קתדרלת ויטוס הקדוש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קתדרלת ויטוס הקדוש (בצ'כית: Katedrála svatého Víta) היא קתדרלה גותית בפראג ומושב הארכיבישוף של פראג. שמה המלא של הקתדרלה הוא קתדרלת ויטוס הקדוש, וצלאב הקדוש ואדאלברט הקדוש. היא נמצאת במרכז מצודת פראג ומכילה קברים רבים של מלכי בוהמיה. זוהי הקתדרלה הגותית העתיקה ביותר במרכז אירופה והכנסייה הגדולה ביותר בפראג.
תוכן עניינים |
[עריכה] נתונים
- אורך: 124 מטר.
- רוחב: 60 מטר.
- גובה המגדלים המחודדים: 82 מטר.
- גובה המגדל הראשי (מגדל הפעמונים הדרומי): 99 מטר (287 מדרגות).
- סגנון: גותי/נאו-גותי.
- שנות בנייה: 1344-1929.
- אדריכלים בולטים: מתיאס מאראס, פטר פארלר, יוזף מוצקר.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] ההתחלה
הכנסייה הראשונה, שגם היא הוקדשה לויטוס הקדוש, שעמדה במיקומה הנוכחי של הקתדרלה הייתה רוטונדה רומאנסקית שנוסדה בידי ואצלב הראשון דוכס בוהמיה ב-925. הפטרון ויטוס הקדוש נבחר מכיוון שוואצלב השיג עתק קדוש (שריד קדוש, relic) - זרוע של ויטוס הקדוש, מהקיסר היינריך הראשון. ייתכן גם שוואצלב, שרצה להמיר את נתיניו לנצרות בקלות רבה יותר, בחר בשם של קדוש ששמו דומה לשמו של אל השמש הסלאבי סוואנטוויט (Svantevit). שתי אוכלוסיות, האוכלוסייה הנוצרית הגדלה והפגאנית הקטנה, חיו בו-זמנית במצודת פראג עד המאה ה-11.
בשנת 1060 נוסדה הבישופות של פראג, והנסיך ספיטינב (Spythinev) השני החל בבניית כנסייה מרווחת יותר כאשר התברר שהרוטונדה הקיימת הייתה קטנה מדי מלהכיל את המאמינים הרבים. עליה נבנתה בזיליקה רומאנסקית. רוב המומחים מסכימים שזו הייתה בזיליקה עם שלושה מעברים ושתי במות למקהלה, וזוג מגדלים המחוברים לטרנספט המערבי (זהו מסדרון הניצב למעברים ויוצר איתם צורת צלב). תכנון הקתדרלה הושפע מהאדריכלות הרומאנסקית של הקיסרות הרומית הקדושה (שפראג הייתה בירתה בתקופה מסוימת), ובפרט מכנסיית מיכאל הקדוש בהילדסהיים וכנסיית שפאייר (Speyer). האפסיס המערבי של הרוטונדה שולב אל הטרנספט המזרחי מכיוון שזה הכיל את הקבר של ואצלב הקדוש, שנהפך לפטרון הקדוש של הנסיכות הצ'כית. אחוזת בישוף נבנתה מדרום לכנסייה החדשה, והוגדלה באופן ניכר במאה ה-12.
[עריכה] הקתדרלה הגותית
הקתדרלה הגותית הנוכחית נוסדה ב-21 בנובמבר 1344 כאשר הבישופות של פראג הועלתה לדרגת ארכיבישופות. הפטרונים שלה היו כינוס הכנסייה בהנהגת דיקן, הארכיבישוף ארנוסט מפארדוביצה (Arnost of Pardubice) ומעל כולם הקיסר קארל הרביעי, מלך בוהמיה והקיסר העתידי של הקיסרות הרומית הקדושה, שייעד את הקתדרלה להיות כנסיית הכתרה, בית קברות למשפחתו, בית אוצר לעתקים היקרים ביותר של ממלכתו ומקום מנוחתו האחרון ואתר צליינות של הקדוש ואצלב.
