הוריישו קיצ'נר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרוזן הוריישו הרברט קיצ'נר מחרטום (24 ביוני 1850 – 5 ביוני 1916) – איש צבא ומדינאי בריטי. ידוע כמי שביסס את עליונותה הצבאית של בריטניה באפריקה במחצית השנייה של המאה ה-19, וכן כשר המלחמה הבריטי בתחילת מלחמת העולם הראשונה עד למותו.
תוכן עניינים |
[עריכה] ילדות ונעורים
קיצ'נר נולד במחוז קרי באירלנד. הוא חונך בשוויצריה ובאקדמיה הצבאית המלכותית. בשנת 1870 הציע להלחם לצד צרפת במלחמת צרפת פרוסיה, וב-1871 הצטרף לחיל ההנדסה המלכותי. הוא שירת בארץ ישראל, במצרים ובקפריסין כמודד, למד את השפה הערבית והכין מפות טופוגרפיות של האזורים בהם סייר.
לאחר מכן שירת כסגן הקונסול באנטוליה וב-1884 כשליש במשלחת לחילוצו של צ'ארלס גורדון מסודאן. באותה העת, ארוסתו, הרמיוני בייקר, מתה מטיפוס בקהיר.
[עריכה] מצרים, סודאן וחרטום
הוא זכה לתהילה לאומית במסעו השני לסודאן (1866 – 1899), אשר לאחריו הוכרז לשלישה הצבאי של המלכה ויקטוריה וצורף למסדר המרחץ. לאחר שקיבל תואר "סירדר" (מפקד עליון) של הצבא המצרי, פיקד על הצבא האנגלו-מצרי בקרב אומדורמן ב-2 בספטמבר 1898. ניצחון שהתאפשר בשל הבנייה המאסיבית של קווי רכבת אותה יזם באזור.
באומדורמן פיקד קיצ'נר על כוח של כ-8,000 בריטים ו-17,000 מקומיים, כנגד חמישים אלף מתומכי המהדי, בראשותו של עבדאללה אל טאשי. הקרב הפגין את עליונות הפיקוד הבריטי, וכלי נשק מודרניים כגון מכונות יריה אל מול ההמון הסודני. הסודנים איבדו 10,000 איש, וחמישה עשר אלף נפצעו. חמשת אלפים נלקחו בשבי. קיצ'נר איבד 48 חיילים, ו-382 נפצעו. קרב זה היווה אבן דרך משמעותית בהשתלטות הבריטית על סודאן, אם כי זו לא הושלמה עד הקרב על אום דיוואיאקרט, בשנת 1899. בקרב זה, שבו נכח העיתונאי הצעיר וינסטון צ'רצ'יל, בוצעה הסתערות הפרשים האחרונה של יחידה בריטית.
לאחר הקרב הוכתר קיצ'נר כברון מחרטום, כפרס על נצחונו.
קיצ'נר מנע, כפי הנראה, מלחמה בין צרפת ובריטניה כאשר טיפל בנחישות אך לא באלימות במשלחת הצרפתית שנשלחה לכבוש את העיר פשודה. "תקרית פשודה" אשר הסתיימה לאחר מגעים דיפלומטיים הייתה סכסוך הגבול האחרון בין שתי המעצמות הקולוניאליות באפריקה, ויש הרואים בעובדה כי השתיים הגיעו להסכמה, כמבשרת את ההסכמה הלבבית אשר הובילה את השתיים כבעלות ברית במהלך מלחמת העולם הראשונה.
קיצ'נר החל בתוכנית להשבת ממשל סדיר לסודאן. הוא דאג לחינוך, והקים את "הקולג' לזכר גורדון", אשר נועד לחנך את כל האוכלוסייה, ולא רק את בני האליטות השליטות. הוא בנה מחדש את מסגדי חרטום והכיר ביום שישי כיום המנוחה הרשמי. הוא הורה על מתן חופש דת לכל אזרחי סודאן, ואף מנע את פעולתם של מיסיונרים. הוא מנע מכספי צדקה להגיע לכיסם של שליטים מקומיים ומושחתים, והשתמש בהם לשיפור רווחת האוכלוסייה. קיצ'נר ערך רפורמה משפטית, ומנע ממלווים בריבית לעקל נכסיהם של חקלאים עניים. ב1899 ניתן לקיצ'נר אי קטן על נהר הנילוס ליד אסואן כהערכה על מאמציו. האי ניקרא "אי קיצ'נר" על שמו.
