אב"א אחימאיר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אב"א אחימאיר הוא שם העט של אב"א (אברהם בן אייזיק) שאול גייסנוביץ' (1897 - 6 ביוני 1962), בין הקיצוניים ממנהיגיה הרוחניים של התנועה הרוויזיוניסטית, עיתונאי, פובליציסט וסופר. נולד בבוברויסק, בלארוס. בעל דוקטורט בפילוסופיה שאותו קיבל מאוניברסיטת וינה בשנת 1924. עד לשנת 1928 היה חלק מהפועל הצעיר, אך לאחר מאורעות תרפ"ט עבר לתנועה הרוויזיוניסטית והפך לדמות מרכזית בה. במסגרת פועלו בתנועה נוצר חיבור חזק ביותר בינו לבין תנועת הנוער בית"ר, והוא החל להדריך ולהרצות לחניכי התנועה בנושאים אידאולוגיים. בכמה ממאמריו והתבטאויותיו שאב אחימאיר הלכי רוח מסוימים כמו גם מינוחים המתקשרים לפשיזם האיטלקי.
בשנת 1930 הקים את 'ברית הבריונים' (תנועה מיליטנטית אנטי סוציאליסטית ואנטי-בריטית). למרות שהביע אהדה לפשיזם, היה אחימאיר מן המתנגדים הנחרצים ביותר לנציונל-סוציאליזם. התנגדותו הקיצונית לתנועה באה לידי ביטוי כאשר טיפס על גג שגרירות גרמניה בירושלים והוריד את דגל צלב הקרס. מאוחר יותר אף התחרט על הגדרת עצמו כ"פשיסטן".
אחימאיר ביקר בחריפות את "הסכם העברה", שכונה אז בפי כל "הסכם הטרנספר". יתר על כן, בטורו האישי 'פנקסו של פשיסטן' בעיתון "חזית העם" הוא תקף אישית את מי שניהל את המו"מ עם הנאצים, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, חיים ארלוזורוב (אחימאיר עצמו קרא לו בשם ערל-זורוב). הוא אף כתב שיש לעשות כל שידרש על-מנת למנוע את ביצוע ההסכם, כולל פגיעה פיזית בארלוזורוב. אחימאיר כתב טורי עיתונים ומאמרים נוספים ובהם כמה התבטאויות חריפות ביותר ומעוררות מחלוקת. לדוגמה, לקראת בואו של זאב ז'בוטינסקי לארץ פירסם אחימאיר מאמר ברכה למנהיג מפלגתו תחת השם "בקשר עם בואו של הדוצ'ה שלנו". מאמר נוסף לדוגמה הכיל דברי חיוב על תנועות לאומיות באירופה ומנהיגיהן כגון יוזף פילסודסקי, בניטו מוסוליני, אתא תורכ ואדולף היטלר. בשנת 1963 השתמש דוד בן גוריון בציטוט זה כדי לנגח את אנשי תנועת החרות מעל בימת הכנסת ובעקבות כך התעוררה סערה במשכן.
ביום ו', 16 ביוני 1933, נרצח חיים ארלוזורוב בחוף הים בתל אביב. את האשמה הטילו מייד על קבוצת 'ברית הבריונים' ואחימאיר עצמו הואשם בשידול לרצח. אבא אחימאיר, שנחשד בהסתה לרצח, ישב שנה במעצר בבית הכלא המרכזי בירושלים, ואז זוכו שלושת הנאשמים ממעורבות ברצח, אך אחימאיר הועמד לדין כמארגן של 'ברית הבריונים' (לאחר שהוכרזה כארגון לא חוקי), ונדון לשנה וחצי של מאסר בפועל.
היחס כלפי אחימאיר בתוך התנועה הרוויזיוניסטית היה אמביוולנטי. הוא ביקר ישירות את התקווה לשיתוף פעולה עם הבריטים אשר בתחילה הייתה קיימת אצל הרוויזיוניסטים ואצל ז'בוטינסקי, ונהג לטעון כי את הרוויזיוניזם יש להגשים בפעולות אקטיביות ולא ב"מעשים של הצבעות ופתקאות". במשך השנים הסתייגו וביקרו כמה מהתבטאויותיו כעיתונאי וז'בוטינסקי אף כתב אל עיתון "חזית העם" כי אמרות לפיהן בהיטלריזם יש סימני "תנועת שחרור לאומי" היא "ראויה לאקסטרנים משנת 1903" ופוגעת בניסיונות החרם הרוויזיוניסטי על גרמניה באותה עת, ובנוסף שאם יחזור העניין הרי שבתגובה יוצא העיתון כליל מחסות המפלגה והוא עצמו ינתק את קשריו עם אנשי העיתון. מצד שני היה אחימאיר ממחנכי הצעירים הבולטים במחנה הרוויזיוניסטי. ז'בוטינסקי חלק לו דברי שבח במאמרו המפורסם "על האוונטוריזם":
| צעיר מיוחד במינו חי בארץ-ישראל; אב"א אחימאיר שמו. צעיר משכיל מאוד הוא, יודע לשונות רבות, פובליציסט רב כשרון והוגה-דעות מעמיק. עוד עתיד הוא למלא תפקיד בענייני-עולם שלנו, תפקיד חשוב, כי הוא שייך לאותו סוג בלתי-שכיח של אנשים, הסבורים, כי לא מן התועלת הוא "למחות" נגד עניין רע - לעניין רע יש להפריע, להפריע בפועל, או, למצער, לנסות ולהפריע, בלא לעשות חשבונות רבים בדבר כוחך, אם כבר חזק אתה, או כי עודך חלש. משום שהוא סבור, כי רק בדרך הנסיונות גדלים הכוחות, רק בדרך הפעולה נעשים, בסופו של דבר, חזקים. אב"א אחימאיר היה מנהיגם של אותם הצעירים בתל אביב, שערכו הפגנה נגד מיסטר שילס (הערה:סגן שר- המושבות הבריטי) בעת ביקורו החביב מיד אחרי הפוגרום של 1929 ; אב"א אחימאיר היה זה, שהמשטרה אסרה אותו והיכתה אותו ברחוב אלנבי בתל אביב אחרי ההפגנה נגד המיפקד ; אב"א אחימאיר שוב יושב בבית-הסוהר, משום שהוא השתתף ב"אוואנטורה" לכבוד האדון נורמן בנטביטש (הערה:הפגנה נגד "ברית-שלום" בעת פתיחת ה"קתדרה לשלום בינלאומי"). פריסת-שלום לך מרחוק, אב"א אחימאיר, מורנו ורבנו ! | ||
| -- "היינט", ורשה, 26 בפברואר 1932 | ||
לאחר שחרורו מן המאסר פרש מפעילות פוליטית ועסק בעיקר בכתיבה פובליציסטית, בין היתר בעיתונים הרוויזיוניסטים "דואר היום" ו"המשקיף". הוא אף עזר לחבר את האנציקלופדיה העברית.
לאחימאיר שלושה ילדים. הבנים יוסף (יוסי, חבר-כנסת לשעבר מטעם הליכוד) ויעקב (עיתונאי ותיק ברשות-השידור), והבת זאבה (על שמו של זאב ז'בוטינסקי). רעייתו, סוניה, הלכה לעולמה בשנת 2006 [1].
במהלך שנותיו האחרונות התגורר ברמת גן. נפטר בד' בסיון תשכ"ב.
