גופן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גּוֹפָן (או פונט) הוא סגנון עיצוב צורת האותיות, כפי שבא לידי ביטוי באמצעי תצוגה כל שהוא: דפוס, תוכנת מחשב ופלטפורמות נוספות להעברה ולהצגה של מידע טקסטואלי. תורת עיצוב הגופנים היא תחום עצמאי בעיצוב גרפי.
לגופנים תפקיד חשוב בתחום העיצוב הגרפי. הם מאפשרים להעביר מידע חזותי בנוסף למלל עצמו. יש גופנים המקרינים רצינות, אחרים מרמזים על טקסט מודפס ואחרים משדרים קלילות או יצירתיות. גופנים מעוצבים בדרך כלל לפי המדיה שאליה הם מיועדים, ישנם גופנים האופטימלים לדפוס וגופנים שאופטימלים לתצוגה במחשב.
עד לשנות השמונים של המאה העשרים היה העיסוק בגופנים נחלתם הבלעדית של בעלי מקצוע בענפי הדפוס והעיצוב הגרפי. תפוצתם הגדלה והולכת של מעבדי התמלילים הפכה נושא זה לנחלתו של הציבור הרחב.
תוכן עניינים |
[עריכה] מושגים
המושג "גּוֹפָן" (font) מופיע, במשמעותו הנוכחית, כבר בתלמוד הבבלי (מגילה, ט, א), אך הוא השתרש בשפה המקצועית רק בשנות השבעים של המאה העשרים. עד אז היה בשימוש המושג "אות" או "אות דפוס". כיום קיימת הפרדה ברורה בין שני המושגים: אות היא המושג המופשט, הכללי, של הכלי המשמש להעלאת מילים על הכתב, ואילו גופן הוא המימוש הגרפי הספציפי של האותיות באחת מעשרות או מאות הדרכים לעשות זאת.
גופן מורכב מקבוצה של עצמים גרפיים (גליפים) שמיצגים את כל התוים הרלוונטיים. בין התוים ניתן למנות את האותיות, הספרות, סימני הפיסוק וסימנים מיוחדים כגון "₪" (שקל חדש).
[עריכה] סוגים שונים של גופנים
בשפה העברית, ובמידה גדולה יותר בשפה האנגלית, עשרות רבות של גופנים, שעוצבו בקפדנות רבה. מרבית הגופנים משמשים למטרות גרפיות (עיצוב פרוספקטים, מודעות, כותרות וכו'), ורק חלק מהם משמש להדפסת ספרים. תכונה בסיסית של גופן להדפסת ספר היא קריאות גבוהה ומראה נעים לעין, הן לאות הבודדת והן לדף השלם. הגופן הנפוץ ביותר בהדפסה עברית הוא "פרנק-ריהל" שעוצב בשנת 1910, ומקובלות גם אותיות "נרקיס", "דוד", "הדסה", שעוצבו בחצי השני של המאה העשרים (הגופנים העבריים קרויים בדרך כלל על-שם מעצביהם).
דוגמה בולטת לחשיבות הגופן בעיצובו של ספר ניתנת בתנ"ך קורן, אשר אות "קורן" שעוצבה במיוחד לשם הדפסתו הפכה לאות המועדפת להדפסת פסוקים מן התנ"ך. מפורסם וותיק יותר הוא כתב רש"י, שהינו אחד הגופנים העתיקים ביותר בשפה העברית, אשר שימש באופן בלעדי כמעט להדפסת פירוש רש"י לתנ"ך ולתלמוד, כמו גם פירושים אחרים.
