תחנת רכבת החאן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תחנת רכבת החאן היא תחנת הרכבת ההיסטורית הממוקמת בשכונת בקעה בירושלים, בשטח שבין דרך חברון לדרך בית לחם, בסמוך לחאן הירושלמי. התחנה היא אחת הראשונות שנבנו בארץ ישראל, והיא נחנכה בשנת 1892 כתחנת הקצה של קו יפו-ירושלים. תחנת הרכבת היא אחד ממבני הציבור היחידים שנבנו בירושלים בתקופה העות'מאנית. התחנה פעלה באופן כמעט רצוף (למעט הפסקת פעילות בזמן מלחמת העצמאות) עד לשנת 1998, שבה נסגר הקו העולה מנען לירושלים לפעילות עקב מצבו הטכני הירוד, ועמו נסגרה תחנת החאן.
בשנת 2005 נפתח מחדש הקו ההיסטורי לירושלים לאחר שיפוץ ושידרוג, אך כתחנה סופית נקבעה התחנה החדשה שהוקמה במלחה, ללא המשך אל תחנת החאן בלב העיר שנותרה בשממונה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
הרעיון להקים מסילת ברזל שתחבר את שפלת החוף עם ירושלים הועלה עוד באמצע המאה ה-19 על ידי ד"ר קונרד שיק, משה מונטיפיורי ואחרים. את הזיכיון להנחת מסילת הברזל השיג מן השלטון העות'מאני יוסף נבון אפנדי, אך עקב בעיות פיננסיות ואחרות הוא נאלץ למכור את הזיכיון לחברה צרפתית. לבסוף, בשנת 1892, הסתיימה בניית קו ההמסילה מיפו לירושלים, שנסללה בתוואי של "שביל החמורים", דרך עתיקה העולה לירושלים ועוברת לאורך נחל שורק ועמק רפאים. המסילה נחנכה בחגיגיות רבה בירושלים ב-26 בספטמבר 1892 בנוכחות נכבדי העיר, יהודים וערבים. בין הנוכחים בטקס היה אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, שהעניק לסוס-הפלדה שעדיין לא קיבל את שמו העברי את השם רכבת.
למן הקמתה ולאורך כל תקופת פעילותה נקראה התחנה בשם "תחנת ירושלים", ורק בהצעות לחידושה הוצע לה השם – "תחנת החאן", כשם המתחם שלידו הייתה התחנה. השם הפך להיות הכינוי של התחנה.
התחנה פעלה באופן כמעט רציף עד שנת 1948, שבה פסקה התנועה בקו יפו-ירושלים עקב מלחמת העצמאות. סוף המלחמה מצא חלקים מן המסילה בידיים ירדניות. בעקבות הסכמי רודוס העבירה ירדן את השטחים של המסילה שהיו בשליטתה לישראל, וכך התאפשר לרכבת ישראל להפעיל מחדש את השרות לירושלים. הרכבת הרשמית הראשונה שעלתה לירושלים ב-7 באוגוסט 1949 הכילה מטען סמלי של קמח, מלט "נשר" וספרי תורה.
בשנת 1959 עברה המסילה העולה לירושלים שיפוץ מקיף. בחלוף הזמן, ועם הירידה בכמות הנוסעים הכללית ברכבת, ירד בצורה חדה מספר הנוסעים לירושלים וממנה, ולאורך שנים רבות פעלה רק רכבת אחת ביום לתחנת ירושלים וממנה. המסילה לאורך נחל שורק הייתה במצב גרוע מאוד. רבים מאדני הרכבת נרקבו, וכמות השימוטים בקו הייתה גדולה (ממוצע של שימוט אחד כל שלושה ימים). בחלקים רבים של הקו הוגבלה המהירות ל-25 קמ"ש. לבסוף, בשנת 1998, החליטה רכבת ישראל על סגירת הקו לירושלים. ביום ה-14 באוגוסט 1998 עזבה הרכבת הרשמית האחרונה את התחנה, וב-15 באוגוסט ננעלה התחנה סופית.
בעקבות ההחלטה על הקמה מחודשת של הקו ההיסטורי לירושלים נשקלה גם האפשרות של חידוש תחנת החאן, אולם רעיון זה ירד מסדר היום בגלל לחצים שהופעלו על עיריית ירושלים מצד גורמים אינטרסנטיים שונים. כתחליף, הוחלט על בניית תחנה באזור מלחה, מחוץ למרכז העיר, שתשמש כתחנת הרכבת העיקרית של העיר עד להשלמת קו הרכבת המהיר לירושלים שתחנתו הסופית תהיה בסמוך לתחנה המרכזית ובנייני האומה. כיום עומדת תחנת החאן סגורה ומוזנחת, אף שהיא מוגדרת כמבנה לשימור על ידי ההמועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות.
[עריכה] מבנה התחנה
בניין התחנה הוא מבנה סימטרי שהכיל את אולם הנוסעים ומשרדים שונים של הרכבת. המבנה דומה מאוד לעיצוב תחנות אחרות כמו מבני התחנות של רמלה ויפו. הגג המשולש של הבנין, והקמרונים משני צידי אולם ההמתנה, נבנו בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי חברת P.R Palestine Railways - "מסילות ברזל פלשתינה" שהייתה מנהלת המסילות של ממשלת המנדט הבריטי. הבניין עבר שיפוצים רבים לאורך השנים, אולם צורתו הבסיסית לא השתנתה מאז שנות העשרים.
כיום, התחנה עומדת נטושה וסובלת מהזנחה וונדליזם קשים. השטח שעליו ממוקמת התחנה הוא שטח נדל"ן יקר ורב ערך, ולכן רבים מעוניינים בו. אחת מהתוכניות של הרשות לפיתוח ירושלים היא לבנות שכונה חדשה בשטח מגרש העריכה והמוסכים של תחנת הרכבת. התוכנית כוללת גם הזזה של בנין התחנה בכ-20 מטר כדי לפנות מקום לכביש. גורמי שימור הביעו חשש כי הזזת התחנה תגרום להרס המבנה כולו, למרות היותו אחד מ-110 המבנים שנבחרו לשימור בירושלים.
בשנים האחרונות החלו להפעיל את הרחבה שליד התחנה כזירה לאירועי תרבות רבים בדרום מזרח ירושלים (כמו פסטיבל הסרטים של ירושלים, פסטיבל הג'אז של ירושלים, שבוע הספר העברי וכדומה).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- Paul Cotterell, The Railways of Palestine and Israel, Tourret Publishing, 1986
