רשות עמק טנסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רשות עמק טנסי (TVA – Tennessee Valley Authority) היא חברה ממשלתית בארצות הברית אשר קמה בשנת 1933. מטרות הרשות היו: מניעת שטפונות, ייצור חשמל, ייצור דשנים, פתיחת נתיבשיט בטוח ופיתוח כלכלי של עמק נהר טנסי, אזור שנפגע קשות בתקופת השפל הגדול. החזון שעמד ביסוד יצירת הרשות לא ראה בה חברת חשמל בלבד, אלא רשות לתכנון כללי אשר תענה לצרכים הכוללים של האזור. אזור הפעולה של הרשות היה רובה של מדינת טנסי וחלקים גדולים של אלבמה, מיסיסיפי וקנטקי, וכן אזורים קטנים יותר של ג'ורג'יה, צפון קרוליינה ווירג'יניה. הרשות היא ישות גיאופוליטית עם שטח שליטה בגודלן של מדינות גדולות בעולם ומחזיקה בחלק מן הסמכויות השלטוניות של מדינה עצמאית (הבולטת שבהן היא סמכות הפקעת קרקעות). שלא כמו מדינה, אין לרשות אזרחים ואף לא בחירות למוסדותיה. הייתה זו רשות התכנון הראשונה שהקימה ממשלת ארצות הברית והיא נותרה רשות התכנון הגדולה בארצות הברית.

תוכן עניינים 1 רקע היסטורי 2 השנים הראשונות 3 ממלחמת העולם השנייה ועד סוף המאה 4 רשות עמק טנסי היום 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים

[עריכה] רקע היסטורי

בשנות העשרים ובתקופת השפל הגדול הייתה אכזבה בציבור האמריקאי מחברות חשמל פרטיות והחלה תמיכה ציבורית בבעלות ממשלתית על חברות המספקות שירותים ציבוריים. בשנת 1921 החזיקו חברות חשמל פרטיות ב-94% מכושר ייצור החשמל במשק האמריקאי, זאת מבלי שהיו חוקים כלשהם המגדירים את סמכויותיהן או מגבילים את פעולתן. רבים האמינו כי חברות פרטיות לייצור חשמל מפקיעות מחירים ומשמשות כלי בידי בעליהן להפקת רווחים מהירים. הרעיון היה כי חברה ממשלתית תפיק את החשמל ותספק אותו למפיצים אזוריים פרטיים. המפיצים האזוריים הם אשר יתחזקו את הרשת המקומית ויספקו את החשמל לצרכנים. העברת ייצור החשמל לידיים ממשלתיות היה אחד הנושאים עליהם עמד רוזבלט, עוד כמועמד לנשיאות.

באוקטובר, 1929, החל השפל הגדול בארצות הברית. מה שהחל כמשבר בבורסת המניות בניו יורק, גרף את ארצות הברית כולה לשנים של מיתון קשה ואבטלה גואה. ביום 8 בדצמבר, 1931, הכריז הנשיא הובר על תוכנית הניו דיל אשר מטרתה הייתה לחלץ את כלכלת ארצות הברית מן המשבר בעזרת התערבות ממשלתית פעילה בכוחות השוק.

עמק טנסי הוכה קשות בשנות השפל הגדול ומצבו היה גרוע אפילו ביחס למצבה הכלכלי הקשה של כלל אוכלוסיית ארצות הברית. אדמות העמק סבלו מעיבוד-יתר ומסחף אדמה מתמיד בהצפות הנהר. כמות היבולים התדרדרה וכך גם הכנסות החקלאים. תעשיית העץ סבלה אף היא כיוון שהיערות דוללו ולא נותרו עוד עצים טובים לכריתה. בעמק היו אזורים נרחבים שלא חוברו עדיין לרשת החשמל.

[עריכה] השנים הראשונות

במרץ, 1933 פינה הובר את מקומו לנשיא פרנקלין דלנו רוזבלט, איש המפלגה הדמוקרטית, לאחר שהפסיד בבחירות. מיד עם כניסתו לתפקיד החל רוזבלט לטפל במרץ במשבר הכלכלי במסגרת תוכנית הניו דיל. הקמתה של רשות נהר טנסי הייתה אחת מגולות הכותרת בתוכניתו של רוזבלט להחיות את כלכלת ארצות הברית בשורה של מפעלי עבודות יזומות.

