ג'ון גלן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
| פרופיל אסטרונאוט | |
| לאומיות | אמריקאי  |
| בחירה לאסטרונאוט | 1959 |
| פרישה | |
| זמן שהייה בחלל | 4 שעות, 55 דקות |
| נולד | 18 ביולי 1921 |
| מקום לידה | קמברידג', אוהיו |
| משימות | |
| מרקורי 6, STS-95 |   |
ג'ון הרשל גלן הבן (נולד ב-18 ביולי 1921) – טייס קרב, אסטרונאוט, ופוליטיקאי אמריקאי. היה האסטרונאוט האמריקאי השלישי שהגיע לחלל, והראשון שהשלים הקפה של כדור הארץ. ייצג את אוהיו בסנאט במשך ארבע קדנציות בשנים 1975 – 1999. ב-1998, בגיל 77, חזר לחלל על סיפון מעבורת החלל דיסקאברי, ובכך היה לאסטרונאוט המבוגר ביותר בהיסטוריה.
גלן נולד בעיירה קמברידג' באוהיו, ולמד הנדסה בקולג' מסקינגום במדינה.
תוכן עניינים |
[עריכה] שירות צבאי
הוא התגייס לבית הספר לטיסה של הצי האמריקאי ב־1942, וב־1944 הוצב ליחידת הנחתים VMO-155 וביצע משימות תקיפה נגד כוחות נ"מ יפניים באיי מרשל. ב-1945 עבר לבית הספר של הצי לטייסי ניסוי בפטוקסנט ריוור, מרילנד, וקודם לדרגת קפטן. אחרי סיום המלחמה הוצב גלן בגואם וביצע טיסות סיור מעל סין. ב-1948 היה מדריך טייס ב-טקסס, אולם שאף לעבור לקוריאה. כשהגיע לשם, בדרגת מייג'ור, כאיש הצי, הצליח להשתלב במשימות של חיל האויר, להטיס מטוס F-86 סייבר ולהפיל שלושה מטוסי מיג – על כך זכה בכינוי "MiG Mad Marine". ב-1953 חזר לביה"ס לטייסי ניסוי של הצי, במסגרתו ביצע את הטיסה העל-קולית הראשונה מחוף לחוף – מקליפורניה לניו-יורק ב3 שעות, 23 דקות ו 8 שניות.
[עריכה] שירות בנאס"א
בסוף 1958 היה גלן אחד מיותר ממאה טייסי ניסוי שהתנדבו, בעקבות שיגור הספוטניק, לתוכנית הטיסה המאויישת של נאס"א. ב9 באפריל 1959, כשהוא כבר בדרגת ליוטננט קולונל, היה לאחד משבעת האסטרונאוטים של תוכנית מרקורי. במשך השנים הבאות הוא וחבריו התאמנו למשימה, וגם השתתפו בתכנון החלליות. למרבה אכזבתו של גלן, הוא לא נבחר לטיסת החלל האמריקאית המאויישת הראשונה, אלא רק לשלישית, לאחר אלן שפרד (ב-5 במאי 1961) וגאס גריסום (ב-21 ביולי). אולם לבסוף היותו שלישי פעלה במידה רבה לטובתו. בתחילה שלושת הטיסות הראשונות היו אמורות להיות טיסות תת-מסלוליות, שלא מקיפות את כדור הארץ (שפארד וגריסום שוגרו מפלורידה, ונחתו באוקיאנוס האטלנטי לאחר כ-15 דקות). אולם הצלחת הרוסים לשגר את הקוסמונאוט יורי גגארין ב-12 באפריל 1961 להקפה אחת של כדור הארץ, ואת גרמן טיטוב ל-17 הקפות, גרמו לנאס"א להקדים את התוכניות, ולהפוך את המשימה המאויישת השלישית למשימה מסלולית.
בנובמבר הודיעה נאס"א על כוונתה לשגר את גלן למשימה מסלולית בה הוא יקיף את כדור הארץ, אך מועד השיגור נדחה שוב ושוב. בתחילה בגלל בעיות טכניות, ואחר כך כי תנאי מזג האוויר לא התאימו לשיגור, או לצילומו לטלוויזיה. לבסוף שוגר גלן במשימת מרקורי 6 , בחללית לה קרא "פרנדשיפ 7" ששוגרה באמצעות טיל אטלס, ב-20 בפברואר 1962 בשעה 14:47 UTC (09:47 שעון החוף המערבי) כאשר אלפי אנשים צפו בשיגור בכף קנאוורל, ומיליונים נוספים צפו בו בטלוויזיה. גלן ביצע שלוש הקפות במשך 4 שעות, 55 דקות ו-23 שניות. במהלך הטיסה דיווח גלן על מראות עיניו. הוא ראה סופת חול מעל אפריקה, סופת ברקים מלמעלה, ואת אורות העיר האוסטרלית פרת' , אותם הדליקו תושבי העיר לכבודו. הוא צילם תמונות של כדור הארץ ושל השקיעה כפי שהם נראים מהחלל. הוא דיווח גם על הרגשתו בחלל – לאמריקאים טרם היה ידוע כיצד משפיעה שהות של שעות בתנאי חוסר משקל על גוף האדם. גלן נאלץ גם להתמודד עם כמה בעיות: השליטה האוטומטית של כיוון הפניית החללית לא תפקד הייטב, וגלן נאלץ לשלוט בו ידנית, והתקבלה אזהרה (שהתבררה מאוחר יותר כאזהרת שווא) שמגן החום של החללית רופף. אחרי השלמת שלוש הקפות נחתה ה"פרנדשיפ 7" בשעה 19:43 UTC (14:43 שעון החוף המזרחי) באוקיאנוס האטלנטי, בסמוך לאיי בהאמה, שם משתה אותה ספינת חיל הים האמריקני.