לכל גופן מספר מאפיינים המשייכים אותו לקבוצה זו או אחרת של גופנים. להלן מספר מאפיינים המשמשים לסיווג הגופנים העבריים
[עריכה] צורות האותיות
| א) |
 באופן מסורתי מזהים שני סגנונות של הכתב המרובע. בסגנון האשכנזי הקוים אופקיים של האותיות עבים במיוחד, ואילו הקוים האנכיים דקים. דוגמאות מובהקות של סגנון זה הן גופנים "דרוגולין" ו"מנטואה דקור". לעומתו הסגנון הספרדי מתאפיין על-ידי הבדל קטן בלבד בין עובי הקוים האנכיים והאופקיים. דוגמאות לסגנון זה הן הגופנים "שוקן" ו"טולדו". |
| ב) | כתב מעוגל - כתב היד הנפוץ כיום (המאה ה-20) במדינת ישראל, שוטף ובעל צורות מעוגלות. התפתח מכתב אשכנזי קורסיבי של ימי הביניים. |
| ג) | כתב רש"י - הכתב המשמש כיום כמעט בלעדית להדפסת פירושים לתנ"ך ולתלמוד. התפתח מכתב ספרדי חצי קורסיבי של ימי הביניים, אשר שימש בכתבי יד בעלי אופי פרטי או בענייני חול. |
[עריכה] תגים
התגים הם קוים קטנטנים המחוברים מהצד לקצה הקו העיקרי של האות. התגים בגופנים העבריים התפתחו מצורה של משיחת מכחול קליגרפי, שבה הקוים העיקריים תמיד התחילו מתנועה מאונכת קצרה כדי למנוע מריחת דיו לכל הכיוונים. זאת בניגוד לתגים בגופנים הלטיניים שמופיעים משני צדי הקו, ובמקור נועדו למנוע שבירת אבן בעת חקיקת אותיות עליה.
| א) | גופנים עם תגים (serif) - מרבית הגופנים המשמשים להדפסת ספרים הם מסוג זה. מקובל להניח כי גופנים עם תגים נוחים יותר לקריאה מפני שהתגים מסייעים לעין להתמצא בשטף הטקסט. עם זאת, העדויות לכך הן אמפיריות בלבד. |
| ב) | גופנים ללא תגים (sans serif), שנקראים לעיתים גם גרוטסקיים, החלו את דרכם בתחילת המאה העשרים. גופנים אלה הם בדרך-כלל בעלי מראה גאומטרי מובהק, וצורות האותיות הן פשוטות. הם משמשים בעיקר לכותרות ולהדפסת קטעי טקסט קצרים. יש המעדיפים גופנים אלה להצגת מידע על צג. |
| ג) | גופנים מעוצבים - זו משפחה שניתן להגדיר בנוסף לסוגים העיקריים לעיל. אלה הם גופנים בעלי צורות מורכבות וחופשיות ונושאים לעיתים אופי חזק שעוזר לבטא באמצעותם מסרים גרפיים ברורים. משפחה זו זוכה לפריחה בתחום הוצאה לאור ממוחשבת, וניתן למצוא בה הן גופנים בעלי תגים, והן גופנים נטולי תגים. |
בנוסף ניתן לאפיין כל גופן לפי קריטריונים נוספים: רוחב האות, סגנון, מגוון סימנים. קריטריונים אלה באים לידי ביטוי בעת בחירת הגופן.
[עריכה] דוגמאות לגופנים בעברית:
[עריכה] גודל האותיות
גובה האותיות נמדד ביחידת מידה הקרויה נקודה (point). נקודה היא 1/72 של האינץ'. 12 נקודות הן פיקה (pica), כלומר באינץ' שש פיקות. בצמוד להחלטה על גודל האות יש להחליט על המרחק בין שורה לשורה (leading). שני גדלים אלה נרשמים יחדיו בצורה 10/12 למשל, שפרושה אות בגודל 10 נקודות, ומרחק של 12 נקודות בין שורה לשורה. החלטה כפולה זו משפיעה במידה מכרעת על כמות הטקסט שתכנס בדף, אך כמות זו מושפעת גם מסוג האותיות. באותיות שעוצבו צרות יחסית, ניתן להכניס יותר טקסט בדף מאשר באותיות רחבות יחסית. גובה מקובל לאותיות רגילות, שבהן מודפס עיקר הטקסט, הוא 8 עד 12 נקודות (זהו גובהה של אות רגילה, שאינה חורגת אל מעל לשורה או מתחתיה - x-height).