תחילתה של רשות נהר טנסי ביום 18 במאי, 1933, עת חתם הנשיא פרנקלין דלנו רוזבלט על חוק היוצר את רשות נהר טנסי. בהקדמה לחוק נאמר:

החוק נועד לשפר את נתיב השיט ולספק ויסות זרימה להפחתת שטפונות בנהר טנסי; לדאוג לייעור ולניצול אדמות מוזנחות בעמק טנסי; לקדם את התפתחותו החקלאית והתעשייתית של העמק...^[1]

רשות נהר טנסי הוקמה באופן שאיננה כפופה לאף משרד ממשלתי, אלא ישירות לנשיא ארצות הברית וחייבת בדיווח להקונגרס האמריקאי. פעילותה של רשות נהר טנסי עומדת במידה רבה בניגוד לאידאולוגיה המסורתית האמריקאית הדוגלת ביוזמה חופשית ואי התערבות ממשלתית בכוחות השוק. עובדה זו אף היוותה, לא פעם, טיעון מרכזי בדברי המתנגדים להקמת הרשות ולפעולתה והיו שהאשימו את המפעל כולו בסוציאליזם במסווה. הזכות להקמת רשות נהר טנסי אף הועמדה למבחן בית המשפט העליון של ארצות הברית, אשר פסק כי פעולתה איננה מנוגדת לחוקה האמריקאית.^[2]

הרשות מיקמה את משרדיה בלב עמק טנסי, בעיר נוקסוויל ומנהלה הראשון, דייוויד ליליאנטאל החל מיד ביישום מטרות הרשות. אחד הצעדים הראשונים שנקטה הרשות הייתה פתיחתו מחדש של מפעל כימי במסל שולס (Muscle Shoals), אלבמה. המפעל, שלידו סכר הידרואלקטרי, ייצר נשק כימי בתקופת מלחמת העולם הראשונה ועתה הוסב לייצור דשנים לחקלאות. הרשות אף עסקה באופן פעיל בהדרכת החקלאים, על ידי גיוס מדריכים מקומיים, כדי לשפר יבולים ולייעל את העבודה. הרשות הקימה כ-1500 חוות ניסיוניות ברחבי עמק טנסי, בהן למדו החקלאים המקומיים שיטות עיבוד אדמה מודרניות. הרשות דאגה לייעור אזורים שדוללו וכן לנקיטת אמצעים לכיבוי שריפות יער.

החשמל אשר יוצר על ידי הרשות הביא לשינוי דרמטי בחיי תושבי העמק. יישובים כפריים שעד לאותה עת היו מנותקים מזרם החשמל, חוברו לרשת. עם החשמל הגיעה גם הקידמה אל רבים מן היישובים הללו. הוקמו מחלבות מודרניות, קם ענף גידול פרחים חדש והחקלאים יכלו לרכוש לבתיהם מכשירי חשמל מודרניים. רבות מן החברות הפרטיות הקטנות לייצור חשמל בעמק טנסי, נקנו על ידי הממשל, אחרות שלא הצליחו עוד להתחרות במחירי רשות עמק טנסי, הפסיקו לפעול. הממשל אף חוקק תקנות המונעות תחרות יצרנים עם רשות נהר טנסי.

[עריכה] ממלחמת העולם השנייה ועד סוף המאה

בשנות הארבעים, עם כניסת ארצות הברית למלחמה התעורר צורך דחוף באלומיניום עבור תעשיית המטוסים. מפעלי אלומיניום הם צרכני חשמל ענקיים ולצורך אספקת חשמל זה החלה בנייה מהירה של סכרים נוספים להפקת חשמל. בשנת 1942 ניהלה הרשות את בנייתם של 12 סכרים הידרואלקטריים בעמק, בו זמנית. החברה העסיקה באותם ימים 28,000 עובדים. בעמק הקימה חברת אלקואה מפעל ענק לאלומיניום.

רשות נהר טנסי סיפקה גם חשמל למעבדות הגרעין באוק רידג', סמוך לנוקסוויל אשר היוו חלק מרכזי מפרויקט מנהטן. אחד השיקולים המרכזיים במיקום מעבדות הגרעין במקום הייתה הזמינות והאמינות של רשת החשמל. בשנות המחקר האינטנסיבי לפיתוח פצצת האטום, היו המעבדות אחד מצרכני החשמל הראשיים של רשות עמק טנסי.

עם תום מלחמת העולם השניה השלימה רשות עמק טנסי את הסדרת נתיב שיט בטוח בנהר טנסי, לאורך 1,050 ק"מ, החל מן העיר נוקסוויל ועד למפגש עם נהר אוהיו בעיר פדוקה בקנטקי (משם הוא ממשיך לנהר המיסיסיפי. נתיב שיט זה כולל תשעה תאי שיט, העוקפים סכרים שהוקמו לאורך הנתיב, ומאפשר לדוברות, עד משקל 1,500 טון, לעלות בנהר טנסי. כך הפך נהר טנסי לנתיב תחבורה זול להובלת פחם לתחנות הכוח הפחמיות שהקימה הרשות. הנתיב אף פתח את הדרך להובלת סחורות, מן המפעלים שקמו בעמק, במורד נהר הטנסי עד לנהר המיסיסיפי ומשם צפונה עד ל"ימות הגדולות או דרומה למפרץ מקסיקו.

