מאנגה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאנגה או מנגה (בקנג'י: 漫画) היא אמנות הקומיקס היפנית. המאנגה התפתחה במקביל לקומיקס המערבי, אך שונה ממנו הן במאפיינים גראפיים, עלילתיים ומבניים והן בתרבות הסובבת את התעשייה.
תוכן עניינים |
[עריכה] אטימולוגיה
מילולית, "ציורים אקראיים". המונח נטבע בתקופת אדו בשלהי המאה ה־18, על־ידי אמני אוקיו־אה (תחריטי עץ צבעוניים). שם זה ניתן ליצירות הומוריסטיות וארוטיות.
המאנגה המודרנית התפתחה במאה ה־20 מתחריטי עץ אלו, תוך שילוב אלמנטים רבים של אמנות קומיקס מערבית.
[עריכה] מאפיינים
מבחינת העלילה, המאנגה, כמו אחותה האנימה, נעה בין סיפורים פשוטים לכאלו מורכבים וסבוכים, ולעתים סוריאליסטיים.
המאנגה מתחלקת לז'אנרים רבים, ביניהם סיפורי אהבה לנערים ונערות, סיפורים על רובוטים ("מכה", Mecha, כגון סדרה האנימה "מקרון 1"), סיפורי מדע בדיוני ופנטזיה, הרפתקאות לילדים ולמבוגרים, ואפילו פורנוגרפיה מצוירת.
מבחינת סגנון הציור, המאנגה מתאפיינת בציור דמויות פשוט יחסית, עיניים גדולות (דבר הגורם לדמויות להיראות ילדותיות וחמודות), סנטרים כמעט משולשים ועוד מאפיינים די אחידים. דמויות לא ראשיות מצוירות יותר בפירוט ולרוב נראות ריאליסטיות יותר ומבוגרות יותר. הרקעים במאנגה מפורטים ומדויקים מאוד.
הדינמיקה במאנגה מוגזמת לעתים - כאשר דמות מראה רגשות, לפעמים הפנים יראו מפורטים פחות, צורתם תשתנה ו/או יהיו עליהם מאפיינים מוגזמים כמו אגל זעה ענקי או נהר דמעות ששוטף את כל הלחיים.
מבחינת תרבות הצריכה, ביפן המאנגה מודפסת על נייר פשוט בשחור־לבן, במגזינים אנתולוגיים עבי כרס, שמכילים מספר רב של סדרות בסריאליזציה, סיפורים העומדים בפני עצמם ורצועות קומיות. מגזינים אלה מיועדים לקריאה וזריקה, ולא כפריט אספנות כפי שמקובל בארצות הברית. הסדרות המצליחות נאספות מאוחר יותר בספרים (טאנקובון) שמודפסים באיכות טובה יותר. בגלל העלות והמגוון, המאנגה נפוצה מאוד ביפן.
המאנגה והאנימה הולכות יד־ביד. סדרות מאנגה רבות מבוססות על סדרות אנימה, ולהיפך.
בשנים האחרונות המאנגה הפכה פופולרית יותר במערב, והיא מיובאת מיפן מתורגמת לאנגלית. חלקה מיוצר בארצות הברית ושפת המקור שלו היא אנגלית, חלק מהמאנגה מיובאת כשהיא עדיין ביפנית.
[עריכה] דוג'ינשי
ניתן לחלק דו'גינשי-ספר לשני חלקים, "מקוריים" ו"מעריץ" (Ani-paro). כפי שאפשר לנחש, הראשון מאגד עבודות מקוריות שמבוססות על פרי מוחו של היוצר והשני את העבודות המבוססות על יצירות קיימות (אנימה, מנגה או משחקים).
דו'גינשי-מנגה מתחלק למספר קטגוריות ומקולטג בהתאם:
- כללי - מערכות יחסים הם לא נקודת המשקל של העלילה.
- זווגים רגילים - מערכות יחסים\חברויות\פורנוגרפיה לקהל הרחב.
- אצי'\הנטאי - פורנוגרפיה, בעיקר הטרוסקסואלית מכוונת לגברים. (החלק הפורנוגרפי נטו P=)
- יאוי - פורנוגרפיה ומערכות יחסים הומוסקסואליות-גבריות לנשים.
- יורי - פרונוגרפיה ומערכות יחסים הומוסקסואליות-נשיות לנשים.
- לולי-קון - עבודות שהופכות ילדים (מלשון נקבה) לאובייקט מיני.
- שוטא-קון - עבודות שהופכות ילדים (מלשון זכר) לאובייקט מיני.
- בארה - פורנוגרפיה ומערכות יחסים הומוסקסואליות-גבריות לגברים.
- נקו-מימי - עוסק בעיקר בדמויות אנושיות עם זנב\אוזני חתול\כלב
- קמונו - עוסק בדמויות שנראות כמו חיות אנושיות. (המקביל היפני לFurry)
יוצרי דו'גינשי-מנגה נקראים דו'גינשיקה (Doujinshika) והם משתמשים בכינויים בכדי לחתום על עבודתם. לעיתים קבוצה של דו'גינשיקה מחליטים לעבוד יחדיו וקבוצה שכזאת נקראת מעגל (Circle). מעגלים מסוימים בוחרים להתמחות בז'אנרים ספציפיים (יאוי למשל) בעוד שאחרים מעדיפים לעבוד על יצירות מכל הסוגים.
דו'גינשי מעניין גם מבחינת היחס שאליו הוא זוכה מצד התעשייה הרשמית, הרי שדו'גינשי הוא בחלקו עניין לא חוקי משום שנעשה שימוש לא מורשה בנכסים אינטלקטואליים. במקום לרדוף בצורה דרקונית אחר הדו'גינשיקה השונים, התעשייה בחרה להעלים עין על שאלת החוקיות היבשה ובמקום זאת ניצלה את ההזדמנות לצוד אחר כישרונות חדשים ופופולריים, שלפני כן אולי ולא היו מתגלים, שיכולים אולי ליצור את המנגה הפופולרית הבאה. יוצרים מפורסמים כמו קן אקאמטסו (Ken Akamatsu) או קלאמפ (CLAMP) למשל, החלו את דרכם כדו'גינשיקה שצברו פופולריות וקיבלו הצעות עבודה מהחברות הגדולות.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- כיצד לצייר מנגה (אנגלית)
- פורום מנגה ואנימה, באתר תפוז אנשים
- איילת אלוני, עיניים פקוחות לרווחה - מאנגה ואנימה, באתר שדים מתחת לכיור
קטגוריות: מאנגה | אמנות | יפן: תרבות