האדריכל והבנאי הראשי הראשון של הקתדרלה היה מאתיאס מאראס (Matthias of Arras), שזומן מהארמון האפיפיורי באביניון. מתיאס תכנן את המראה הכללי של הבניין בסגנון הגותי הצרפתי: בזיליקה בת שלושה מעברים עם תמיכות דואות, טרנספט קצר, במת מקהלה עם חמישה מפרצים ואפסיס בעל עשר צלעות עם טיילת ambulatory שממנה בולטות קפלות. בתקופת חייו הספיקו לבנות רק את החלק המזרחי של אגף המקהלה, הארקדה (מעין מעבר מקורה בקשתות), והטיילת. הניצבות האנכית והצרות של הגותיקה הצרפתית המאוחרת וקפדנותו בנושאי פרופורציה משמשים מאפיינים בולטים של עבודתו.
לאחר מותו של מתיאס ב-1352, אדריכל אחר המשיך את הבנייה. היה זה פטר פארלר (Peter Parler), שהיה באותו זמן רק בן 23. הוא היה בנו של האדריכל של כנסיית הצלב הקדוש (Heiligenkreutzkirche) ב-Schwäbisch Gmünd. תחילה עבד פארלר רק לפי התוכניות שהשאיר קודמו, ובנה את חדר תשמישי הקדושה (sacristy) בצפון אגף המקהלה וקפלה בדרום. לאחר שסיים את כל מה שמתיאס הותיר לא גמור, הוא המשיך לפי רעיונות מקוריים משלו. התכנון החדשני והנועז של פארלר הביא לסינתזה ייחודית של אלמנטיים גותיים באדריכלות. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בקמרונות שהוא תכנן לאגף המקהלה. קמרונות אלה, שנקראות "קמרונות פארלר" או net-vaults יש צלעות אלכסוניות כפולות (ולא יחידות, כמו בסגנון High Gothic) שנמתחות לרוחב מפרץ המקהלה. זוג הצלעות המצטלבות יוצר מבנה דמוי רשת שמחזק באופן ניכר את הקשתות. מבנה זה גם מקשט את התקרה שכן הקשתות המחוברות יוצרת תבנית זיג זג לאורך הקתדרלה.
בעוד שמתיאס הוכשר כגאומטריקן ששם דגש על מערכת מדויקת של פרופורציות וקומפוזיציה מתמטית בהירה בתגכנוניו, פארלר הוכשר כפסל וסתת. הוא טיפל באדריכלות יותר כבתור פיסול. מלבד הקשתות הנועזות שתיכנן, אפשר לראות פרטים מעבודתו גם בתכנון העמודים (עם עמודים קלאסים בצורת פעמון, שכמעט נשכחו באדריכלות הגותית הגבוהה), בקשת הכיפה הגאונית בקפלת ואצלב הקדוש, בקירות העליונים בקתדרלה שהיו גליים, בקישוטי החלונות המקוריים (אין שני חלונות שלו שהם זהים, הקישוטים שונים) ולוחות הקישוט של התומכות. פיסול אדריכלי קיבל תפקיד נכבד בזמן שפארלר היה אחראי על הבנייה, כפי שניתן לראות בזיזים, במשקופי המעברים ובייחוד בפסלים על הטריפוריום, שמתארים את פני משפחת המלוכה, קדושים, בישופים של פראג ושני האדריכלים הראשיים, ביניהם פארלר עצמו.
העבודה על הקתדרלה התקדמה בקצב האיטי, בגלל שבאותו זמן הטיל הקיסר על פארלר פרויקטים נוספים, בהם בניית גשר קארל החדש בפראג והקמת כנסיות ברחבי צ'כיה. ב-1397 רק אגף המקהלה וחלקים מהטרנספט הושלמו.
