ברכת החמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ברכת החמה היא ברכה ייחודית בהלכה היהודית, אשר מברכים כשרואים את השמש בכל מחזור בן 28 שנים, כאשר לפי המסורת השמש חוזרת למקומה המקורי בבריאת העולם.

תוכן עניינים 1 הברכה במקורות 2 הברכה במנהגי ישראל 3 ההקשר האסטרונומי 4 זמנה של הברכה 5 דעות אחרות לגבי זמן הברכה 6 ראו גם 7 לקריאה נוספת 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] הברכה במקורות

הברכה מוזכרת לראשונה במדרש רבה על ספר ויקרא, שם נאמר (פרשה כג, פסקה ח):

הרואה את החמה בתקופתה, לבנה בתקופתה, כוכבים במסילותם, מזלות בסידורן ואת הרקיע בטהרתו, אומר ברוך עושה [מעשה] בראשית.

ברייתא זו הובאה בתלמוד הבבלי, שם נאמר (מסכת ברכות, נט, ב):

תנו רבנן (=שנו רבותינו): הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן - אומר 'ברוך עושה בראשית'. ואימת הוי (=ומתי קורה "חמה בתקופתה")? אמר אביי: כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע (=כל 28 שנה, כאשר חוזר המחזור ונופלת תקופת ניסן במזלו של שבתאי בערב שבין יום שלישי לרביעי).

וכך פסק הרמב"ם (הלכות ברכות י, יח):

הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור של שמונה ועשרים, שהתקופה בתחילת ליל רביעי--כשרואה אותה ביום רביעי בבוקר, מברך עושה בראשית...

עם זאת, יש שגרסו בגמרא "עושה מעשה בראשית", כחלק מן הגרסאות בויקרא רבה (אחת הגרסאות שם אף נוקטת את הלשון "עושה שמים וארץ"!). לפיכך, זוהי הברכה המקובלת כיום, במלואה:

ברוך אתה ה', אלהינו, מלך העולם, עושה מעשה בראשית.

[עריכה] הברכה במנהגי ישראל

עקב נדירותה של הברכה, נהגו בקהילות שונות לברכה ברוב עם. כך הוא מנהג יהדות אשכנז בארץ ישראל [1]:

הרואה חמה בתקופתה, מברך בשם ומלכות "בא"ה אמ"ה עושה מעשה בראשית". בערב מכריזים להשכים בבוקר לתפילת הותיקין ולברכת החמה, ושמשים מעוררים את הקהל להשכמה. מיד אחר התפילה בלחש, קודם חזרת הש"ץ, יוצאים למקומות שרואים משם את החמה כדי לברך את הברכה.

בשנת תר"א (1841) תיקן הרב ר"מ סופר טקס מיוחד לאמירת הברכה, הכולל פסוקים המדברים בשבח עשיית המאורות והשמיים, ולאחר מכן קדיש ותפילה מיוחדת:

יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו, כמו שהחייתנו וקיימתנו והגעתנו לזמן הזה לברך ברכה זו, כן תחיינו ותקיימנו ותזכנו לברכה בתקופות אחרות הבאות עלינו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך, ותזכנו לראות פני משיחך, ותקיים בנו מקרא שכתוב על ידי נביאך כאמור (ישעיהו ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים וגו'".

נהוג שכאשר ברכת החמה חלה בערב חג הפסח, י"ד בניסן (וכן יהיה בשנת ה'תשס"ט - 2009 הבעל"ט), מקהילים את הציבור לאמירת הברכה (היות ובציבור עדיף מביחיד), אך לא עושים עצרות גדולות לעניין, היות והזמן עד לביעור החמץ הינו קצר ודחוק, והציבור עלול להכשל באיסור חמץ.

כאשר חלה ברכת החמה ביום טוב (כמו למשל בשנת ה'תתפ"א - 2121, שאמורה לחול ברכת החמה ביום השביעי של חג הפסח) - מברכים גם ביום טוב, ואף אז ראוי לעשות זאת ברוב עם.