[עריכה] מלחמת הבורים
במהלך מלחמת הבורים השנייה, (1899 – 1902), בדצמבר 1899 קיצ'נר הגיע עם הלורד רוברטס ועם תגבורות רבות לחזית. לאחר נובמבר 1900 היה קיצ'נר למפקד העליון, לאור מחלתו של רוברטס.
לאחר תבוסת הכוחות הבורים הסדירים בשדה הקרב, וכישלון המאמצים להגיע להסדר (בשל וטו שהטילה ממשלת בריטניה על הסדר אליו הגיע קיצ'נר עם מנהיגי הבורים) בפברואר 1901, נאלץ קיצ'נר להילחם כנגד לוחמי גרילה.
במסע מלחמה ברוטלי ניסה להביא לאובדן התמיכה העממית בגרילה באמצעות השמדת חוות, ובניית מחנות לאוכלוסייה האזרחית להם קרא "מחנות ריכוז". לימים ישתמשו הנאצים בשם זה על מנת לקרוא למתקני העינויים וההשמדה שהקימו, ברמזם כי יחסם אל האוכלוסיות הכלואות אינו גרוע מזה שהעניקה בריטניה לבורים. התנאים במחנות אלו, שנועדו בתחילה על ידי רוברטס להיות מחנות סעד לאוכלוסייה שמקור מחייתה בחוות נשלל ממנה, החלו להידרדר בצורה חמורה, כאשר צפיפות האוכלוסייה בהם גברה, והבריטים התקשו להתמודד עמה. הדבר הוביל למחאה הן מבית והן מחוץ.
אחת מן הטקטיקות הפרובוקטיביות של הבורים הייתה לקחת את מדיהם של שבויים ולהתחזות כחיילים בריטים. בתגובה הורה קיצ'נר כי בורים שיימצאו לובשים מדים יישפטו במקום כמרגלים, ויוצאו להורג. פקודה זו, אשר קיצ'נר הכחיש לאחר מכן את קיומה, הובילה לתקרית שבה מספר חיילים אוסטרלים נשפטו על כך שהוציאו להורג שבויים, ביניהם נשים, ילדים ומיסיונר גרמני. בין הנשפטים היה המשורר הידוע ברייקר מוראנט. מוראנט ואוסטרלי נוסף, פיטר הנדקוק, נמצאו אשמים והוצאו להורג. פקודת ההוצאה להורג נחתמה בידי קיצ'נר באופן אישי. באוסטרליה נחשב עד היום משפטם לנושא רגיש, ונטען כי לקה בעיוות דין, וכי שימשו כשעירים לעזאזל לחיפוי על ההיקף אליו הגיעה מדיניות ההוצאה להורג של קיצ'נר.
הסכם ורינינגינג נחתם בשנת 1902 והביא קץ למלחמה. ההסכם היה מבוסס על פיוס הדדי, והכיר בזכויות מסוימות של הבורים, כמו גם הבטיח להם שלטון עצמי בעתיד. לואיס בותה, המנהיג הבורי עמו עמד קיצ'נר במשא ומתן בשנת 1901 הפך לראש ממשלתה הראשון של דרום אפריקה בשנת 1910. בעקבות ההסכם קיבל קיצ'נר את תואר האצולה "וייקאונט".
[עריכה] הודו ומצרים
לאחר מכן מונה קיצ'נר למפקד הכוחות הבריטים בהודו, והחזיק בתפקיד זה בין שנת 1902 לשנת 1909. הוא אירגן את הצבא ההודי שהיה ברובו בלתי מאורגן. בשנת 1910 קיבל דרגת פילד מרשל, אך נכשל במאמציו להתמנות למשנה למלך בהודו, כפי שחפץ. בשנת 1911 מונה למשנה למלך במצרים ובסודאן. בשנת 1914 קיבל את תואר האצולה "רוזן". בהסדר יוצא דופן הובטח לקיצ'נר כי התואר יעבור לאחיו, ולצאצאי אחיו לאחר מותו, שכן לאחר מותה של ארוסתו בטיפוס, לא נישא מעולם, ולא היו לו ילדים.
