ג'ווהרלל נהרו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ווהרלל נהרו (14 בנובמבר, 1889 – 27 במאי, 1964), המכונה גם פנדיט ("המורה") נהרו, היה מנהיגה של הפלג הסוציאליסטי המתון בקונגרס ההודי הלאומי בזמן ולאחר מאבקה של הודו לעצמאות מהאימפריה הבריטית. הוא נעשה לראש הממשלה הראשון של הודו ב-15 באוגוסט, 1947, כאשר הוא נותר בתפקיד עד מותו.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] 1889 - 1918
בנו של מנהיג קונגרס חשוב, מוטילל נהרו, נהרו חזר מלימוד באנגליה בהארו ובטריניטי קולג', בקיימברידג', אנגליה, ובאוניברסיטת קיימברידג', על מנת לעסוק במשפטים לפני שהלך בעקבות אביו לפוליטיקה. נהרו נישא לקמלה קאול ב-1916. בזמן חתונתו ב-8 בפברואר 1916, נהרו היה בן 26, ובריסטר בעל חינוך אנגלי; אך הקשר לא היה מאהבה, והכלה – בקושי בת שבע עשרה - נבחרה על ידי הוריו. קמלה הגיע ממשפחה עסקית קשמירית ידועה מדלהי. ג'ווהרלל היה הדומיננטי, ואילו קמלה הייתה שקטה וצנועה. היא לא השפיעה רבות על בעלה. בשנה השנייה לנישואיהם, קמלה ילדה את בתה היחידה, אינדירה פריינדישיני ב-1917. מבחינה פוליטית, נהרו הופיע כבן חסות של מוהנדס קרמצ'נד גנדי, כאשר הוא הגיע לדרגה הבכירה של הפוליטיקה ההודית הלאומית בנשיא הקונגרס (תפקיד לשנה) בפעם הראשונה ב-1929. נהרו העביר את רוב השנים האלה בכלא, כשהוא כותב ספרים ומכתבים; הוא איבד את אביו ואת אשתו בזמן שהוא היה כלוא. אשתו סבלה משחפת, ומתה בשווייץ.
[עריכה] 1937 - 1947
לאחר שנכלא ל-32 חודשים בעקבות תנועת ה"צאו מהודו" של 1942, נהרו הרכיב את הממשלה ההודית הראשונה ביולי 1946 אל מול התנגדות גוברת מהליגה המוסלמית הכלל-הודית, שהמערכה שלה למדינה נפרדת הובילה ליצירתה של פקיסטאן ב-1947.
יריבו היחיד של נהרו לירושת מהטמה גנדי בקונגרס היה סרדר והלבאי פאטל. הוא היה מימינו של נהרו מבחינה פוליטית, ופופולרי בקונגרס – תשע מתוך חמש עשרה מועצות מחוזיות הצביעו עבור פאטל בפעם היחידה שהוא התמודד כנגד נהרו – אך היה חלש ממנו בבחירה כלליות. גנדי עצמו העדיף את נהרו למרות שמבחינה אידאולוגית הוא היה קרוב יותר לפטל.
[עריכה] 1947 - 1964
נהרו שירת כראש ממשלתה של הודו במשך 18 השנים האלה. הוא מת ב-1964. ההפסד הכבד של הודו במלחמה עם סין גרמה לירידת קרנו מבחינה ציבורית, והשפיע עליו רבות מבחינה פיזית ומנטלית גם יחד: הוא הרגיש נבגד על ידי הסינים, שעליהם סמך ושתמך בהם בפורומים רבים. הוא מת זמן קצר אחרי המלחמה, כשהוא הצליח להשיג הרבה, אך - ע"פ ציטוט מרוברט פרוסט שתמיד היה על שולחנו – תמיד הרגיש שיש עוד הרבה לעשות. המורשת שלו, שפעם נראתה מזהירה, היום מבוקרת מחדש על ידי מלומדים רבים, שמוצאים בה חסרונות רבים.