[עריכה] ההקשר האסטרונומי

הלוח העברי נדרש לבצע התאמה בין הירח לשמש. עקב כך מחושבת שנת החמה אל מול שנת הלבנה. המקור הראשון לאורכה של שנת חמה הוא שמואל בגמרא, הידוע כתקופת שמואל, ושם מוזכר כי אורך שנת חמה הוא 365 ימים ורבע. אולם, הלוח העברי למעשה לא מסתמך על קביעה זו של שמואל (מה גם שאינה מדויקת מבחינה אסטרונומית), אלא על חשבון אחר, מדויק יותר (יש המייחסים (הרמב"ם) את החשבון לרב אדא ועל כן הוא מתקרא תקופת רב אדא). על כל פנים, מאחר וחשבון זה התקבל בשלב מאוחר לשמואל, כבר נתקבעה המסורת שאת הנושאים הקשורים אך ורק לחמה, נוהגים להכריע כדעת שמואל. חשוב לציין, כי הלוח ושאר דיני מועדים, אינם מתחשבים כלל וכלל בתקופת שמואל. חישוב תקופת שמואל מתבסס על ההנחה שהמאורות נבראו בליל רביעי של בריאת העולם (בניסן), בתחילת הלילה. כך, בכל שנה חלה התקופה ביום ורבע מאוחר יותר מקודמתה, וכעבור 28 שנים חוזרת התקופה למקומה המקורי. קביעת הברכה מבוססת גם על ההנחה שצדק רבי יהושע בן חנניה במחלוקתו עם רבי אליעזר בן הורקנוס, בשאלה האם העולם נברא בניסן או בתשרי. זאת, על אף שבמקומות אחרים (לדוגמה, בתפילות הימים הנוראים), מתייחסים דווקא לתשרי כחודש שבו נברא העולם.

כפי שצוין, על אף שהברכה מתייחסת לכאורה לאירוע אסטרונומי ממשי (מיקומה של השמש), הרי שאין לה כל משמעות כזו. זאת, מתוקף העובדה שהיא מחושבת, כאמור, לפי "תקופת שמואל" הממוצעת בלבד, ולא לפי "תקופת רב אדא", המדוייקת יותר. זאת, מעבר לעובדה שלא ברורה המשמעות הממשית של "זמן תליית המאורות", לאור האסטרונומיה המודרנית, שלא לדבר על המחלוקת על כך כבר אצל התנאים.

לאור זאת, מבינים רבים את הברכה לאו דווקא כמתייחסת למאורע שמימי ספציפי, אלא כאמירה סמלית, בניסיון לקבוע זמן שבו ניתן יהיה לברך על התפעלותנו ממאורות השמיים. יש הרואים זאת כחלק מן הסמכות ההלכתית של חז"ל, שיש לקבלה גם אם הטעם לדבריהם אינו רלוונטי, כדי למנוע פריצת גדר. בנוסף, יש שהטעימו את הברכה על דרך הסוד (ראו כדוגמה את שיחת הרבי מליובביץ': [2]).

[עריכה] זמנה של הברכה

לאור תלותה של הברכה בשנת החמה בלבד, דווקא התאריך הלועזי שלה קבוע, והוא 8 באפריל (ומשנת 2100 עד 2200 - 9 באפריל, שוב כנגררת מהטעות באורך שנת החמה).

הדרך למציאת השנה שמברכים בה ברכת החמה, על פי לוח העברי, היא פשוטה: יש לקחת את התאריך העברי המלא (לדוגמה, התאריך העברי המלא בשנת 2006 הוא 5766), להחסיר 1, ולחלק ב-28. אם המספר מתחלק ללא שארית, הרי שבשנה זו יש לברך.

הפעם האחרונה שבה נאמרה הברכה היא ב-ד' ניסן ה'תשמ"א (8 באפריל 1981), והפעם הבאה תהיה ב-י"ד בניסן ה'תשס"ט (8 באפריל 2009).

[עריכה] דעות אחרות לגבי זמן הברכה

ישנן דעות אחרות לגבי הזמן בה צריכה להאמר ברכת החמה, והן מבוססות כנראה על גרסאות שלא גרסו את דברי אביי בגמרא. שריד לכך אנו מוצאים ברי"ף שלא מזכיר את דברי אביי. סידור רב סעדיה גאון ורבנו בחיי על בראשית א' יד, כותבים שיש לברך על החמה בתקופת תמוז, כלומר כאשר החמה בתוקפה. הערוך מביא בערך חמה פירוש נוסף למקובל, על פיו מברכים את הברכה כשרואים את השמש לאחר שלושה ימים מעוננים בהם לא נראתה השמש.

[עריכה] ראו גם

• ברכת הלבנה

[עריכה] לקריאה נוספת

• הרב מנחם מנדל גרליץ, ברכת החמה כהלכתה, אוריתא, ירושלים

[עריכה] קישורים חיצוניים

• הערך ברכת החמה ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר דעת