ויקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ויקה היא דת כישוף פגנית. ויקה היא הדת הנאו-פגנית המפורסמת ביותר, ולמעשה דת הכישוף המודרנית הראשונה.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרה
ויקה היא דת פגאנית מודרנית, אשר במרכזה פולחני מסתורין מאגיים של חגיגת הטבע, ואמונה דואותאיסטית באל זכר ובאלה נקבה, שזיווגם מקיים את העולם ומתגלם בכל דבר שהוא ביקום. ויקה ידועה כדת כישוף, ומאמיניה מתייחסים לעצמם כאל מכשפים ומכשפות. בניגוד לדתות רבות אשר שוללות את השימוש במאגיה או מתייחסות אליו בחדשנות, רואה הויקה בכישוף כלי חשוב בפולחן הדתי ובחיים היומיומיים של המאמין. מאמיני ויקה חוגגים את מחזור החיים והמוות בטבע על ידי ציון עונות השנה (8 "שבתות") וחגיגות הירח המלא (13 פעמים בשנה).
הדת נולדה בראשית המאה ה-20 באזור ניו-פורסט באנגליה. משם היא התפתחה בעיקר לארצות דוברות אנגלית (בריטניה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וניו-זילנד), אך כיום מתפשטת לאיטה גם בשאר חלקי העולם, ואף בישראל. מייסד היה הפקיד הבריטי והאנתרופולוג החובב ג'ראלד גרדנר. גרדנר לא תמיד נחשב על ידי המאמינים למייסד הדת, אלא רק למחדשה, כיוון שמאמיניה סוברים שאת מנהגי הליבה הוא קיבל מקבוצת מכשפות ששימרה מנהגי כישוף אנגלי עממי עתיקה. לאמונה זו אין סימוכין היסטוריים חד משמעיים, והיא נתונה למחלוקת סוערת בין המאמינים לבין עצמם ובין המאמינים לבין ההיסטוריונים של הפגניות החדשה.
רוב ההיסטוריונים (האטון, הסלטון) מסכימים כי גרדנר פגש במכשפות בסביבות שנות השלושים של המאה ה־20, אך לא ידוע טיב המנהגים והמסורות אשר קיבל מהן. בשנת 1951 פרסם גרדנר ספר בשם Witchcraft Today, בו הוא מספר אודות חוויותיו עם המכשפות, במטרה מוצהרת לשפר את תדמית המכשפה בקרב הציבור. בכתבים מאוחרים יותר טוען גרדנר, כי המכשפות החרימו אותו לאחר פרסום הספר.
אימוץ השם "ויקה" (Wicca) הוא התפתחות מאוחרת, ובראשיתה נקראה הדת בפי מאמיניה בשם "הדת הישנה" (The Old Religion). מקור השם ויקה הוא במונח wicche מאנגלית ביניימית. באנגלית עתיקה wicca הוא מכשף זכר ואילו wicce הייתה מכשפה נקבה. ככל הנראה יש גם קשר למילה wigle באנגלית עתיקה, שפירושה הגדת עתידות. השם "ויקה" בוריאציות שונות מופיע גם בשפות אחרות ממשפחת הלשונות הגרמאניות. בגרמנית גבוהה ביניימית wicken הוא פועל שמשמעותו "לכשף". ככל הנראה יש גם קשר למילה wIh ("קדוש") בגרמנית גבוהה עתיקה. ההגייה העתיקה של המילה היא "ויצ'ה", אך היום השתרשה הטעות "ויקה". קיימת שגיאה נפוצה, לפיה למילה יש קשר למונח wise ("חכם"). ואכן, כינוי נפוץ לדת הויקה הוא The Craft of the Wise: אומנות החכמים.
