיגו הכרעה על ידי מצור ארוך והרעבת התושבים. המלחמות התחלקו לעונות, כאשר נלחמו בדרך כלל בקיץ. בחורף לא הייתה כמעט שום פעילות צבאית ואילו האביב והסתיו שימש בדרך כלל לפעילות חקלאית (יש לזכור שרב החיילים בתקופת יוון הקלאסית היו אזרחים). רב המלחמות היו ארוכות בדרך כלל וזאת כי החיילים היוונים היו בעלי חימוש כבד ולכן בדרך כלל לא נהרגו בזמן הקרב. בדרך כלל לא נוהל מרדף אחרי הנסוגים וכך רב הצבא היה נשמר לקרב הבא (בדרך כלל האבדות לא עלו על 10% מכלל הכח הלוחם).
לקראת סוף התקופה הקלאסית הפולייס העסיקו מספר רב של שכירים, דבר שביטל למעשה את עונות הלחימה וגרם לסדרת מלחמות בלתי פוסקת כמעט במאה ה4 לפנה"ס עד כיבוש יוון על ידי פיליפוס השני
[עריכה] התקופה ההלניסטית
התקופה ההלניסטית נפתחת במסע כיבושיו של אלכסנדר הגדול (חוקרים מסוימים נוטים לפתוח אותה עם אביו, פיליפוס השני, אך זוהי דעת מיעוט).
בתקופה הזאת נוצרו מספר ממלכות הלניסטיות כאשר החשובות ביותר הן : מצרים התלמית, מוקדון וממלכת הסלאוקים (אזור סוריה, תורכיה ואסיה המרכזית).
[עריכה] הטקטיקה
המוקדונים הביאו את השינוי החשוב ביותר לטקטיקה היוונית והוא השימוש בפרשים כבדים לצורך הכרעת הקרב. הפלנקס עדיין המשיכה לשחק תפקיד מפתח וחלק הפלנגיטים מכלל הצבא היה בערך 50%. בנוסף לפרשים הכבדים הממלכות ההלניסיטיות השתמשו בפילי מלחמה, כאשר המספר הגבוה ביותר נמצא אצל הסלאוקים.
[עריכה] אסטרטגיה
חידוש חשוב נוסף היה הרדיפה אחרי האויב המובס. זה גרם לאבדות גבוהות בקרבות (עד 50% מכלל הכח) וכתוצאה מכך המלחמות נטו להיות קצרות ובדרך כלל לא התארכו מעבר לכמה שנים. מלאכת המצור התפתחה מאוד, אבל עדיין רב כיבוש המבצרים נעשו בהרעבה ולא בהסתערות.
הופיע צבא קבע חזק, שבדרך כלל היה מושתת על מספר גדול של שכירי חרב. בעתות מלחמה גויסה גם האוכלוסייה המקומית לשירות צבאי, בדרך כלל רק התושבים מהמוצא היווני גויסו בגיוסי חירום כאלה.
| אמנות המלחמה | |
|---|---|
| אמנות המלחמה: | טקטיקה · מבצעיות (אופרטיבה) · אסטרטגיה · דוקטרינה צבאית · תורת לחימה |
| מושגי יסוד: | יסוד התנועה · יסוד האש · קרב · מלחמה |
| תיאורטיקנים: | סון דזה · קרל פון קלאוזביץ · אלפרד גראף פון שליפן · בזיל ה. לידל הארט |
| טקטיקה | |
|
מערכים צבאיים בעת העתיקה - מערך ריבוע · פלנקס · טסטודו · אימפי אדמה חרוכה · איגוף · בלימה · גרילה · דיכוי הגנה אווירית · הטעייה · המנעה אווירית · הסוואה · הסתערות · הפרד ומשול · הצנחה · חיפוי · טרור · לוחמה בשטח בנוי · לוחמה פסיכולוגית · מארב · מכה מקדימה · מלחמת בזק · מפת מבצע · מצור · ריכוז מאמץ · תנועת מלקחיים טקטיקה של פרשים · חי"ר · שריון · ארטילריה · לחימה אווירית · לחימה ימית |
|
| אסטרטגיה לאורך ההיסטוריה | |
| הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית · הטקטיקה והאסטרטגיה היוונית וההלניסטית · הטקטיקה והאסטרטגיה הרומית · הטקטיקה והאסטרטגיה האירופאית בימי הביניים · הטקטיקה והאסטרטגיה האירופאית בעת החדשה · הטקטיקה והאסטרטגיה במאה ה-20 | |