בשנת 1954 רצה הנשיא אייזנהאואר לסגור את רשות נהר טנסי ולמכור את נכסיה. לצורך המשימה הוא שלח למטה החברה בנוקסוויל את איש מטהו, גנרל ווגל. אולם, לאחר שהגנרל הגיע לנוקסוויל, למד והתרשם ממפעלי הרשות, הוא שב לוושינגטון ושכנע את הנשיא שלא להוציא לפועל את התוכנית.^[3]

הרשות הייתה לייצרן החשמל הגדול במדינה. בשנות השישים היו מחירי החשמל בעמק טנסי מן הנמוכים בארצות הברית כולה ומשכו למקום תעשיות ומעבידים. רשות נהר טנסי הצליחה לשמור על רמת מחירים נמוכה בכך שחיפשה כל העת דרכים להגברת כושר הייצור שלה. בשנות השישים החלה הרשות לבנות כורים גרעיניים להפקת חשמל.

עם פרוץ משבר הנפט בשנת 1973 עלו מחירי החשמל בארצות הברית ואיתם גם באה ירידה חדה בביקוש לחשמל. בעקבות זאת, בטלה רשות עמק טנסי תכניות לבנות מספר תחנות כוח גרעיניות. בשנות השבעים בנתה הרשות את הסכר האחרון במפעליה, סכר טליקו.

הנשיאים קרטר וריגן, אף שהראשון הייתה חבר המפלגה הדמוקרטית והשני היה רפובליקן מושבע, היו תמימי דעים באשר לצורך בהמשך קיומה של רשות נהר טנסי. הנשיא קרטר אמר על הרשות כי כאשר נוצרה בשנות השלושים "...יצרה הזדמנויות מכל הסוגים. היא איפשרה לחקלאים לשגשג ועסקים לפרוח. היא יצרה מקומות עבודה במקום שלא היו. היא נתנה לציבור חיים טובים יותר."

בשנות התשעים החלה הפרטה בתחום ייצור החשמל בארצות הברית. כדי לעמוד בתחרותיות הרשות קיצצה 800 מיליון דולר בהוצאותיה השנתיות, תוך פיטורי מחצית מעובדיה. בשנות השמונים עברו ברשות כ-53,000 עובדים, ואילו בסוף שנות התשעים פחת מספר העובדים אל מתחת ל-30,000. במקביל נקטה בצעדים להגביר את כושר הייצור במפעליה.

[עריכה] רשות עמק טנסי היום

היום רשות עמק טנסי היא חברת החשמל הציבורית הגדולה בארצות הברית ומספקת חשמל לשטח של כ-207,000 קמ"ר בעמק טנסי, ובו כ-8.5 מיליון לקוחות. היא פועלת בעיקר כסיטונאית חשמל ומוכרת את החשמל ל-158 ספקים מקומיים. היא מספקת חשמל ישירות רק ל-61 מפעלים ולקוחות ממשלתיים. החשמל מופק מסכרים הידרואלקטריים, מפחם ומתחנות כוח גרעיניות.

נכון לשנת 2004 הפעילה רשות עמק טנסי 11 תחנות כוח פחמיות, 29 סכרים הידרואלקטריים, שלוש תחנות כוח גרעיניות ושש תחנות המפיקות חשמל בטורבינות דלק. רוב תפוקת החשמל של הרשות מגיעה מתחנות הכוח הפחמיות (62%) ואילו הסכרים ההידרואלקטריים, בזכותם התפרסמה, תורמים רק 10% מכושר הייצור של החברה. כושר ייצור החשמל של רשות עמק טנסי בשנת 2006 הוא מעל 33,000 אלף מגה-ואט.

הקמת הסכרים על נהר טנסי יצרה אגמים גדולים מאחורי כל אחד ממן הסכרים. כך לדוגמה, מאחורי סכר נוריס נוצר אגם מלאכותי ששטחו כ-340 קמ"ר ואורך חופיו כ-1290 ק"מ. מאחורי סכר קנטקי נוצר אגם מלאכותי ששטחו 1,600 קמ"ר ואורך חופיו 3,200 ק"מ. על חופי האגמים שנוצרו קמו אתרי בילוי ונופש, חופי רחצה, מלונות, מעגני סירות ומזחים לדיג. הרשות אחראית עד היום לפיתוח האגמים ותחזוקתם. בזכות האגמים, קמה בעמק טנסי תעשיית תיירות פורחת.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר הבית של רשות עמק טנסי
• חוק רשות עמק טנסי משנת 1933

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ http://www.tva.gov/abouttva/pdf/TVA_Act.pdf
2. ^ Ashwander v. Tennessee Valley Authority 297 (U.S. 288 (1936
3. ^ E. M. Hugh-Jones, The Tennessee Valley Authority Fifty Years On. The Political Quarterly, 1983;54:283