אנגלית עתיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אנגלית עתיקה (נקראת גם אנגלו-סקסונית) היא צורה קדומה של אנגלית אשר הייתה בשימוש בחלקים של אנגליה של היום וסקוטלנד הדרומית בין אמצע המאה החמישית ואמצע המאה ה-12. זוהי שפה מערב-גרמנית ולכן דומה לפריסיאנית עתיקה וסקסונית עתיקה (אך שונה מאוד מאנגלית מודרנית). אנגלית עתיקה דומה גם לאיסלנדית מודרנית, אם כי במידה פחותה.

[עריכה] התפתחות השפה

האנגלית העתיקה לא הייתה סטטית, והיה בה שימוש נרחב במשך 700 שנה בערך - מהמהגרים האנגלו-סקסונים שהקימו את אנגליה במאה החמישית עד לאחר הפלישה הנורמנית ב-1066, אז החל בשפה תהליך של שינוי משמעותי.

השפה הטמיעה בתוכה אלמנטים מהשפות שבסביבתה, כמו השפות הקלטיות ושפתם של הפולשים הויקינגים. עם זאת, הכח שהשפיע ביותר על עיצובה של האנגלית העתיקה היה השפעת הגרמנית על אוצר המילים של השפה, מבנה המשפטים והדקדוק שהיו מבוססים על שפות יבשת אירופה. באנגלית עתיקה יש שתי צורות לרבים, ריבוי זוגי וריבוי של שלושה ומעלה.

המעבר מאנגלית עתיקה לאנגלית מודרנית כלל עוד שני שלבי ביניים, אנגלית תיכונה ואנגלית מודרנית מוקדמת.

• 450-1100 לספירה אנגלית עתיקה
• 1100-1500 לספירה אנגלית תיכונה
• 1500-1650 לספירה אנגלית מודרנית מוקדמת (שפתו של שייקספיר)
• 1650-ימינו אנגלית מודרנית (האנגלית כפי שהיא מוכרת כיום)

מובן שחלוקה זו גסה וכל המעברים היו הדרגתיים ואיטיים.