אחרי מותו של פארלר ב-1406 בניו, ונצל פארלר ובעיקר יוהן פארלר, המשיכו את עבודתו. אותם ירש Master Petrilk מסוים, שהיה כנראה חבר בסדנה של פארלר. תחת שלושתם הטרנספט והמגדל הגדול בצד הדרומי הושלמו. כך גם הגמלון שמחבר את המגדל עם הטרנספט המערבי. השער הדרומי, שכונה "שער הזהב" (כנראה בגלל הפסיפס המוזהב של יום הדין האחרון), הוא השער דרכו נכנסו מלכים לקתדרלה לצרכי הכתרה.
כל תהליך הבניה נעצר עם תחילת המלחמה ההוסיטית במחצית הראשונה של המאה ה-15. המלחמה הביאה לקיצה של הסדנה שפעלה בנשך למעלה מאה והריהוט של הכנסייה - עשרות תמונות ופסלים - סבלו רבות מגישת ההוסיטים לניפוץ אייקונין. כאילו שזה לא הספיק, שריפה גדולה שפרצה ב-1541 הזיקה מאוד לקתדרלה.
[עריכה] קפלת ואצלב הקדוש
הקפלה של ואצלב הקדוש היא אולי המקום המרהיב ביותר בקתדרלה. בקפלה זו נשמרים שרידיו של ואצלב הקדוש. הקפלה נבנתה בידי פטר פארלר בשנים 1344-1364 והייתה בעלת קשתות עם צלעות. החלק התחתון של הקרות מקושט באבנים חצי-יקרות וציורים של הפסיון של ישו מ-1372 ו-1373. החלק העליון של הקירות מכיל ציורים של חייו של ואצלב הקדוש מ-1506-1509. באמצע הקיר ישנו פסל גותי של ואצלב הקדוש, שפוסל על ידי יינדז'יך פארלר (אחיינו של פטר) ב-1373.
[עריכה] הרנסנס והבארוק
במשך רוב המאות שלאחר מכן עמדה הקתדרלה שהיא חצי-שלמה בלבד. היא הייתה בנויה עד למגדל הגדול ולטרנספט, שנזגר בקיר זמני. במקום שבו היה אמור להיבנות שלושת המעברים הראשיים עמד גג מעץ ותפילות נערכו שם בנפרד מפנים אגף המקהלה. מספר ניסיונות שנעשו להמשיך את הבניה לא צלחו ברובם. בחצי השנה של המאה ה-15 המלך ולאדיסלב יגיילון (Vladislav Jagiellon) הפקיד בידי אדריכל הרנסנס והגותיקה בנדיקט רייד (Benedict Ried) להמשיך את העבודה על הקתדרלה, אך ברגע שהעבודה החלה היא גם נפסקה בגלל חוסר במימון כספי. ניסיונות אחרים להשלים את הקתדרלה הכניסו מספר אלמנטים של הרנסנס ובארוק אל המבנה הגותי, הבולטים שביניהם היו הצריח הבארוקי של המגדל הדרומי והעוגב הגדול באגף הצפוני של הטרנספט.
[עריכה] השלמה במאות ה-19 ה-20
ב-1844 ואצלב פסינה (Vaclav Pesina), כומר אנרגטי, והאדריכל הנאו-גותי יוזף קראנר (Josef Kranner) הציגו ביחד תוכנית להשלמת הקתדרלה הגדולה בכינוס האדריכלים הגרמניים בפראג. באותה שונה נוסד "האיגוד להשלמת הקתדרלה של ויטוס הקדוש בפראג" שמטרתה הייתה לתקן, להשלים ולהיפטר מהפגמים בבנייה. יוזף קראנר עמד בראש העבודה, שהייתה בעיקר תיקונים, בשנים 1861-1866, ונפטר מקישוטים של הבארוק ושחזר את הפנים. ב-1870 סוף סוף הונחו היסודות עבור המעברים הראשיים (Nave) ואחרי מותו של קראנר האדריכל יוזף מוצקר (Josef Mocker) נטל פיקוד על הבניה. מוקר תכנן ב-1873 את החזית (facade) בסגנון גותי אופייני עם שני מגדלים ותכנון זה אומץ אחרי מותו, בידי האדריכל השלישי והאחרון של השחזור וההשלמה, קמיל הילברט (Kamil Hilbert). הצייר הצ'כי המפורסם אלפונס מוצ'ה (Alfons Mucha) קישט את החלונות החדשים בחלק הצפוני של המעבר. חלון הרוזטה תוכנן בידיי פרנטיסק קיסלה (Frantisek Kysela) בשנים 1925-1927. בזמן חגיגות היובל של ואצלב הקדוש ב-1929 בנייתה של קתדרלת ויטוס הקדוש נשלמה ותמה. זה לקח כמעט 600 שנים להשלימה. למרות העובדה שכל החלק המערבי של הקתדרלה הוא נאו-גותי, חלק רב מהתוכניות והעיצובים של פטר פארלר שומשו בשחזור ובהשלמת הבניה, דבר שהקנה לקתדרלה מראה הרמוני ומאוחד.
