מסכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מסכה פולחנית

פסל המחזאי היווני אוריפידס מחזיק מסכת תאטרון טראגית

ג'יימס אנסור, דיוקן עצמי

מסכה היא חפץ המכסה את הפנים או חלק מן הראש. המסכה משמשת כסממן לאפיון דמות באירועים קהילתיים כגון טקסים דתיים בתרבויות מערביות ושאינן מערביות (ארצות אפריקה והמזרח). מקור המילה 'מסכה' הוא כנראה מן המילה הלאטינית 'Masca' שפרושה רוח רפאים, ומערבית (ג'סטאר), שפרושה 'אדם בתחפושת'.

ביהדות נעשה שימוש במסכה כחלק מתחפושת פורים.

המסכה העתיקה ביותר בעולם, מן האלף השביעי לפני הספירה, נמצאה בארץ ישראל, בחורבת דומא שבאזור חברון. המסכה, עשוייה אבן גיר וגודלה 15X22.3 ס"מ, שימשה כנראה כחפץ פולחני. המסכה נמצאת במוזיאון ישראל והוצגה במסגרת התערוכה "בראשית - הסיפור האמיתי".

[עריכה] המסכה בתיאטרון

ביוון הקדומה שימשה המסכה כאביזר בתיאטרון. מקורו של התיאטרון הוא בטקסים דתיים והוא נשאר קשור אליהם קשר בל ינתק. הסיבות לשימוש במסכה היה להצגת רגש, לתיאור דמויות נשים (אשר לא הורשו להופיע בתיאטרון היווני), וכן מבנה המסכה איפשר הגברה של קול השחקן בתאטרון היווני הפתוח. המסכות נשאו אופי סאטירי או טראגי, בהתאם למחזה.

בקומדיה דלארטה במאה ה־15 שימשה המסכה לתיאור דמויות קבועות ומזוהות של טיפוסים. מסכות אלו מגדישות ומגזימות את תווי הפנים ויוצרות מעין קריקטורה של הדמות.

ברנסנס המסכה הייתה אביזר שמשתמשים בו בחיי היום יום בנשפי מסיכות וביציאות לבילויים כשהיא משמשת מסתור. גם בתיאטרון ברנסנס (שייקספיר, מולייר) משתמשים במסכות.

בתיאטרון השייקספירי תפקיד המסכה לגרום לכך שהדמות לא תזוהה על ידי הדמויות האחרות על הבמה. אצל מולייר המסכה ממשיכה את תפקידי הקומדיה דלארטה , המסכה הייתה לצורך הגזמת החיסרון המרכזי או הפגם של הדמות.

[עריכה] המסכה באמנות הפלסטית

מאז העת העתיקה מופיעות מסכות ביצירות אמנות שונות. כך לדוגמה ניתן למצוא תיאורים של מסכות תיאטרון על גבי פסיפסי ריצפה ברומא ובפומפאי. באמנות של ימי הביניים ניתן לראות מסכות מפוסלות על גבי תבליטים בכנסיות. המסכה נתפשה בימי הביניים כיצוג שלילי כיוון שהיא מסתירה את האמת ואת העומד מאחוריה. דמות המסכה הופכת בשל כך למעין דמות שד או יצור גרוטסקי.

בציור של המאה ה-19 בולטים ציוריו של הצייר הבלגי ג'יימס אנסור, אשר צייר מסכות תיאטרון רבות. בציור המתאר את כניסת ישו לירושלים מופיע המון גדול כשפני האנשים הם פני מסכות. המסכה נתפשת כאן כאלמנט חברתי המביע צביעות.

הופעתם של פריטים אפריקנים, "פרימיטיבים", באירופה וביניהם מסכות פולחניות שונות, החל מן המאה ה-19 הייתה בעלת השפעה רבה על האמנות האירופית. אצל הצייר פבלו פיקאסו, לדוגמה, ניתן לראות השפעה בולטת של האמנות הפרימיטיבית בכללה ושל מסיכות בפרט. בציור המפורסם "הנשים מאבניון" מופיעות חמש דמויות נשיות כשפניהן הן כפני מסיכות אפריקאיות שאותן ראה פיקאסו במוזיאון הלובר.

[עריכה] המסכה בספרות ובקולנוע

בספרות, כמו באמנות הפלסטית, ניתן למסכה תפקיד משמעותי. לעיתים הוא מרמז על יושרו של האדם. לעיתים, כמו בספר "האיש במסיכת הברזל" מאת אלכסנדר דיומא האב, מצביעה המסיכה על יושרו של השבוי אל מול הצביעות של הסובבים אותו. תפקיד דומה ניתן למסכה בסיפור 'פאנטום האופרה', שבו המום הפיזי של הגיבור והסתרתו במסיכה מהווים ניגוד אל טוהר ליבו.

המסכה מהווה מוטיב מרכזי גם בסרטי קולנוע עלילתיים רבים. דוגמאות בולטות הן סרטי אימה כדוגמת הצעקה, בהם עוטה הרוצח מסכה כדי להסתיר את זהותו ולהגביר את הפחד הנובע מדמות חסרת פנים, ווי עבור ונדטה, בו משתמש גיבור הסרט במסכת גאי פוקס לאורך כל מהלכו, ובכך יוצר הקבלה בין פעולותיו, שמטרתן הפלת השלטון (ובין השאר, פיצוץ בניין הפרלמנט), לבין אלו של גאי פוקס, שניסה לפוצץ את הפרלמנט הבריטי.