באנגלית לעיתים משתמשים במונח Witchcraft באות גדולה כמילה נרדפת ל"ויקה" ומאמיני הדת קוראים לעצמם Witches באות גדולה. כיום הדבר פחות מקובל בגלל יצירת בלבול עם "כישוף" או witchcraft ו-witches באות קטנה. כל מאמיני ויקה רואים את עצמם כמכשפות, אך לא כל אלה הרואים עצמם כמכשפות מאמינים בויקה. "כישוף" מתייחס לסוג של מאגיה והוא מערכת מיומנויות שניתן למצוא אותה ברבות מדתות ותרבויות העולם. שם התואר Wiccan או ויקני מועדף על ידי ויקנים אקלקטיים. ויקנים מסורתיים מעדיפים לומר על עצמם שהם "of the Wica", כלומר מדת הויקה, או BTW כלומר British Traditional Wiccans.
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] הולדת הדת
ההיסטוריה של ויקה הייתה שנויה במחלוקת משך שנים רבות, עד שבשנת 2003 פירסם ההיסטוריון הבריטי, פרופסור רונלד האטון ספר מקיף הסוקר את התפתחותה והשפעותיה בשם The Triumph of the Moon. המקורות העיקריים להבנת ההיסטוריה של הדת כיום הם ספריו של האטון, כתבים של ההיסטוריון פיליפ הסלטון, ניתוחים טקסטואליים של הליטורגיה הויקנית בהשוואה לכתבים מאגיים ודתיים ממקורות אחרים, וכן ממוארים של חברי הקבוצה המקורית של גרדנר (אשר מהווים מקור ראשוני, אך אמינותם כמובן מוטלת בספק).
ג'ראלד גרדנר טען כי "הדת הישנה" היא שריד של דתות קדם-מונותיאסטיות. הוא טען כי את מנהגי הדת קיבל מפי מכשפה בשם דורותי קלאטרבק. דורין וליאנטה, אחת מן הכוהנות הגדולות של גרדנר, חיפשה ברשומות לאחר מותו והוכיחה כי אישה בשם זה אכן התגוררה בקרבתו של גרדנר. שנים לאחר מכן הביא רונלד האטון עדויות מוצקות לכך שדורותי קלאטרבק לא הייתה מעורבת בפעילויות הכישוף של גרדנר. המכשפה ממנה למד גרדנר ככל הנראה הייתה מישהי אחרת המכונה "דאפו", שעל זהותה המדויקת הוא ביקש להגן. קיימות כמה השערות לגבי זהותה של דאפו, המופיעות אצל האטון וכן בכתבי פיליפ הסלטון.
מעבר למנהגים הספורדיים והחלקיים שירש גרדנר ממכשפות הקודמות לו (אם אכן היו כאלה), ויקה היא למעשה סינתזה של מגוון מקורות. גרדנר "נאלץ" לשאוב מנהגים ממגוון מקורות כדי להפוך את מנהגי הכישוף העממי לדת שלמה, מאורגנת, קוהרנטית ויעילה. בין המקורות שהשפיעו על גרדנר: רעיונות החזרה לטבע של התקופה הרומנטית, כישוף עממי, היסטוריה פגנית, התאוריות של האנתרופולוגית מרגרט מורי (שהוכחו כלא נכונות), כתבי רוברט גרייבס, כתבי ג'יימס פרייזר, ספר הפולקלור השנוי במחלוקת: "ארדיה: גוספל המכשפות" של צ'ארלס גודפרי לילנד, טקסי החניכה של הבונים החופשיים, גרימוארים של מאגיה טקסית מימי הביניים, מנהגי מסדר שחר הזהב וכתבי אליסטיר קרואולי. רוב ההשאלות מכתבי קרואולי הושמטו מספר הצללים של הויקה על ידי דורין וליאנטה, כוהנת גדולה של גרדנר ותורמת חשובה לקאנון הויקני המסורתי. כיום ניתן לזהות את השפעת קראולי בעצה הויקנית, בקריאה לאלה בטקס הורדת הירח ובטקסט הפואטי מצוות האלה המוקרא במהלך "הורדת הירח".