גודל אותיות חריג יושם בספר The Compact Edition of the Oxford English Dictionary. בגרסה קומפקטית זו צולם כל דף בהקטנה קווית של 50%, כך שנתאפשרה הדפסת ארבעה עמודים של המילון המקורי בעמוד אחד של הגרסה הקומפקטית. באמצעות טכניקה זו, ותוך שימוש בנייר דק, נדחסו 13 הכרכים של המילון המקורי לשני כרכים בלבד. עקב מידותיהן הזעירות של האותיות צורפה למילון גם זכוכית מגדלת.
גודלי אותיות שונים המשמשים בעיצובו של סידור התפילה יצרו שני ביטויים לתיאור גודלן של אותיות:
- אותיות טל ומטר, שהן אותיות זעירות, הקרויות כך על שם המלים "ותן טל ומטר לברכה" הנוספות לתפילה רק בחלק מחודשי השנה, ולכן מודפסות בסידור באותיות קטנות מהרגיל.
- אותיות קידוש לבנה, שהן אותיות גדולות מאוד, הקרויות כך על שם האותיות הגדולות שבהן מודפסת ברכת "קידוש לבנה", שקוראים אותה בדרך כלל לאור הירח.
[עריכה] מעצבי גופנים
מעצבי גופנים הם אמני עיצוב גרפי שפועלים בתחום עיצוב גופנים.
[עריכה] מעצבי גופנים עבריים
[עריכה] מעצבי אותיות דפוס
- טוביה אהרוני (1981-1909) - אות אהרוני
- אשר אורון - אות אורון
- פרנציסקה ברוך (נולדה ב־1901) - אותיות סת"ם ושוקן
- אריק גיל (1940-1882) - אות גיל
- איתמר דוד (1996-1910) - אות דוד
- צבי האוסמן - אות הצבי, בשיתוף עם משה שפיצר
- יאן לויט (נולד ב־1907) - אות חיים
- צבי נרקיס (נולד ב־1921) - אותיות נרקיס, נרקיס בלוק, נרקיס תם, נרקיסים
- הנרי פרידלנדר (1996-1904) - אות הדסה
- רפאל פרנק (1920-1867) - אות פרנק-ריהל בשיתוף עם אוטו(?) ריהל, אות מרים
- אליהו קורן (נולד ב־1907) - אות קורן
- שמואל גוטמן - יצר מגוון רחב של גופנים. נפטר בשנת 2006 בשיבה טובה.
[עריכה] מעצבי גופנים לועזיים
[עריכה] במאה העשרים
- צ'ארלס ביגלוו (Charles Bigelow, נולד ב־1945)
- מתיו קרטר (Matthew Carter, נולד ב־1937)
- אדריאן פרוטיגר (Adrian Frutiger, נולד ב־1928)
- אריק גיל (Eric Gill, 1882-1940)
- פרדריק גאודי (Frederic William Goudy, 1865-1947)
- פרנקו לוין
- רוברט האנטר מידלטון (Robert Hunter Middleton, 1898-1985)
- רוברט סלימבאך (Slimbach Robert, נולד ב־1956)
- קארול טוומבלי (Carol Twombly, נולד ב־1959)
- הרמן צפף (Hermann Zapf, נולד ב־1918)
- יאן טשיכולד (Jan Tschichold, 1902-1974)
[עריכה] לפני המאה העשרים
- ג'ון בסקרוויל (John Baskerville, 1706-1775)
- ג'אמבאטיסטה בודוני (Giambattista Bodoni, 1740-1813)
- וויליאם קאסלון
- קלוד גרמון (Claude Garamond, 1480-1561)
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה שפיצר (עורך), אות היא לעולם - קובץ מאמרים מוקדש לעיצוב האות העברית, בהוצאת האגודה לאמנות יהודית, תשמ"א.
- מולכו אילן (עורך),"טיפוגרפיה עברית: קטלוג אותיות שימושי", הוצאת בצלאל, 1980 (קטלוג אותיות למכונות דפוס).