[עריכה] גיבור לאומי
עם שובו לכדור הארץ הפך גלן לגיבור לאומי, וזכה למצעד חגיגי לכבודו בפני קהל שיא של ארבעה מיליון איש, בו הוא נסע ברחוב ברודווי בניו יורק כאשר סרטי נייר מושלכים לכבודו מגורדי השחקים. הוא גם נאם בפני מושב משותף של שני בתי הקונגרס האמריקני. אולם מעמדו כגיבור לאומי גרם לנשיא קנדי להורות לנאס"א שלא לשלוח אותו למשימות מסוכנות, וכך נמנע ממנו לחזור לחלל. גלן הפך לידיד אישי של משפחת קנדי. הוא היה עם רוברט קנדי בקליפורניה בעת רציחתו ב5 ביוני -1968, ובהלוויתו היה אחד מנושאי ארונו, והעניק בשם ארצות הברית את הדגל המקופל לאלמנתו ובנו.
[עריכה] כניסה לפוליטיקה
ניסיון ראשון לפתוח בקריירה פוליטית עשה גלן ב-1964, בעודו בשרות בצי, כשניסה לרוץ לסנאט האמריקני, אולם הוא ויתר עליו עד מהרה בשל פציעת ראש שנגרמה מהחלקה באמבטיה בביתו. הוא פרש מהצי בדרגת קולונל, ועבר לעסקים פרטיים, בהם עסקי משקאות קלים, והשקעה במלונות בפלורידה. ב-1967 צולם לתוכנית בה שיחזר את מסעו של הנרי סטנלי באפריקה בחפשו את ד"ר דייוויד ליווינגסטון. ב-1970 ניסה שוב לרוץ לסנאט, אולם אחרי מסע בחירות קשה הפסיד בבחירות המקדימות למועמדות המפלגה הדמוקרטית להווארד מצנבאום, שהפסיד בסופו של דבר בבחירות הכלליות. ב-1974, מצנבאום מונה על ידי המושל להחליף סנאטור רפובליקאי שפרש, אולם בבחירות המוקדמות באותה שנה ניצח גלן את מצנבאום, וניצח בבחירות הכלליות ברוב גדול (מצנבאום נבחר לבסוף גם הוא לסנאט, שנתיים אחריו). גלן נבחר שוב שלוש פעמים, ושרת בסנאט במשך 24 שנים, עד שפרש ב-1999. בסנאט הוא לא בלט במיוחד. תרומתו העיקרית הייתה בתחום מניעת הפצת נשק גרעיני, וניקוי פסולת גרעינית. בסוף שנות השמונים הסתבך יחד עם עוד ארבעה סנאטורים, בפרשה בה הם הואשמו בהתערבות לטובת צ'ארלס קיטינג, תורם למסעות הבחירות שלהם שנחקר על התמוטטות בנק חסכון והלוואות אותו ניהל. ועדת האתיקה של הסנאט זיכתה אותו, אך העירה על שיקול דעתו הלקוי בפרשה. אולם פרשה זו לא פגעה בבחירתו לקדנציה רביעית ב-1992.
ב-1976 היה אחד מהמועמדים הסופיים של ג'ימי קרטר להיות סגנו, אולם אחרי נאום לא מרשים בועידת המפלגה, קרטר העדיף לבחור בוולטר מונדייל כסגנו. ב-1984 ניסה גלן לרוץ למועמדות המפלגה לנשיאות. בתחילה היה מבין המועמדים הבולטים, אולם בבחירות המקדימות עצמן לא זכה לתמיכה רבה, ופרש מהמרוץ עד מהרה, תוך כדי צבירות חובות כבדים.
[עריכה] הטיסה במעבורת
באמצע שנות ה-90, כשהיה חבר בועדת הסנאט לענייני הזדקנות, החל להתעניין בהשוואה בין תופעות הזדקנות לבין תסמינים שליליים שגילו אסטרונאוטים ששהו זמן רב בחלל. התעניינות זו הובילה את נאס"א להחליט על שליחת אסטרונאוט זקן במסע של מעבורת חלל, בשביל לבדוק את השפעות השהייה בחלל על גופו. גלן ראה את עצמו כמועמד האופטימלי, ואחרי שעבר את המבחנים הרפואיים (אולם סירב לחשוף את ההיסטוריה הרפואית שלו), הודיעה נאס"א בינואר 1998 על צירופו לטיסה של מעבורת החלל דיסקאברי. הסנאטור גלן היה "מומחה מטען" בטיסה STS-95, בין ה-29 באוקטובר ל-7 בנובמבר 1998, וכך, בגיל 77 ובחודשי כהונתו האחרונים בסנאט חזר לחלל פעם שניה. בטיסה שימש כ"מבחנה אנושית", ונלקחו מגופו דגימות דם באופן קבוע. כשהמעבורת עברה מעל מערב אוסטרליה, שוב הדליקו תושבי העיר פרת' את האורות לכבודו, ועם שובו לכדור הארץ זכה צוות המעבורת וגלן בראשו למצעד נוסף בניו יורק, ששיחזר את המצעד שנערך לכבוד גלן 36 שנה לפני כן.
גם אחרי פרישתו מהסנאט בינואר 1999, גלן נשאר פעיל בענייני ציבור, בייחוד בעינייני חינוך.
גלן נישא לאהובתו מימי נעוריו אן מרגרט קסטור, ולהם שני ילדים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ון גלן |
- ארכיון ג'ון גלן באוניברסיטת אוהיו (באנגלית)
- ג'ון גלן: חי את היום ב"בטאון חיל האוויר"
- ביוגרפיה רשמית באתר נאס"א
