קדרות יוון העתיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| יוון העתיקה | |
 Ελλάς |
|
| היסטוריה | |
| היסטוריה: · יוון המיקנית · תקופת המעבר · יוון הארכאית · יוון הקלאסית · יוון ההלניסטית מלחמות: המלחמה הפלופונסית · מלחמת יוון-פרס · כיבוש פרס · מלחמות הדיאדוכים |
|
| תחומי תרבות וחברה | |
| תרבות ודת ביוון הקלאסית · התרבות ההלניסטית | |
| צבא | |
| היסטוריה צבאית · בתקופה הקלאסית · הצבא הספרטני · בתקופה ההלניסטית · צבא אלכסנדר · טקטיקה ואסטרטגיה | |
| אישים | |
| משוררים · מחזאים · פילוסופים · יוונים לפני אלכסנדר · יוונים אחרי אלכסנדר · אלכסנדר הגדול · בית סלאוקוס · בית תלמי | |
| ערים ומקומות | |
| מיקנה · טרויה · חבל אטיקה · אתונה העתיקה · אולימפיה · ספרטה · מילטוס · דלפי · פרגמון · קורינתוס · תבאי · מוקדון · ארץ ישראל ההלניסטית |
|
| דת ביוון העתיקה | |
| אלי יוון העתיקה · מושגים ושמות במיתולוגיה · הפוליס · אקרופוליס · מקדש יווני
|
קדרות יוון העתיקה היא אחד האלמנטים המוחשיים והאיקוניים באומנות היוונית העתיקה. הכדים ושאר כלי־החרס הצבעוניים של היוונים הקדומים שרדו בכמויות גדולות, וכיום משמשים כפריט אספנים יקר.
תוכן עניינים |
[עריכה] שימושי הקדרות ביוון העתיקה
היוונים הקדומים יצרו כלי־חרס לשימוש יומיומי, ולא למטרות תצוגה. פרסי תחרויות כאמפורה פנאתנאית הם יוצאי הכלל. מרבית הקדרות השורדת מורכבת מכלי שתייה דוגמת האמפורה, הקרטר (קערות לערבוב יין ומים), ההידריה (קנקני מים), קערות נסך, קנקנים, גביעים וצנצנות אפר צבועות. מיניאטורות נוצרו בקנה מידה רחב, ולרוב שימשו כמנחות לאלים במקדשים. בתקופה ההלניסטית יוצר מגוון רב יותר של סוגי קדרות, אולם חשיבותם האומנותית היא מזערית.
בתקופה העתיקה, ערים יווניות קטנות יחסית ייצרו זני קדרות מקומית. סוגי הקדרות האלו היו שונים אחד מהשני באופן משמעותי בסגנון ובסטנדרטים. קדרות מיוחדת שמעמדה הוא זה של אומנות יוצרה בחלק מאיי הים האגאי, כרתים, ומושבות יוון במגנה גרקה. לקראת תום התקופה הארכראית ותחילת התקופה הקלאסית הסתמנו שתי ערי־מסחר חשובות, אתונה וקורינתוס. תוצר הקדרות של השתיים הופץ ברחבי העולם היווני, והוציא את התוצרת המקומית משימוש. כדים מקורינתוס ואתונה נמצאו במקומות רחוקים כספרד ואוקראינה, והם כה שכיחים באיטליה, שבמאה ה-18 נאספו ככדים אטרוסקיים. רבים מהכדים הללו נוצרו ביצור המוני ובאיכות ירודה. למעשה, לקראת המאה ה-5 לפנה"ס, הקדרות הפכה לתעשייה ואיור הכדים איבד מחשיבותו כיסוד אומנותי.
[עריכה] היסטוריית הקדרות
את הכרונולוגיה של הקדרות היוונית נהוג לחלק לתקופות, לפי סגנון הקדרות :
- התקופה הפרוטוגאומטרית מ־1050 לפנה"ס
- התקופה הגאומטרית מ־900 לפנה"ס
- התקופה הגאומטרית המאוחרת או הארכאית מ־750
- תקופת הדמות השחורה מתחילת המאה ה-7 לפנה"ס
- תקופת הדמות האדומה מ־530 לפנה"ס
טווח הצבעים שהיה בשימוש היוונים הקדומים הוגבל לטכנולוגיית האפיה: שחור, לבן, אדום וצהוב היו בשימוש נרחב. בשְלוש התקופות המוקדמות, הכדים הושארו בצבעם הבהיר המקורי, ועוטרו במשח שהפך שחור בתנור.
קדרות הדמות השחורה הבוגרת לחלוטין, העיטורים באדום ולבן וחריתה נולדו בקורינתוס במאה ה-7 לפנה"ס המוקדמת, והופצו באטיקה כדור מאוחר יותר; הם פרחו שם עד לתום המאה ה-6 לפנה"ס.
קדרות הדמות האדומה שהומצאה בסמוך ל־530 לפנה"ס, שינתה מסורת זאת. בטכניקה זאת נצבעו הכדים בשחור והדמויות צוירו באדום. קדרות הדמות האדומה החליפה, באופן הדרגתי, את קדרות הדמות השחורה. לעיתים כלים גדולים יותר נחרתו, בנוסף לצביעה.
לאורך התקופה הפרוטוגאומטרת והגאומטרית, הקדרות עוטרה בעיצובים מופשטים. בתקופות מאוחרות יותר, לנוכח התקדמות טכניקת הקדרים וצמיחת האסתטיקה, העיטורים קיבלו צורת דמויות אנושיות. הדמויות יצגו לרוב את האלים או את גיבורי המיתולוגיה וההיסטוריה היוונית. בנוסף, סצינות קרב וצייד היו פופולריות, עקב דמות הסוס שהופיעה בהן, והוערצה על ידי היוונים הקדומים. בתקופות מאוחרות יותר מוטיבים ארוטיים, הטרוסקסואליים והומוסקסואליים, הפכו לשכיחים.
על הקדרות היוונית ניתן למצוא, במקרים רבים חתימות. החתימות הן לרוב של הקדר, אך לעיתים רחוקות של האמן. ברם, ניתן לזהות ולהפריד מאות אמנים לפי בחירתם האומנותית ואופי העיטור. לרוב הם מכונים לפי נושא העיטורים שלהם, כאלו הם "צייר אכילס" או "צייר קלאופרדס" שחיי בתקופה הארכאית המאוחרת, ולעיתים לפי מקום משכנם המודרני של יצירותיהם כ"צייר ברלין".
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כדים יוונים |