[עריכה] המדיניות של נהרו
[עריכה] מדיניות כלכלית
נהרו היה מוקסם מתוכנית החומש הסובייטית, אם כי הוא כתב לאחר ביקור שם בשנות ה20 כי "המחיר האנושי הוא בלתי נסבל". הוא הושפע רבות על ידי ה"כלכלה המעורבת" הפביאנית של הרולד לסקי בזמן שהותו באנגליה, והוא רצה כי הכלכלה ההודית תהיה קפיטליסטית, אך כאשר המדינה שולטת על "הרמות השולטות" של הכלכלה.
כשהוא תכנן את מדיניותו הכלכלית בשנים שלאחר העצמאות הוא בחר משורת אופציות מצומצת בהרבה ממה שיש היום, והוא תמיד ניסה לללכת אחר הדעה הכללית באקדמיה הכלכלית של ימיו. יש לציין, כי הגידול בתל"ג של הודו תמיד היה מעל לארבע אחוז בשנות ממשלו; מחקרים שנעשו לאחרונה על ידי גולדמן סקס טענו כי היה להודו פוטנציאל לגדול ביותר משבע אחוז לשנה מ-1960 עד 1980, כמו דרום קוריאה למשל, אך כי ההזדמנות הוחמצה בגלל מה שנראה במבט לאחור כאמון רב מדי בתכנון כלכלי. הכלכלן המפורסם ג'גדיש בגווטי העיר כי הבעיה של הודו הייתה שהיו לה יותר מדי כלכלנים מבריקים, והמתכננים של נהרו החלו להאמין שהם אינם יכולים לטעות.
ישנם מבקרים של ההתפתחות הכלכלית ההודית הטוענים כי הכלכלה של התקופה הנהרית והפוסט נהרית, עם הגופים הציבוריים הלא יעילים מצד אחד, והגופים הפרטיים הקפטילסטיים שהשתמשו ברשיונות מהממשל על מנת לתת לבנות לעצמם נישה רווחית ביותר מצד שני, היא התוצר של המדיניות הכלכלית שהונחה בתקופת ממשלו של נהרו.
פעמים רבות מבלבלים בין המדיניות הכלכלית של נהרו לבין זו של בתו, אינדירה גנדי, שהיו יותר סטטיים ומונחי-ממשל. המדיניות של נהרו, של התערבות והשקעות המדינה עוצבה בזמן שבו היה קשה להעביר טכנולוגיה וכספים מהעולם המפותח להודו (וגם בעולם זה הייתה שליטה רבה של הממשל על ההשקעות). לפיכך, קשה לשפוט אותו לפי המונחים הכלכליים של היום.
ברית המועצות הייתה המעצמה היחידה שעזרה להודו באותו זמן בנסיונותיה לפתח יכולות עצמאיות בספירות רבות של התעשייה הכבדה, ההנדסה וטכנולוגיה מתקדמת. עובדה זו, יחד עם המדיניות הכלכלית של נהרו, הובילה לחשדנות מרובה כלפי העמדה הנייטרלית של הודו. אולם במבט לאחור, ברור כי המודל הסובייטי לא סיפק את הסחורה. ישנם כלכלנים רבים היום בהודו שעדיין מאמינים למה שהאמינו בצעירותם, למרות כל הראיות שכנגד.
[עריכה] מדיניות ממסדית
לנהרו היה תפקיד חשוב ביותר ביצירת ארץ בעלת מוסדות אזרחיים יציבים ופרוגרסיביים, עיתונות חופשית, מערכת שפיטה חזקה ובעלת אחריות סוציאלית, צבא הכפוף למערכות האזרחיות ושוויוניות בחברה.
יש המשבחים את נהרו על כך שהציב את הבסיס לחינוך טכני, לתוכנית הגרעינית, לתוכנית החלל, למערכת הרכבות ההודית הנרחבת, ולתעשיית התרופות והפלדה, ולתעשיות כבדות אחרות. אך הוא מבוקר על כך שהציב מחסומים בפני יזמות פרטית באותם שטחים. ישנם המצביעים על כך כי בתחומים שבהם המדינה לא פעלה המגזר העסקי הפרטי הראה כי הוא יכול לעשות הרבה מאד.