[עריכה] מלחמת העולם הראשונה
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה מינה ראש הממשלה הבריטי הרברט הנרי אסקווית' את קיצ'נר לשר המלחמה. בניגוד לדעה שרווחה אז בקבינט חזה קיצ'נר כי המלחמה תהא ארוכה, ותארך לפחות שלוש שנים, תדרוש כוח אדם עצום, ותגרום לנפגעים רבים.
הוא החל במסע מסיבי לגיוס, אשר במסגרתו הופצה כרזה ייחודית של קיצ'נר שעיצובה נלקח משער של מגזין נפוץ.
היה זה אחד הסמלים הידועים ביותר של מלחמת העולם הראשונה, שזכה מאז לחיקויים אין ספור.יש המייחסים להשפעת הכרזה את גיוסם הנלהב של שלושה מליון בריטים. הייתה זו נקודת מפנה בהיסטוריה הצבאית של בריטניה. לראשונה הופנו כל משאביה של בריטניה ועמיה בגיוס מאסיבי ליצירת כוח שיילחם כנגד מעצמות אירופיות ביבשה, כאשר לצי, מקור כוחה המסורתי של בריטניה, ניתן אך תפקיד משני. המתגייסים כונו "הצבא החדש" או "צבא קיצ'נר", ונבחנו בקרב על הסום ובקרב על פסשנדל. יש הטוענים כי במערכות צבאיות אלו עשה בהם הפילד מרשל דאגלס הייג שימוש כבשר תותחים, במסגרת מלחמת התשה מיותרת ויקרה.
על מנת למצוא דרך להפחית את הלחץ בחזית המערב, הציע קיצ'נר פלישה לאלכסנדרטה, תוך שימוש ב"צבא החדש" וכן חיילים מהודו, מאוסטרליה ומניו זילנד. אלכסנדרטה הייתה נקודת מפתח באימפריה העותמאנית, בליבה של רשת הרכבות העותמאנית, ואוכלוסייתה נוצרית ברובה. נפילתה הייתה גורמת לחציית האימפריה לשני חלקים. אך לבסוף החליט קיצ'נר להסכים לתוכניתו הרת האסון של וינסטון צ'רצ'יל לנחיתה בגליפולי. כישלונה של מערכה זו הביא לירידה בהערכה שהייתה לכישוריו של קיצ'נר כמצביא. בה בעת התגלה מחסור חמור בתחמושת. קיצ'נר הציע להתפטר, אך אסקווית' דחה את בקשתו, אך הסיר מעליו את האחריות לחימוש, והעניקה לשר דייוויד לויד ג'ורג'. במאי 1916 נשלח קיצ'נר לרוסיה במשימה דיפלומטית.
שבוע לפני שיצא אל המשלחת שוחח קיצ'נר עם הלורד סטנלי, ומסר לו כי לאחר המלחמה יש להגיע לשלום המבוסס על פיוס, וכי הוא חושש שההסדר שיכפו פוליטיקאים יהיה מבוסס על כפייה. בטרם עזב את בריטניה חשף קיצ'נר כי משבר החימוש נובע מהזמנות גדולות שבוצעו בארצות הברית אך לא כובדו. הפרלמנט הבריטי הכיר בכך, וקיבל החלטה המזכה את קיצ'נר מכל אשמה בעניין החימוש.
[עריכה] מותו של קיצ'נר
קיצ'נר יצא למסעו על גבי ספינת מלחמה בשם "המפשייר". ב-5 ביוני 1916, בדרכו לנמל ארכנגלסק עלתה ה"המפשייר" על מוקש ימי, בעת סערה, וטבעה ליד איי אורקני. קיצ'נר, כל המטה שלו, ו-643 מתוך 655 אנשי האונייה טבעו. גופתו לא נמצאה מעולם.
לאחר מותו שינתה העיר "ברלין" באונטריו את שמה לקיצ'נר. כן נקרא על שמו הר בהרי הרוקי הקנדיים. "קרן לזכר הלורד קיצ'נר" נוסדה כחודש לאחר מותו על ידי ראש העיר לונדון וסייעה לנפגעי המלחמה, וכן העניקה מלגות לחיילים משוחררים. הקרן ממשיכה בפעולתה גם כיום.
