חברת תעופה זולה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חברת תעופה זולה הוא כינוי לחברת תעופה שמחיריה נמוכים מאוד בהשוואה לחברות התעופה הלאומיות; המחיר הזול מתאפשר בשל היעדרם של שירותים מסורתיים לנוסע. תופעת חברות התעופה הזולות החלה בארצות הברית, התפשטה לאירופה בשנות התשעים וכיום משגשגת בעולם כולו. כמה מחברות התעופה הללו מוכרות חלק מהכרטיסים במחירים סמליים, או אפילו בחינם (כאשר הנוסע נדרש לשלם רק את מיסי הנמל).
תוכן עניינים |
[עריכה] מודל עסקי
רוב חברות התעופה הזולות פועלות על פי העקרונות העסקיים הבאים, או חלק מהם:
- מחלקה אחת.
- דגם יחיד של מטוס, לרוב ממשפחת בואינג 737 או איירבוס A320, מה שמפחית מאוד את הוצאות הטיפול במטוסים והכשרת הצוותים.
- הנהלת תמחור פשוטה וברורה, כשלרוב מחירי הכרטיסים עולים ככל שמתמלא המטוס, כך שהמקדימים להזמין נהנים מן המחירים הזולים ביותר. הכרטיסים אינם ניתנים לביטול, ואין אפשרות "לשמור" מקום עד התשלום. כמו כן חישוב המחיר מבוסס על טיסות בכיוון אחד, ולא על טיסות הלוך-חזור כמו בחברות תעופה מסורתיות, מה שמפשט מאוד את הליך ההזמנה.
- מקומות לא מסומנים, מה שמעודד את הנוסעים לעלות למטוס מוקדם ומבטיח עלייה למטוס מהירה וחלקה.
- טיסה לשדות תעופה משניים, שתנועת המטוסים בהם דלילה; הדבר מבטיח שיעור איחורים נמוך, ודמי הנחיתה שחברת התעופה נדרשת לשלם נמוכים בהרבה. בחלק משדות התעופה האלה, הרשות או הממשלה המקומית אף מסבסדת את חברת התעופה, במטרה לעודד תיירות ותעסוקה באזור.
- טיסות קצרות (בדרך כלל עד שלוש שעות) ושהייה קצרה על הקרקע (כ-20 דקות), מה שמבטיח יעילות השימוש במטוס.
- טיסות ישירות בלבד, ללא נתיבים מסובכים הכוללים החלפת מטוסים.
- דגש על מכירה ישירה של כרטיסים, לרוב דרך האינטרנט, ללא תיווך סוכנים.
- כרטיסים אלקטרוניים, החוסכים את הצורך להדפיס כרטיס ולשלוח אותו לנוסע.
- הקטנת מספר המועסקים - למשל, פחות דיילים לנוסע, ודיילים העובדים גם בשער העלייה למטוס ועוזרים בניקויו.
- שירותים שונים במטוס (ארוחות, משקאות, סרטים) הם בתשלום.
- הנוסע נחשף במהלך תהליך ההזמנה, כמו גם בטיסה עצמה, לפרסומות למוצרים שונים.
- קנייה מראש של כמויות דלק גדולות, מה שמאפשר התמודדות טובה יותר עם עליות מחירים.
[עריכה] היסטוריה
חברת התעופה הראשונה שהפעילה בהצלחה את את המודל העסקי הייתה פסיפיק סאות'ווסט איירליינס בארצות הברית ב-6 במאי 1949. אבל החברה שבאמת חוללה את המהפכה בשוק הטיסות הייתה סאות'ווסט איירליינס, שהחלה לטוס ב-1971, והייתה מאז רווחית כל שנה למעט 1973 (שנת משבר הנפט). משהתחיל שוק חברות התעופה להיפתח, הגיע המודל גם לאירופה, שם שתי החברות המצליחות ביותר הן ריאנאייר האירית, שהתחילה לטוס לפי המודל ב-1991, ואיזיג'ט הבריטית, שנוצרה ב-1995. בגרמניה פועלת חברות התעופה הזולות האפאג לויד אקספרס, אייר ברלין, ג'רמנווינגס וכמה אחרות, קטנות יותר. ריאנאייר היא כיום חברת התעופה הגדולה ביותר בטיסות פנים אירופיות (לפי מספר הנוסעים). חברות תעופה זולות נוספות נוצרו מאז ברחבי העולם.
חברות תעופה זולות מהוות איום חמור לחברות תעופה מסורתיות, משום שהמבנה העסקי שלהן, וכן מגבלות ממשלתיות שעדיין מוטלות על רבות מהן, מונע בעדן להתחרות ביעילות בחברות הזולות. בשווקים בהם הופיעו חברות תעופה זולות נאלצו החברות המסורתיות לקצץ קיצוץ חד במחיריהן, ולעיתים קרובות לאמץ אלמנטים נוספים של החברות הזולות, כמו עידוד מכירת כרטיסים ישירה וביטול ארוחות החינם בטיסות קצרות. בשנים 2001-2003, שבהן נפגעה תעשיית התיירות כתוצאה מפיגועי 11 בספטמבר, מלחמת עיראק ומגפת הסארס, כמעט כל חברות התעופה המסורתיות סבלו מהפסדי ענק, בעוד רוב החברות הזולות נשארו רווחיות. כמו כן נגסו חברות התעופה הזולות נתח גדול מרווחי הרכבות המהירות, בעיקר באירופה - מחיר כרטיס טיסה בדרך כלל זול יותר מכרטיס רכבת.
