סימון וייל (פילוסופית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

סימון וייל (3 בפברואר 1909 - 24 באוגוסט 1943) פילוסופית והוגה דתית יהודיה צרפתית. סוציאליסטית פעילה, מורה לפילוסופיה, ופעילת מחתרת במלחמת העולם השניה.

תוכן עניינים

1 תולדות חייה
2 תפיסת עולמה והגותה
3 מספריה
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] תולדות חייה

סימון וייל נולדה בפריז בשנת 1909, אחותו הצעירה של המתמטיקאי אנדרה וייל. הם נולדו למשפחה ממוצא יהודי, אך חונכו כאגנוסטים (חסרי דת). סימון וייל הצטיינה מגיל צעיר, ובגיל 12 שלטה היטב ביוונית עתיקה. היא הגיע למקום השני בכתתה באקול נורמל סופרייר, לפני סימון דה בובואר, שהגיעה למקום השלישי.

בשנת 1931 הפכה למורה לפילוסופיה, ותוך כדי כך עבדה בעבודות מפרכות בתעשיית הרכב ובחקלאות, כדי להגיע להזדהות עם מעמד הפועלים. היא ראתה עצמה כפציפיסטית, אך בשנת 1936 הצטרפה לרפובליקנים במלחמת האזרחים בספרד, בתפקיד לא צבאי. היא נכוותה כוויות קשות, וחזרה לצרפת, לאסיזי, כדי להחלים. באסיזי חוותה חוויות מיסטיות הקשורות בישו. היא נמשכה לנצרות הקתולית, אך סירבה לעבור הטבלה, מחשש שדת ממסדית תפגע באמונתה.

במהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה זמן מה במרסיי, וקיבלה הדרכה רוחנית מנזיר דומיניקני. בשנת 1942 נסעה לארצות הברית, ומשם לבריטניה. בלונדון הצטרפה לארגון המחתרת צרפת החופשית. בריאותה הייתה רופפת תמיד, והמאמץ שהשקיעה בפעילות צרפת החופשית גבה את מחירו. בשנת 1943 אובחנה בה מחלת השחפת, והיא נצטוותה לנוח ולאכול היטב. האידאלים שהאמינה בהם גרמו לה להגביל את עצמה למנות המזון שהיא שיערה שלהן זוכים חבריה בצרפת הכבושה. מצבה התדרדר במהירות, והיא נפטרה ב-24 באוגוסט 1943, והיא בת 34. מרבית הגותה פורסמה לאחר מותה.

[עריכה] תפיסת עולמה והגותה

הכירה את כתבי הקודש הנוצרים ומעט את היהודיים. יצאה לפילוסופיה שלה מתוך עמדה נוצרית מובהקת שניסתה לבססה גם באמצעות חלק מסיפורי התנ"ך אותו שנאה, כהגדרתו של הפילוסוף עמנואל לוינס, וממנו השליכה על העולם היהודי, אותו כמעט ולא הכירה.

על פי לוינס בתורתה קיימות שתי תפיסות מביכות מבחינה יהודית:

כפיה של דרך קריאה בתנ"ך, שבו מקור הטוב יהיה תמיד זר ליהדות, ומקור הרע יהודי אופייני. עמדה שהיא גנוסטית בטבעה, ורלבנטית יותר לעבריים הקדמוניים מאשר לטיפוס היהודי הגלותי.
אמונה בטוב טהור ונקי שאין בו אלימות דבר המביא לראיה של התפיסה המקראית כמקור כל רע, בעיקר בשפך הדמים שבו, ובמצוות האלימות הקיימות בו.

עם זאת זכתה להוקרתו ולהערכתו בשל אישיותה האצילה והאינטלקטואליות המעמיקה שלה, במה שהוא מכנה "קדושה גאונית".

מספריה, "ציפיה לאלוהים", "הצורך בשורשים".