כתב סת"ם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כתב סת"ם הוא כתב שבו נכתבים ספרי תורה, תפילין, מזוזות וכן חמש המגילות. הכותב ספרי תורה תפילין ומזוזות מכונה סופר סת"ם. על הכתיבה להעשות באמצעות נוצה ודיו על גבי קלף. קיימות שתי מסורות בקשר לצורת האותיות- הכתב האשכנזי והכתב הספרדי, אולם ההבדלים ביניהן אינם משמעותיים. מספר הלכות עיקריות נאמרו בקשר לכתיבת סת"ם.
תוכן עניינים |
[עריכה] הקלף
על הקלף להיות עשוי מעור של חיה טהורה אשר מעובד בסיד, מלח או כל אמצעי אחר על מנת לייבשו מנוזליו. העור המעובד נקרא גוויל. את הגוויל ניתן להפריד לשני חלקים - קלף (השכבה החיצונית) ודוכסוסטוס (השכבה הפנימית - משמשת אך ורק לכתיבת מזוזות). חשוב לעבד את העור "לשם כתיבת התורה".
- קלף משוח - עור אשר נמשח בציפוי של תערובת סיד וקלף מותך המאפשר כתיבה מהירה וחלקה יותר וכן שימוש בעור מאיכות נמוכה. המשיחה יוצרת סוגיות הלכתיות שכן הציפוי והאותיות עלולים להפגם והכתיבה לא מתבצעת ישירות על גבי הקלף.
- קלף שליל - קלף לא משוח מעור משובח (עור של ולדות בקר שעודם במעי אימם, מבהמות שנשחטו).
[עריכה] הקולמוס
הנוצה המשמשת לכתיבת סת"ם נקראת קולמוס. את הקולמוס מכינים מנוצה (רצוי עיקרית) של עוף גדול - בימינו בעיקר תרנגול הודו. את הנוצה מרככים על ידי השרייה בחומץ או מים רותחים.
[עריכה] הדיו
על פי ההלכה יש לכתוב בדיו מיוחד, ויש המקפידים להכין את הדיו מחומרים מסוימים (כגון שרף וגומא), אולם לדעת הרמב"ם הכוונה היא שכל חומר שחור כשר. אסור לייצר את הדיו מחומרים שאינם כשרים למאכל.
[עריכה] שרטוט
שרטוט הוא סימון שורות על גבי הקלף. השרטוט נעשה על ידי התווית חריצים בקלף באמצעות סרגל. שלא כבמחברת, שורות השרטוט תוחמות את האות רק בחלקה העליון . כמו"כ צריך לשרטט את העמודות משני צידיהן. עיקר חובת השרטוט הוא בספר תורה במזוזה ובמגילה. אמנם נהגו הסופרים לשרטט גם פרשיות תפילין.
[עריכה] כתיבה לשמה
על הסופר להתכוון לכתוב "לשמה" כלומר לשם ספר התורה, התפילין או המזוזה. כמו כן עליו להתכוון לכתוב את השמות הקדושים לשמם.
[עריכה] צורת האותיות
א.הכתב האשכנזי מתחלק לשני סוגים:
- כתב בית יוסף - מנהג האשכנזים.
- כתב האר"י – מנהג החסידים. שונה מכתב בית יוסף בכמה פרטים.
ב.כתב ספרדי - מנהג עדות המזרח ועדת תימן. הכתב מכונה כתב "וועליש" או כתב "מור וקציעה" כשם הספר בו הוא מתואר. הכתב האשכנזי קשה יותר לכתיבה מן הכתב הספרדי.
[עריכה] התגים
חלק מן האותיות בכתב סת"ם מעוטרות בתגים. התיוג נועד בעיקר ליפות את האותיות אם כי יש לו גם משמעות דרשנית ולפי הגמרא, רבי עקיבא היה לומד דרשות ממיקום התגים באותיות. חוסר תגים באותיות אינו פוסל את הכתב.
- מעל האותיות ג, ז, ט, נ, ע, צ, ש (הסימן:שעטנ"ז ג"ץ) יש שלושה תגים.
- מעל האותיות ב, ד, ה, ח, י, ק (הסימן:בד"ק חי"ה) יש תג אחד.
- מעל האותיות א, ו, כ, ל, מ, ס, פ, ר, ת (הסימן: מלאכ"ת סופ"ר) אין תגים.
[עריכה] כתיבה כסדרן
בתפילין ומזוזות, כל האותיות, המילים והפרשיות חייבות להכתב כסדרן, כלומר, לפי סדר הופעתן בתורה. (אין משמעות לסדר כתיבת חלקי האות עצמה).
- בתוך כל פרשה- אם נתגלתה שגיאה או אות פסולה, או נתגלה חוסר אות לאחר הכתיבה, צריך למחוק מסוף הכתב עד למקום השגיאה, לתקן ולכתוב מחדש.
- בין הפרשיות- אם נתגלתה טעות לאחר כתיבת 4 הפרשיות, ונתגלתה טעות בפרשה הראשונה, יצטרך הסופר לכתוב את כל ארבע הפרשיות מחדש או למצוא שלוש פרשות שנכתבו לאחר כתיבת הפרשה הראשונה.
[עריכה] חַק תוכות
כתוב בתורה: "וכתבתם...", ומכאן לומדים חז"ל, שהאותיות של הסת"ם צריכות להווצר על ידי פעולת כתיבה אקטיבית. לכן אי אפשר לכתוב על ידי מחיקת ההיקף של האות. פסול חק תוכות יתכן בשלושה אופנים עיקריים:
- גירוד טיפת דיו עד שתיהפך לאות.
- אם נפלה טיפת דיו לתוך האות, והאות אינה ניכרת אי אפשר ליצור את האות מחדש על ידי מחיקה.
- דמיון לאות אחרת – אם הסופר טעה וכתב ד' במקום ר' וכו', אין הוא יכול למחוק את הקו או את החיבור ולתקן בכך את האות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
הבהרה: ויקיפדיה אינה מקור לפסיקת הלכה.