[עריכה] מסורות ויקניות
"הדת הישנה" או ויקה התפלגה למסורות ולשושלות תוך תקופת זמן קצרה. סיבה אחת לכך הייתה חילוקי דעות אישיים בין חברי הקבוצה המקורית של גרדנר. סיבה אחרת היא האמונה כי כל מכשפה בדרגה שלישית אינה נתונה למרות דתית של אף אדם אלא למרות האל והאלה, ולכן זכותה לפרוש ולהקים קבוצה עצמאית משל עצמה. בקבוצה המקורית של גרדנר שימשו כשבע נשים כוהנות גדולות. כל אחת מהן הנהיגה אספה (coven) עצמאית ובלתי תלויה, וערכה טקסי חניכה למצטרפים חדשים. כתוצאה מכך, לכל ויקני מסורתי היום יש בעצם שושלת המתייחסת לאחת מן הכוהנות הגדולות של גרדנר.
מסורת הויקה הראשונה הייתה הויקה האלכסנדרית. אלכס סנדרס היה תלמיד של גרדנר שחניכתו לדרגה שלישית הושגה בדרכים בלתי מקובלות. בצוותא עם אשתו והכוהנת הגדולה שלו מקסין, שינה סנדרס פרטים רבים במנהגים, בטקסטים ובפולחנים, דבר שנחשב בלתי מקובל בקרב ויקנים מסורתיים וגרם לתסיסה רבה בקרב המכשפות. מאז הפך מנהג הפרישה וייסוד המסורות החדשות למקובל למדי, וישנן עשרות מסורות של ויקה. כל המסורות הנובעות מגארדנר נקראות בשם הקיבוצי "ויקה בריטית מסורתית" (British Traditional Wicca). קבוצה זו כוללת את המסורות גארדנריאנית, אלכסנדרית, בלו סטאר, ג'ורג'יאנית, מוסיאנית ורבות אחרות.
[עריכה] ויקה אקלקטית
ויקה התפתחה גם בכיוונים לא מסורתיים, מאורגנים או מובנים שג'ראלד גרדנר לא חזה, וספק אם נתכוון להם. הויקה המסורתית והמקורית היא דת פולחני מסתורין במובן הקלאסי, בדומה לפולחני אלבסיס או לפולחני מיתרס. במילים אחרות, החברות בדת מותנית במעבר טקס קבלה וחניכה מיסטי על ידי כוהני הקבוצה. בויקה המסורתית מכשפות בדרגה שנייה (מתוך שלוש) כבר יכולות להכניס בסוד אחרים, אך בפועל ברוב המקרים רק הכוהנת הגדולה והכוהן הגדול של האספה עושים זאת.
בשנות השישים והשבעים, עם התפשטות רעיונות הניו אייג' בעולם המערבי, ופרסום ספריהם הראשונים של גרדנר וחבריו, גבר העניין הציבורי בויקה. רבים התדפקו על דלתות האספות המסורתיות, אך נדחו על הסף, גם מפני שלאספות הקטנות לא הייתה יכולת לקבל לחיקן חברים חדשים באופן המוני, וגם מפני שהויקה היא דת המעדיפה משפחתיות, פרטיות וחברות מצומצמת באופן עקרוני.
כתוצאה מכך, התפתחה בעיקר בארצות הברית מגמה של "ויקה אקלקטית". הויקנים האקלקטים הם אנשים אשר מעולם לא התקבלו לאספת מכשפות ולא עברו טקס קבלה מיסטי. הם שמעו על המנהגים הויקניים מפה לאוזן או קראו עליהם בספרים, ומנסים לחקות אותם כמיטב יכולתם. מן הויקה האקלקטית התפתחה גם "ויקה סוליטרית". ויקני סוליטרי הוא אדם אשר לא רק שלא עבר טקס קבלה מיסטי, אלא גם אינו חבר באספת מכשפות. הסופר סקוט קאנינגהם, שמעולם לא עבר חניכה לאספה מסורתית, היה התומך העיקרי בשיטת אמונה ופולחן זו, המתעלמת מרוב הטקסים המשמעותיים של הויקה, אשר הנם קבוצתיים במהותם (הטקס הגדול, הורדת הירח).
