אינדיום

אינדיום הוא יסוד רך, כסוף-לבן שניתן להתיכו בקלות. מבחינה כימית הוא דומה לגליום ולאלומיניום ומבחינת מראה הוא דומה לאבץ. תכונה יוצאת דופן של אינדיום היא הרדיואקטיביות של האיזוטופ השכיח ביותר שלו. איזוטופ זה מתפרק התפרקות בטא ודועך לבדיל עם הזמן.

[עריכה] שימושים

השימוש הנרחב הראשון שעשו באינדיום היה במיסבי מנועי מטוסים בזמן מלחמת העולם השניה. לאחר מכן, גברה הדרישה לאינדיום בעקבות יישומים חדשים שלו, מהם:

לאינדיום יישומים בתעשיית המוליכים למחצה, למשל שינוי תכונות הגרמניום בתהליך ייצור טרנזיסטורים.
האינדיום משמש לציפוי מסכי LCD.
לאינדיום שימוש בסגסוגות בעלי נקודת היתוך נמוכה. סגסוגת שמכילה 24% אינדיום ו-76% גליום נוזלית בטמפרטורת החדר.
בייצור מראות יש לאינדיום ייתרון על כסף מכיוון שהוא עמיד יותר בפני קורוזיה, ובכך נמנעת תופעת ההשחרה.
אינדיום משמש כמסנן אור במנורות נתרן.

[עריכה] היסטוריה

אינדיום (מקור השם במילה האנגלית "Indigo" שמשמעותה כחול כהה) התגלה על ידי פרדיננד רייך (Ferdinand Reich) ועוזרו תיאודור ריכטר (Theodor Richter) ב-1863 כשבחנו מחצבי אבץ עם ספקטרוגרף בחיפוש אחר היסוד תליום. אינדיום בודד על ידי תיאודור ריכטר בשנת 1867.

[עריכה] צורה בטבע

אינדיום מופק בעיקר משאריות מחצבי אבץ, אך ניתן להפיקו גם ממחצבי מתכות כמו ברזל, עופרת ונחושת. הדרישה לאינדיום בעקבות יישומיו במסכי LCD גברה וכך עולה גם מחירו (בשנת 2005 עלה קילוגרם אינדיום 900 דולר, לעומת שנת 2002, שמחירו עמד על 94 דולר לקילוגרם).

עד שנת 1924 הופקו גרמים בודדים של אינדיום טהור. אינדיום נמצא בכדור הארץ בריכוז של 0.1 חלקיקים למיליון (ppm), כמעט כמו כסף.

קנדה היא מפיקת האינדיום המובילה בעולם ובשנת 1997 הפיקה יותר מ-31.1 טון.

[עריכה] אמצעי זהירות

אינדיום מתכתי טהור לא נחשב רעיל. לעומת זאת, תרכובות אינדיום עלולות להיות רעילות ובחשיפה ממושכת לגרום לתופעות לוואי שונות. דוגמה לתרכובות רעילות: InCl₃ והתרכובת InP שנחשבת רעילה ומסרטנת.