חסידיו של נהרו טוענים כי הוא שאף להעמיק את המוסדות והרוח הדמוקרטית בהודו. מצד שני ניתן לבקר אותו על כך שהחזיק במשך 18 שנה בתפקיד ראש הממשלה, וגם אז רק מותו הפסיק את כהונתו, וכי הוא ניבה להחזיק בשלטון עד אשר בתו, אינדירה, הייתה מוכנה לרשת את מקומו. יש אסכולה הגורסת כי נהרו, אולי לא בהכרה מלאה, יצר פולחן אישיות סביב עצמו והשושלת שלו.
[עריכה] מדיניות חוץ
הכריזמה האישית של נהרו פעלה גם בעולם כולו, ובגלל מנהיגותו להודו הייתה לעתים השפעה מעבר למשקלה האמיתי. כראש ממשלה, מדיניותו הייתה של נייטרליות בין הגוש המזרחי למערבי, הוא טבע את המונח "אי הזדהות", והיה בין מקימי ארגון המדינות הבלתי מזדהות. בתחילת המלחמה הקרה, ב-27 בנובמבר 1946, נהרו פנה לארצות הברית ולברית המועצות בבקשה להפסיק את הניסויים הגרעיניים ולהתחיל בפירוק הנשק הגרעיני, כשהוא קובע כי פעולה כזו "תציל את האנושות מהאסון האולטימטיבי".
הוא תבע את חבל קשמיר להודו כנגד התנגדות פקיסטנית, תביעה שהובילה למלחמה הקשמירית הראשונה (1949 - 1947). בנסיון לפייס את סין, נהרו לא התנגד לכיבוש הסיני של טיבט, למרות העובדה שכיבוש זה גרם להעלמותה של מדינה שחצצה בין סין להודו. הפסד צבאי בידי סין במלחמה הסינו-הודית באוקטובר 1962 הביאה לביקורת קשה על חוסר המוכנות הצבאית ועל האמון הרב מדי שנהרו נתן בסין, למרות שזו הביעה בצורה ברורה למדי את רצונה לכבוש גם את טיבט וגם את צפון הודו.
[עריכה] ענייני פנים
אם כי הוא הביע חוסר אהדה לכוח מזוין, בזמן ממשלו שר הפנים האוטוריטי, סרדר פטל, השתמש בצבאה של הודו על מנת לתפוס את הטרטוריות של היידראבד בספטמבר 1948; מאוחר יותר גואה, שהייתה שייכת לפורטוגל, נכללה בהודו בהשתלטות צבאית ללא לחימה. כמו כן היה נהרו חילוני, וגינה את ההסתמכות על האסטרולוגיה בבחירת מועדים ממוזלים לפעולות שונות.
[עריכה] כתביו
מכתביו של נהרו לבתו, אינדירה גנדי, מזמן תקופות מאסרו בשנות השלושים נערכו לספר הקרוי "הצצות בהיסטוריה עולמית". במאסרו בין השנים 5-1942 הוא כתב את "גילויה של הודו", היסטוריה של הודו עם הוספות; לאחר מכן, הוא כתב אוטוביוגרפיה שהייתה רב מכר ברשימת הניו יורק טיימס. כתביו של נהרו נושאים את חותם האינטלקטואליזם והרגישות שלו, וכן את המזג המדעי שלו, אף כי לשונו נשמעת מיושנת לאוזניים מודרניות. נאומו המפורסם של נהרו, "פגישה עם הגורל", אותו נשא ערב העצמאות ההודית, ידוע בהודו כמו הכרזת המדינה בארץ, או כמו ה"גטיסברג אדרס" לאמריקנים.
[עריכה] אחרי נהרו
בתו היחידה, אינדירה גנדי, הייתה לראש ממשלה לאחר שיורשו של נהרו, לאל בהדור שסטרי מת בינואר 1966. בראיון למגזין אמריקני, אמר נהרו כי "המורשת שלי להודו היא, כך אני מקווה, 400 מליון אנשים היכולים למשול בעצמם". יום הולדתו של נהרו, ה-14 בנובמבר, מצוין בהודו כיום הילד, כזכרון לאהבתו לילדים.