התפתחויות אלו זכו בדרך כלל לביקורת קשה מצד הויקנים המסורתיים. לגבי דידם, הויקנים האקלקטיים והסוליטרים אינם ויקנים כלל וכלל, אלא גנבים תרבותיים ומשתמשים בשם "ויקה" שלא כדין. מצד שני טוענים האקלקטיים כי התנהגותם של הויקנים המסורתיים יהירה. בעוד האקלקטים טוענים כי אין למסורתיים מונופולין על פולחן האל והאלה, טוענים המסורתיים כי מי שלא עבר טקס חניכה מיסטי לויקה אינו יודע את האל והאלה ולכן גם לא מסוגל ממילא לקיים את פולחנם.
למרות הביקורת, צומחת הויקה האקלקטית בקצב מהיר מאוד. חלק מן הויקנים המסורתיים אף מקבלים אותה. כך למשל האמריקאי ריימונד באקלנד, שהביא את הויקה מבריטניה לארצות הברית. הוא פרסם ספרי הדרכה לסוליטרים ואפילו ניסה "להמציא" מסורת כישוף אקלקטית בשם "סאקס-ויקה". ספרים דומים יצאו לאור על ידי ג'נט וסטיוארט פראר (מן המסורת האלכסנדרית).
[עריכה] דתות כישוף לא ויקניות
התפשטות הויקה לארצות הברית בתחילת שנות השבעים באמצעות ריימונד באקלנד ואשתו רוזמרי בשילוב מגמות תרבותיות בחברה האמריקאית (פמיניזם רדיקלי, אקופמיניזם, מאבק לזכויות האזרח והפרט, מאבק לזכויות הומוסקסואלים, מאבקי איכות סביבה) - הביאו ליצירתן של דתות כישוף נוספות, לא ויקניות.
בקליפורניה ייסד ויקטור אנדרסון את מסורת פרי אשר חולקת מאפיינים מסוימים עם הויקה, אך אינה דואותאיסטית כלל ועיקר. נשים כמו סוזנה בודפסט וסטארהוק, תלמידתו של אנדרסון, הקימו אספות מכשפות, שדחו את המבנה, ההיררכיה, הקיטוב המגדרי, והדואותיאיזם הויקני כבלתי מתאימים לאידאלים שלהן. הדואותאיזם נתפס כמדכא, מייצג זוגיות הטרוסקסואלית, ומתעלם מן הכוחות המיניים והמאגיים האחרים בטבע. היררכית הדרגות הויקנית נתפסה כמייצגת את הפטריארכיה המדכאת בעולם המערבי, ובמקומה נוצרה מערכת שוויונית המבוססת על רעיונות אנרכיסטיים וקבלת החלטות דתיות וקהילתיות באמצעות קונצנזוס. סטארהוק, בודפסט וחברותיהן למעשה יצרו דתות כישוף חדשות, המושפעות מויקה, אך אינן ויקה, למשל המסורת הדיאנית או ריקליימינג.
[עריכה] אמונות ומנהגים
[עריכה] האל והאלה
ויקה היא דת דואותאיסטית. הויקנים עובדים שני אלים: אלת הפריון והאל המקורנן. שמותם המדויקים וזהותם של האלים המסורתיים היא סודית, ולמרות כל הפרסומים בשנים האחרונות, טרם הופיעה בדפוס ואינה ידועה למי שאינם חברים באסיפות מכשפות בריטיות מסורתיות. ויקנים אקלקטיים, סינקרטיים או סוליטריים נוהגים לאמץ אל ואלה מפנתאונים היסטוריים שונים על פי בחירתם, או מתייחסים לאל ולאלה ללא שם. השמות הנפוצים ביותר לאל ולאלה הויקנים הם קרנונוס וארדיה. קרנונוס הוא כינוי של האל המקורנן הקלטי הרן. ארדיה היא דמות מאוחרת בפולקלור האיטלקי, בתה של האלה דיאנה ואחיה לוציפר.
