חיים חפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

חיים חפר (נולד ב-28 באוקטובר 1925), פזמונאי ישראלי, חתן פרס ישראל.

חיים חפר נולד בעיירה מיסלוביץ' שבפולין בשנת 1925 בשם חיים פיינר, להורים יששכר ורבקה פיינר. הוא עלה ארצה בהיותו בן 11. הוא התגורר עם הוריו ואחותו שרה ברעננה. שירת בפלמ"ח ובין היתר השתתף בהברחתם ארצה של מעפילים מארצות המזרח, דרך גבול הצפון. במלחמת העצמאות היה מייסדה ומפקדה של להקת הצ'יזבטרון, להקת הבידור של הפלמ"ח, וכתב את רוב פזמוניה.

לאחר מלחמת העצמאות פרסם את ספרו הראשון "תחמושת קלה" ובו פזמוניו מתקופת הצ'יזבטרון. חלק מפזמונים אלא הפכו להיות מסמלי התקופה, "יצאנו אט", "הקרב האחרון" ואחרים. שורות אחדות מפזמוניו אלה הפכו אף הן לסמלי התקופה:

"עוד נזכור תחת גשם עופרת איך בסוריה צעד הפלמ"ח" ("רבותי ההיסטוריה חוזרת"): תזכורת להשתתפותו של הפלמ"ח בקרב שבו נכבשו סוריה ולבנון ביוני 1941 מידי אנשי צרפת של וישי.

"אל הנגב פלוגונת נשלחה עם מקלות כתחליף לרובים" ("רבותי ההיסטוריה חוזרת"): תזכורת לירידת פלוגות בלתי מזוינות של הפלמ"ח לנגב באפריל 1942 לקדם את הפלישה הצפויה של צבאו של רומל, בשיא התקופה שכונתה לימים "מאתיים ימי חרדה".

"הן אפשר ובג'יפ שעבר שאגו בחורים כי נגמר" ("הן אפשר"): ביטוי לכמיהה לשלום של לוחמי תש"ח.

"היו זמנים אז במשלט ישבנו" ("היו זמנים"): ביטוי עתידני כיצד מאורעות התקופה יסופרו כעבור שנים רבות.

בשנות החמישים ערך ביחד עם דן בן אמוץ את "ילקוט הכזבים", ריכוז של כזבים, סיפורי הווי ומימרות שנולדו בפלמ"ח. באותה תקופה יסד ביחד עם בן-אמוץ את מועדון "החמאם" ביפו, שהתבסס על חומרים מימי ראשית היישוב והפך למוקד חברתי ותרבותי, והפיק את הרכבי הבידור רביעיית מועדון התאטרון ושלישיית גשר הירקון.

במשך שנים רבות היה לחיים חפר טור קבוע בידיעות אחרונות בו פירסם מדי שבוע מקאמה (מעין מאמר בחרוזים) על עניני היום. זכורה במיוחד המקאמה "מסדר הנופלים", על נופלי מלחמת ששת הימים. בשנים 1975-1977 שימש כנספח תרבות בשגרירות ישראל בלוס אנג'לס.

חפר כתב לטובי המלחינים והזמרים. סשה ארגוב, משה וילנסקי ודובי זלצר הלחינו רבים מפזמוניו. בין הזמרים שהרבו לבצע את את שיריו נמנו אריק לביא, יהורם גאון, שושנה דמארי ויפה ירקוני. הוא כתב פזמונים ללהקות התרנגולים, בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון, החלונות הגבוהים והלהקות הצבאיות. כמו כן כתב פזמונים למחזות הזמר "קזבלן", "תל אביב הקטנה", "אי לייק מייק" ו"סלאח שבתי".

מפזמוניו המוכרים: "שיר השכונה", "היו זמנים", "שושנה", "השר משה מונטיפיורי", "לא נפסיק לשיר", "הנני כאן", "רוזה", "לחיי העם הזה", "הי דרומה", "בת-שבע", "הפִינְגָ'אן" (הרוח נושבת קרירה), "הי הג'יפ", "שיר הקטר", "הסלע האדום", "הוא לא ידע את שמה", "יצאנו אט", "דינה ברזילי", "אח יא-רב", "אין כמו יפו בלילות", "רותי" (לי כל גל נושא מזכרת), "בחולות", "שקיעה נוגה", "הימים האחרים", "הכל זהב", "השמלה הסגולה", "האם אמרו לך פעם", "אדוני השופט", "יחזקאל", "ילדה קטנה".

חפר כתב גם תסריטים לסרטי קולנוע, טלוויזיה ווידאו. בין היתר כתב עם מנחם גולן את התסריט לסרט "קזבלן" ויצר את סרטי התעודה "אוהלי פלמ"ח" (ביוגרפיות על לוחמים בארגון) ו"שיבולים וחרב" (יחד עם חיים יבין), המתאר באור ביקורתי כיצד רואים נכדיהם של לוחמי הפלמ"ח את אותה התקופה.

ביום העצמאות תשמ"ג הוענק לחפר פרס ישראל לזמר העברי.

בשנת 2002 עורר חפר סערה ציבורית, כאשר בראיון עיתונאי אמר דברים שיש בהם משום פגיעה בעדת עולי מרוקו כגון: "מה הביאו לנו המרוקאים? תרבות של מופלטות וכמה קברים. אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט", ועל הזמר המזרחי: "החבר'ה האלה לא מדברים עברית נכונה זה לא רק עוני של השפה זה עוני של רגשות". גם לדעת רבים ממוקיריו לא היה זה ראוי שאמירות כאלה תאמרנה על ידי חתן פרס ישראל.

מספריו: