בדיקת אולטרה סאונד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

בדיקת אולטרה סאונד היא בדיקת הדמיה בעזרת אולטרה סאונד (על-קול), המשמשת להדמית איברים פנימיים, גודלם, המבנה שלהם, ופגיעות בהם.

בדיקות אולטרה סאונד נמצאות בשימוש נרחב ברפואה, בעיקר בגסטרואנתרולוגיה (רפואת הקיבה והמעיים), קרדיולוגיה (רפואת לב), גניקולוגיה (רפואת נשים) ומיילדוּת, אורולוגיה (רפואת דרכי השתן), ואנדוקרינולוגיה (רפואת מערכת ההפרשה וההורמונים), ואף בתחום ההנדסי בבדיקות לא הורסות.

בדיקת אולטרה סאונד דופלר הינה הדמיה של תנועה באיבר - בדיקה בעזרת אולטרה סאונד האם ישנה זרימה של כלי דם לאיבר הנבדק. לדוגמה: בדיקת דופלר של ציסטה, או בדיקת דופלר של כלי דם באישה בהריון, הבדיקה בודקת את זרימה הדם בחבל הטבור האם הזרימה תקינה /מוגברת/איטית. הבדיקה מתבססת על אפקט דופלר.

[עריכה] יתרונות הדמיה באמצעות אולטרה סאונד

הדמיה טובה של שרירים ושל רקמות רכות; שימושי במיוחד להתווית נקודות המפגש בין מוצקים לחללים מלאי נוזלים.
התמונות הן "בשידור חי", כך שהמפעיל יכול לבחור באופן דינמי את החתך המתאים ביותר לבדיקה ולאיתור שינויים, מה שבמקרים רבים מאפשר דיאגנוזה מהירה.
מראה את המבנה כמו גם את היבטים מסוימים של תפקוד האיברים.
לא ידועות כל תופעות לוואי ארוכות-טווח, והבדיקה עצמה גורמת אי-נוחות לנבדק רק לעתים נדירות.
ציוד הבדיקה נפוץ מאוד וגמיש יחסית; ניתן לבצע בדיקות בצד המיטה.

[עריכה] חסרונות הדמיה באמצעות אולטרה סאונד

אולטרה סאונד לא יכול לחדור דרך עצמות, ומתפקד גרוע כאשר יש אוויר בין מכשיר הסריקה לבין האיבר הנבדק. למשל, גזים במערכת העיכול עשוים להפריע לבדיקת הלבלב (עקב כך מורחים על אזור הבדיקה ג'ל או נוזל צימוד שיימנע חדירת אוויר בין האזור הנבדק לגשיש הבדיקה).
גם ללא עצמות או אוויר, עומק החדירה של אולטרה סאונד מוגבל, מה שמקשה על בדיקת איברים הרחוקים מפני הגוף, בעיקר אצל חולים שמנים במיוחד.
השיטה תלויה במפעיל. נדרשת מידה רבה של כשרון כמו גם ניסיון רב כדי להפיק הדמיות באיכות טובה ולבצע אבחונים מדויקים.

[עריכה] היסטוריה

הדמיה באמצעות אולטרה סאונד הומצאה ב-1953 באוניברסיטת לונד על-ידי הקרדיולוג אינגֶה אדלר וקרל הלמוט הרץ (בנו של חתן פרס נובל גוסטב לודוויג הרץ), שהיה סטודנט בלימודי מוסמכים במחלקה לפיזיקה גרעינית.

אדלר שאל את הרץ אם ניתן יהיה להשתמש במכ"ם כדי להתבונן אל תוך גוף האדם, אך הרץ אמר שהדבר אינו אפשרי. עם זאת, הוסיף, אולי ניתן לעשות זאת בתדרים על-קוליים. הרץ הכיר מכשירים שאפשרו בדיקת חומרים בעזרת תדרים על-קוליים, ויחדיו הם פתחו את הרעיון להשתמש בשיטה זו ברפואה.

המדידה המוצלחת הראשונה של פעילות לב התבצעה ב-29 באוקטובר 1953, בעזרת מכשיר שהושאל מחברה לבניית אוניות. ב-16 בדצמבר באותה השנה, השתמשו בשיטה לביצוע סריקה אולטרה סונית של המוח. בדיקות המיילדוּת הראשונות התבצעו בסקוטלנד.