על פי האמונה הויקנית, האל והאלה הויקנים הם שני הכוחות הקמאיים הפועלים בטבע: הכוח הזכרי והכוח הנקבי. ויקנים מכירים בשני הכוחות הללו, ומבקשים להגיע לנקודה של איזון ביניהם. קוטביות מגדרית ואיזון הם מן הרעיונות התאולוגיים החשובים ביותר של הויקה. באסיפות מכשפות ויקניות תמיד יהיה מספר שווה של גברים ונשים, ומנהיגי האספה הם כוהנת וכוהן המייצגים את האל והאלה - הכול בשם הקוטביות המגדרית והאיזון המגדרי.
[עריכה] הטלת מעגל
לויקנים אין מקדשים קבועים. לפני כל טקס הם מטילים מעגל מאגי, המשמש בעצם מקדש סימלי וזמני לצורך הטקס, ומפורק עם תומו. המעגל משורטט על הארץ או הרצפה באמצעות חרב ומצויר באוויר בעזרת פגיון מכשפות הנקרא את'מי. המעגל נחשב לספירה כדורית מקודשת, המהווה עבורם שער בין העולם הפיזי לעולם הרוחני. השהייה בתוך המעגל נקראת "זמן מחוץ לזמן ומרחב מחוץ למרחב". בתוך המעגל מתקיימים הטקסים, מוטלים כישופים ונערך הפולחן. באופן מסורתי, אחרי המעגל יש ארוחה. לפני הכניסה למעגל נהוג לטבול באמבט ריטואלי לטיהור הגוף והנפש.
[עריכה] כישוף ופולחן
הטקסים הויקניים הם חגיגה מאגית ומיסטית של עונות השנה והשינויים בטבע. רמזים אודותם וכן טקסטים מקוטעים או משובשים של הליטורגיה המשמשת בהם הופיעו בדפוס כמה וכמה פעמים. עם זאת, כיוון שמדובר בפולחני מסתורין, כיוון שהחברים נשבעים לסודיות, וכיוון שהפרקטיקה משתנה ממסורת למסורת ואף מאספה לאספה, לא ידוע בדיוק מה טיבם של הטקסים וכיצד הם מתנהלים.
חלק מן המסורות עורכות את טקסי העונות והירח בעירום. באחרות, לובשים החברים גלימה. מקור העירום הוא בתמיכה של ג'ראלד גרדנר ברעיונות נטוריסטיים ויש לה משמעות פולחנית עמוקה. הויקנים מאמינים כי גוף האדם הוא קדוש ושניצוץ אלוהי קיים לא רק בנפש, אלא גם בגוף. כמו כן, ללא בגדים, כל המשתתפים במעגל הפולחני שווים בפני האל והאלה. עירום טקסי הוא פחות מקובל בקרב ויקנים אקלטיים.
[עריכה] הטקס הגדול והורדת הירח
הדת הויקנית מבוססת על חגיגת מחזור העונות בטבע והשינויים במופעי הירח. כיוון שכך, היא שמה דגש רב על פריון הצמחים, בעלי החיים ובני האדם, המשתקף בחילופי העונות. מן הטקסטים הויקניים שהתפרסמו, ניתן להסיק כי לב החוויה המיסטית הויקנית הוא "הטקס הגדול". טקס זה הוא הגירסה הויקנית להירוס גאמוס שהיה נהוג בכתות פולחני מסתורין רבות ברחבי העולם. בויקה, הטקס הגדול נישואים קדושים או מין פולחני (אמיתי או סימבולי) בין האל והאלה. הטקס הגדול מתרחש בכל התאספות ויקנית מסורתית, בחגים ובלילות ירח מלא.
טקס "הורדת הירח" (Drawing Down the Moon) הוא טקס בסיסי של הויקה, המתבצע בכל התאספות, בין אם מדובר בחג שמש מגלגל השנה או בליל ירח מלא - לפני קיום "הטקס הגדול". אשר במהלכו מזמנים את האלה לתוך מעגל מאגי ולתוך גופה של הכוהנת הגדולה. למעשה מדובר בכניסה למעין טראנס, שבו האלה מוסרת את דברה למאמינים בתוך המעגל.