[עריכה] הקתדרלה כיום
כיום הקתדרלה פתוחה לציבור הרחב ומשמשת כאחת האטרקציות התיירותיות הבולטות של פראג. הכניסה לקתדרלה עד הנרתקס היא חינם. כניסה מעבר לזה עולה תשלום וכוללת גם ביקור בקריפטה המלכותית ועלייה למגדל הפעמונים הדרומי, ממנו נשקפת תצפית מרהיבה של פראג.
[עריכה] השפעה
לקתדרלה של ויטוס הקדוש הייתה השפעה רבה על פיתוח הסגנון הגותי המאוחר, האופייני למרכז אירופה. חברי הסדנה של פארלר ובני משפחתו - שהיו מעורבים בבניית הקתדרלה) תכננו מספר כנסיות ומבנים ברחבי מרכז אירופה. הדוגמאות כוללת את קתדרלת סטנפסדום בוינה, קתדרלת שטראסבורג (בשטראסבורג), כנסיית מרקו הקדוש בזאגרב וכנסיית ברברה הקדושה בקוטנה הורה (אף היא בצ'כיה). הסגנונות הגותים האזוריים של סלובניה, צפון קרואטיה, אוסטריה, צ'כיה, פולין ודרום גרמניה הושפעו מאוד מתכנוניו של פארלר.
מוקד עניין עיקרי הם קשתות הרשת (net vaults) של פארלר. הסגנון הגותי המאוחר של מרכז אירופה מאופיין בקשתות מקושטות, מצועצעות וייחודיות, מנהג שהחל בו פארלר עצמו כאשר פיתח מערכת קשתות לאגף המקהלה של קתדרלת ויטוס הקדוש. סגנון גותי אזורי נוסף שמציג גאונות וקישוט בתכנון הקשתות הוא הסגנון הניצב (Perpendicular style) של הגותיקה האנגלית. עולה השאלה מי הושפע ממה, פארלר מן הסגנון האנגלי או להיפך. מספר היסטוריונים של אדריכלות סוברים שפטר פארלר טייל לאנגליה במהלך חייו ולמד את הקתדלות הגדולות של אנגליה שהיו בסגנון גותי אנגלי, דבר שנתן לו השראה בעבודתו על קתדרלת ויטוס הקדוש. ברם, כאשר מביאים בחשבון שהסגנון הניצב והשימוש בקשתות פזרניות בסכנון הגותי פותחו רק בסוף המאה ה-14, אפשרי גם שקתדרלת ויטוס הקדוש בפראג השפיעה על התפתחות הסגנון הגותי האנגלי.
[עריכה] גלריית תמונות
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קתדרלת ויטוס הקדוש |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
[עריכה] לקריאה נוספת
- K. Benesovska, P. Chotebor, T. Durdik, M. Placek, D. Prix, V. Razim, "Architecture of the Gothic", vol. 2 of "Ten centuries of architecture" series, Prague Castle Administration & DaDa, a.s., Prague 2001, ISBN 80-86161-41-2 (English version)
- P. Zatloukal, "Architecture of the 19th Century", vol. 5 of "Ten centuries of architecture" series, Prague Castle Administration & DaDa, a.s., Prague 2001, ISBN 80-86161-41-2 (English version)