כמה מהחברות המסורתיות ניסו להקים חברות תעופה זולות משלהן (BUZZ של KLM, למשל, או GO של בריטיש איירווייז), אבל רוב הנסיונות נכשלו.
חברת התעופה הזולה הראשונה של הודו, אייר דקאן, נכנסה לשירות באוגוסט 2003, ופתחה במלחמת מחירים שהובילה להווצרותן של יותר מעשר חברות חדשות. אחת מהן, IndiGo, הזמינה 100 מטוסי איירבוס בתערוכה האווירית בפריז.
[עריכה] בעיות משפטיות
כחלק ממאבקן של חברות התעופה הוותיקות בחברות הזולות, הוגשו נגדן תביעות ותלונות בבתי משפט והגופים המשפטיים האחראים לתחרות וקרטלים. במקרה אחד תבעה לופטהנזה מבית המשפט בגרמניה לאסור על ריאנאייר לקרוא לשדה התעופה האן (Hahn) המרוחק כשעתיים נסיעה מהעיר פרנקפורט בשם פרנקפורט-האן ולפרסם השוואות בין מחירי טיסות לופטהנזה מפרנקפורט למחירי ריאנאייר מפרנקפורט-האן. בית המשפט התיר לריאנאייר להשתמש בשם פרנקפורט-האן, אך חייב אותה לציין את המילה 'האן' במודעותיה.
בכמה מקרים אחרים הוגשו תלונות כנגד סבסוד חברות התעופה הזולות על-ידי שדות התעופה הקטנים בנימוק של פגיעה בתחרות החופשית או סבסוד לא-חוקי. במקרה אחד הצליחה אייר פראנס להביא להפסקת הסבסוד בשדה התעופה של סטרסבור - שהוא שדה ממשלתי - בטענה שמדובר בסובסידיה לא חוקית; כתוצאה מכך נפסקו הטיסות הזולות לעיר. במקרה אחר עלתה טענה נגד הסובסידיות שמקבלת ריאנאייר בשדה התעופה של שרלרואה בבלגיה (שריאנאייר משווקת כשדה תעופה של בריסל), הנמצא בבעלות פרטית. על פי טענות שלא אומתו, לא נגבו מריאנאייר דמי נחיתה, ושולמו לה 100,000 אירו על כל קו טיסה חדש שנפתח בשדה. לטענת ריאנאייר מדובר בתחרות הוגנת, כיוון שאותם התנאים יכלו להיות מוצעים לכל חברה אחרת. לטענת התובעים (חברת סבנה, שפשטה את הרגל בינתיים) המכרז נתפר לפי מידותיה של ריאנאייר ולא איפשר הפעלת חברות אחרות משרלרואה. בית המשפט האירופי הכריע לרעת ריאנאייר, אולם השית עליהם קנס נמוך במיוחד - כמיליון אירו - והתיר להם להמשיך בהסדר עם שדה התעופה בשינויים מעטים בלבד.
[עריכה] טיסות מוזלות לטווח ארוך
חברת התעופה הראשונה שהציעה טיסות טרנס-אטלנטיות מוזלות הייתה לייקר איירווייז של פרדי לייקר, שהפעילה "רכבת אווירית" בין לונדון וניו יורק בסוף שנות השבעים, עד שפשטה את הרגל.
חברת התעופה הלאומית של אירלנד, אייר לינגוס, הנמיכה מאוד את המחירים כדי להתחרות בריאנאייר והחלה להציע טיסות טרנס-אטלנטיות לפי מודל הטיסות הזולות, החל ממאה אירו. חברת התעופה הקנדית זוּם מוכרת טיסות מבריטניה לקנדה החל ב-89 פאונד.
יש הטוענים כי המודל עובד היטב רק בטיסות ליעדים קרובים, וכי אין עתיד לטיסות זולות ליעדים רחוקים. חברות אחרות מאמינות כי בואו של האיירבוס A380, שיש בו מקומות לכ-1000 נוסעים בגרסה מצופפת, מבשר על עידן חדש של חברות תעופה זולות ליעדים מרוחקים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- ריאנאייר, חברה אירית בעלת בסיסים בכל אירופה.
- איזיג'ט, חברה בריטית בעלת בסיסים בכל אירופה.
- סאות'ווסט, חברת ענק אמריקאית.
- אייר דקאן, חברה הודית.
- האפאג לויד אקספרס, חברה גרמנית.