[עריכה] גלגל השנה
במרכזה של ויקה נמצא הטבע, והיא דת בעלת מאפיינים פנתאיסטיים רבים. כדי לחגוג את הטבע ולחוות אותו, הויקנים מתכנסים מדי ירח מלא (esbats) וחוגגים את גלגל השנה המורכב משמונה חגי שמש (sabbats). שמונת חגי השמש הם היום הארוך והקצר ביותר בשנה, שיוויוני היום והלילה וארבעה חגים "חוצי-רבעים" ממקור קלטי. כפי שמציג פרופסור רונלד האטון בספרו Stations of the Sun, גלגל השנה מורכב משתי מערכות חגים שונות.
- סווין - 31 באוקטובר
- היפוך החורף - 21 בדצמבר
- אימבולק - 2 בפברואר
- אוסטרה/ השווויון האביבי - 21 במרץ
- בלטיין - 30 באפריל
- מידסאמר/היפוך הקיץ - 21 ביוני
- לונאסה - 2 באוגוסט
- השוויון הסתווי - 21 בספטמבר
[עריכה] טקסי מעבר
בויקה המסורתית לא קיימים טקסי מעבר באופן רשמי. עם זאת, טקסים אישיים ומשפחתיים נפוצים מאוד בויקה. ויקנים מכל גווני הקשת, מסורתיים ואקלקטיים כאחד, נוהגים לעיתים לקיים חתונות דתיות (handfasting), טקסי קבלת תינוק לחיק קהילה (Wiccanining), טקסי חגיגת הוסת הראשונה (Maidening) וטקסי הפסקת הוסת אצל נשים שהגיעו לגיל המעבר (Croning).
[עריכה] כלי המכשפה
לויקנים מערכת מיוחדת של כלי מזבח המשמשים אותם בטקסים השונים. הכלים הויקנים כוללים: את'מי (athame, פגיון אישי לקסמים), בולין (פגיון לעבודה לא מאגית), חרב, מטה, קדרה, גביע, שוט, חבלים, מטאטא, פנטכל (דיסק עגול שעליו מצויר סמל הפנטגרם וסביבו סמלים אחרים), נרות וקטורת. יש המשתמשים בייצוגים של האלה והאל, העשויים להיות ישירים, ייצוגיים או מופשטים.
כל כלי מאגי בויקה הוא גם סמל. חלק מן הסמלים קשורים ליסודות. הויקנים מחזיקים בתפיסה היוונית הקלאסית של ארבעה או חמישה יסודות (אוויר, אש, מים, אדמה והיסוד החמישי). הנקודות של סמל הפנטגרם, הכוכב בעל חמש הפינות המקודש לויקה, מסמל בין השאר את חמשת היסודות. יסודות הטבע מסמלים עבור הויקנים מקומות, רגשות, עצמים, אנרגיות טבעיות וכוחות שונים. למשל הגבישים והאבנים הם עצמים של יסוד האדמה, והקונכיות הן עצמים של יסוד המים. כל כלי ויסוד שייכים לכיוון מסוים במעגל המאגי:
- מזרח: מטה/אויר או חרב/אש
- דרום: מטה/אויר או חרב/אש
- מערב: גביע/מים
- צפון: פנטכל/אדמה
ההתאמות בין היסודות, הכיוונים ושאר ההקשרים עשויות להשתנות בין מסורות. בחצי הכדור הדרומי, למשל, נהוג לשייך את יסוד האש עם הצפון (לכיוון קו המשווה) ואת האדמה עם הדרום (לכיוון הקוטב הקרוב ביותר). כמה קבוצות ויקניות משנות את לוח השנה הדתי כדי לשקף שינויים עונתיים מקומיים; למשל, באוסטרליה חוגגים את סווין ב־30 באפריל ובלטיין ב־31 באוקטובר כדי לשקף את עונות הסתיו והאביב של חצי הכדור הדרומי.
