ארתור הונגר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארתור הונגר (10 במרץ 1892 - 27 בנובמבר 1955) היה מלחין שוויצרי, שנולד בצרפת וחי חלק גדול מחייו בפאריז. הוא היה חבר בקבוצת השישה. יצירתו המבוצעת בתדירות הרבה ביותר היא, קרוב לוודאי, "פאסיפיק 231" לתזמורת, המחקה את קולו של קטר קיטור.
הונגר נודע ברבים כחובב נלהב של רכבות וצוטט כמי שאמר פעם: "תמיד אהבתי קטרים בלב ונפש. בשבילי הם יצורים חיים ואני אוהב אותם כמו שאחרים אוהבים נשים או סוסים."
ארתור-אוסקר הונגר נולד בלה-האבר, צרפת. התחיל ללמוד הרמוניה וכינור בפאריז, ואחרי תקופה קצרה בציריך, חזר לשם ללמוד אצל שארל וידור ווינסנט ד'אינדי. הוא המשיך ללמוד בעשור השני של המאה ה-20 לפני שחיבר את הבאלט Le dit des jeux du monde בשנת 1918, שנחשב בדרך כלל ליצירתו האופיינית הראשונה. בשנת 1926 נשא לאישה את אנדריאה ווראבור, פסנתרנית וחברה ללימודים בקונסרבטואר בפאריז. בת אחת, פסקל, נולדה להם בשנת 1932. להונגר היה גם בן, ז'אן-קלוד, שנולד בשנת 1926 לזמרת קלייר קרואזה.
בין מלחמת העולם הראשונה למלחמת העולם השניה, היה הונגר פורה מאוד. הוא חיבר את המוזיקה לסרטו האפי של אבל גאנס משנת 1927, נפוליאון. הוא חיבר תשעה באלטים ושבע אופרות, ואורטוריות דרמטיות שהושפעו מן הנאוקלאסיקה בנוסח איגור סטרווינסקי. האחת, "ז'אן ד'ארק על המוקד" (1935) נמנית עם יצירותיו המשובחות ביותר. באורטוריה "המלך דוד" ניכרת השפעתו של יוהן סבסטיאן באך, בעיקר בכוראל הגדול המסיים אותה.
נוסף לאופרות שכתב ביחידות, שיתף פעולה עם ז'אק איבר הן באופרה, "הנשר הצעיר" L'Aiglon משנת (1937) והן אופרטה. במהלך תקופה זו כתב גם את "ריקוד העז" Danse de la Chèvre משנת 1921 קטע חיוני ברפרטואר החליל. יצירה זו, שהוקדשה לרנה לה רוי וכתצובה לחליל בלבד, רעננה ומלאת חיים, אבל טבועה בחותם הישירות המאפיינת את כל יצירותיו של הונגר.
הונגר שמר על קשר מתמיד עם שווייץ, הארץ ממנה באו אבותיו, אבל עם פרוץ המלחמה והכיבוש הנאצי, מצא עצמו לכוד בפאריז. הוא התגייס לרזיסטנס, המחתרת הצרפתית, ובסך הכול לא הושפע מן הנאצים עצמם, שהתירו לו להמשיך בעבודתו בלי להתערב בה יותר מדי. המלחמה דיכאה אותו, אך בין תחילתה למותו, כתב את ארבע הסימפוניות האחרונות שלו (ממספר שתיים עד חמש), המבוצעות ומוקלטות לעתים קרובות.
בשנת 1929 ושוב ב-1947 ביקר בארצות הברית. הוא לקה שם במחלת לב, שממנה לא נרפא עוד עד מותו בהתקף לב ב-27 בנובמבר, 1955, בביתו שבפאריז. הוא נקבר בבית הקברות סן-וינסן ברובע מונמרטר בפאריז.
אף כי הונגר היה חבר בקבוצת השישה, יצירותיו אינן שותפות לקלילות המשועשעת ולפשטות של שאר חברי הקבוצה. לא זו בלבד, שהוא לא גילה התנגדות פעילה לרומנטיקה של ריכרד וגנר וריכרד שטראוס כיתר חברי הקבוצה, יצירותיו הבוגרות של הונגר מגלות השפעה ברורה של יצירותיהם. על אף ההבדלים בסגנונותיהם, הוא וחברו לקבוצת השישה, דריוס מיו, היו ידידים קרובים, מאז לימודיהם בצוותא בקונסרבטואר של פאריז. מיו הקדיש את חמישיית המיתרים הרביעית שלו לזכרו של הונגר.
דמותו של הונגר מונצחת כיום על שטר הכסף בן 20 פרנק שוויצריים.