כלי חשוב נוסף הוא ספר הצללים. במקור, ספר הצללים הוא מחברת שבה נכתבו הטקסים המקוריים לגלגל השנה ולירח המלא של גרדנר. כיום מתייחס המונח ליומן האישי של המכשפה, הכולל טקסים, כישופים, התאמות, פיסות פולקלור, מחשבות, רעיונות, קטעי שירה ועוד. בעידן המודרני ספר הצללים יכול להיות מחברת פשוטה, או אפילו קובץ אלקטרוני.
[עריכה] מוסר ואתיקה
העקרון המוסרי החשוב ביותר בויקה הוא העצה הוויקנית, "אם אין זה פוגע בדבר, עשה כפי שתרצה". בניגוד לאמונות נפוצות, העצה הויקנית אינה אוסרת על המאמינים לפגוע באחרים. היא בסך הכול מעניקה היתר לעשות כל דבר אשר אינו כולל פגיעה. העצה אינה מתייחסת כלל למצב שכן עלול לגרום נזק.
ההיתר לבצע כל פעולה שהיא, כל עוד אינה פוגעת בשום דבר, כולל המאמין עצמו - עולה בקנה אחד עם האופי חובב-הטבע והחיים של הויקה. הויקה מאמינה בקדושת החיים, בהנאה מכל רגע, ובמיצוי הפוטנציאל הגשמי. בטקסט "מצוות האלה" מכריזה האלה של הויקנים כי "כל מעשי האהבה והעונג הם פולחניי". העצה הויקנית היא בעצם תזכורת לויקנים שאין להם איסורים גורפים ומצוות אל-תעשה, וכי מותר להם, ואף רצוי, לעשות כל דבר שלבם חפץ ושגורם להם הנאה.
העצה הויקנית, כאמור, אינה מתייחסת למצבים שעלולים לגרום רע, או נזק. עבור מקרים כאלו, נכנס עקרון האחריות האישית. הויקנים יכולים לטפל בכל מצב על פי הבנתם ולנהוג על פי מצפונם, אך חובה עליהם להבין את ההשלכות של מעשיהם, ולקבל עליהן אחריות.
בכל מקרה חשוב לזכור, שהעצה הויקנית אינה כלל או חוק בל יעבור, אלא הצעה בלבד להתנהגות ראויה ונאותה. העצה ממלאת תפקיד מרכזי בהבנה כי אחראיות אישית, ולא מרות דתית, היא המקום ששוכן בו המבנה המוסרי.
ויקנים רבים מאמינים גם בחוק החזרה פי שלושה (Threefold Law of Return). על פי עקרון זה, כל מה שמישהו עושה יכול לחזור אליו בעוצמה משולשת. כלומר, המעשים הטובים חוזרים בהגדלה אל עושיהם, אבל כך גם המעשים הרעים. חלק מן הויקנים אינם תופסים חוק זה כלשונו, אלא רואים בו התראה מוסרית בלבד, המזכירה למכשפה הויקנית לשקול את ההשלכות של מעשיה לפני שהיא פועלת.
במסורות ויקה בריטיות מסורתיות קיים מקבץ של 161 חוקי התנהגות, מוסר ואתיקה. חוקים אלו נקראים ארדנים (Ardanes) כיום רובם נחשבים מיושנים ואינם מיושמים בפועל. אחד מן הארדנים עליהם מקפידים הויקנים עד היום הוא הכלל להישאר "הילדים החבויים של האלה", כלומר לשמור על סודיות הטקסים, ולא לגלות את פרטי פולחני המסתורין. חוק נוסף שמיושם בקפדנות על ידי הוויקאנים המסורתיים קובע שאין לגבות כסף בשום אופן על הדרכת מכשפות דתיות וטקסי חניכה. כיום, בחלק מן המסורות חוק זה לא מיושם עקב מספרם הרב של המאמינים שהפך את נושא הלימוד לעבודה במשרה מלאה.
