אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק באוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. לערך העוסק באוטו הראשון מלך יוון, ראו אוטו הראשון מלך יוון.

אוטו בנצחונו על ברנגר

אוטו הראשון (הגדול) (23 בנובמבר 912 - 7 במאי 973), בן היינריך הראשון ומתילדה מרִינְגֶלְהֵיִם, מלך הגרמנים, דוכס סקסוניה וקיסר האימפריה הרומית הקדושה הראשון (בעוד שקרל הגדול נמשח לקיסרות בשנת 800, ממלכתו התפלגה לנוכח ויכוחי ירושה בין יורשיו, ואחר ההתנקשות בברגנר מפריולי בשנת 924, התואר הקיסרי התפנה לכ-40 שנים).

[עריכה] שלטונו המוקדם

אוטו ירש את אביו כמלך הגרמנים בשנת 936. הוא הסדיר את מקום הכתרתו לאאכן, בירתו הישנה של קרל הגדול. בהתאם לכתביו של ההיסטוריון הסקסוני, וידוקינד איש קורביי, בטקס הכתרתו שימשו ארבעה מדוכסי ממלכתו כמשרתיו האישיים. ארנולף הראשון מבוואריה כאדון אורוותיו, הרמן משווביה כשר משקיו, אברהרד השלישי מפרנקוניה כדייל וגילברט מלוריין כחצרן.

בשנת 938, נתגלתה רצועת כסף עשירה, ברמלסברג שבסקסוניה. מחצב זה עתיד היה לספק את מקור הכסף, נחושת ועופרת של אירופה למשך 200 השנים הקרובות. עושר מחצבי זה תמך ומימן את פעולות אוטו, לאורך שלטונו.

אוטו הגדול

שלטונו המוקדם של אוטו אופיין בסדרה של מרידות דוכסים. בשנת 938, אברהד, דוכס בוואריה החדש, סירב להישבע אמונים לאוטו. כאשר אוטו הדיחו לטובת דודו ברטולד, מרד אברהד מפרנקוניה יחד עם חלק מאצילי סקסוניה, שדרשו להדיח את אוטו לטובת אחיו למחצה, טאנקמר. בעוד שאוטו הצליח להדוף ולהרוג את טאנקמר, המרד נמשך לאורך השנה העוקבת, כאשר גילברט דוכס לוריין נשבע אמונים ללואי הרביעי, מלך צרפת. בינתיים, אחיו הצעיר של אוטו, היינריך, קשר קשר עם הארכיבישוף של מיינז לשלוח בחייו. המרד פסק בשנת 939, עם נצחון אוטו בקרב אנדרנך, היכן שדוכסי פרנרוניה ולוריין נהרגו. היינריך נמלט לצרפת, ובתגובה תמך אוטו באיג הגדול במערכתו נגד הכתר הצרפתי, אולם בשנת 941 אוטו והיינריך פויסו בידי אימם. בשנה העוקבת אוטו פרש מצרפת אחר שלואי הכיר בריבונותו על אזור לוריין.

כדי למנוע מרידות נוספות, אוטו מינה את בני משפחתו הקרובים לכל הדוכסויות הגרמניות החשובות. הוא השאיר בידיו את דוכסות פרנקוניה, ובשנת 944 מינה את קונרד האדום, שמאוחר יותר נשא את ביתו ליוטגרד, לדוכסות לוריין. בינתיים אירגן את נישואי בנו ליוטדולף לאידה, בת הרמן משווביה, בכך ירש את דוכסותו אחר מותו, בשנת 947. ארגון דומה הביא להורשת דוכסות בוואריה להיינריך.

[עריכה] המערכה באיטליה ומזרח אירופה

אחר יצוב שליטתו על הדוכסויות פנה למדיניות חוץ תקיפה יותר, מונע על ידי האידאל של אימפריה שלמה, כזאת של קרל הגדול. בעת ההיא איטליה נפלה לתוהו פוליטי. בעשורים האחרונים נאבקו על השליטה באיטליה ברנגר מפריולי ורודולף השני מבורגונדי התחתונה. אחר מות ברנגר והשתלטות רודולף על איטליה החל מאבק נוסף בין רודולף להוגו, שליט ברוגונדי העליונה. הוגו זכה לנצחון על רודולף, אך שלטונו לא האריך ימים, נוכח התנגדות ברנגר מאבריה לסמכותו. ברנגר מאבריה הכריז על עצמו כמלך איטליה, אך ההמונים בחרו לתמוך באישה לתואר המלכותי, אדלאיד מאיטליה, בת רודולף השני. ברנגר חטף את אדלאיד וכפה את נישואיה לבנו, אדלברט, כדי לתת סמכות למלכותו. אדלאיד ברחה לקנוסה וביקשה את התערבות גרמניה. ליוטדולף והיינריך פלשו באופן עצמאי לאיטליה, בניסיון לנצל את המצב. אולם אוטו עצר את תקוותיהם כאשר פלש לאיטליה בעצמו (951). אוטו הכריח את ברנגר להשבע לו אמונים, ולנוכח אלמנותו משנת 946, נשא את אדלאיד.

נישואים אלו עודדו מרד נוסף. כאשר אדלאיד ילדה בן, ליוטדולף חשש למקומו כיורש לכס הגרמני. לכן, בשנת 953, מרד עם קונרד האדום והארכיבישוף ממיינז. למרות שבתחילה הצליח אוטו לזכות מחדש בכוחו בלוריין, נתפס בהתקפה על מיינז, ועד השנה הבאה המרד פרץ לכל אורך הממלכה. אך ליוטדולף וקונרד שגו בחבירתם למדיארים. פלישות מדיאריות נרחבות בדרום גרמניה, בשנת 954, הכריחו על נסיכי גרמניה להתאחד, ותחת הסכם איורסטדט הופשטו מנהיגי המורדים מתואריהם; אוטו הוחזר למקומו. בשנת 955 הדף את הכוחות המדיאיריים בקרב לכפלד, סמוך לאוגסבורג הנצורה.

[עריכה] מדיניות פנים

חלק מפתח במדיניות הפנים של אוטו היה חיזוק מעמד הכנסייה, בעיקר מעמד הבישופים וראשי המנזרים, על חשבון האצולה החילונית. אוטו תרם לבישופויות ולמנזרים חלקות אדמה רחבות, אשר עליהן לשלטון החילוני לא היו זכויות מיסוי, או תחום שיפוטי. במקרה מוקצן, לאחר הפשטת קונרד האדום מתוארו, הוא מינה את אחיו ברונו, כבר הארכבישוף של קולון, כדוכס לוריין החדש. על שטחים שכבש מהונדים ועמים סלאויים אחרים, בגבולותיו המזרחיים, הוא ביסס בישופויות חדשות.

קבר אוטו, קתדרלת מגדבורג

היות שאוטו היה אחראי למינוי הבישופים, הרפורמות הללו חיזקו את השלטון המרכזי, והשכבות העליונות בכנסייה הגרמנית חלק ממערך הביורוקרטי הגרמני. מאבק בין יורשיו של אוטו לכנסייה הנוצרית, לנוכח התחזקות האפיפיורות, לבסוף יביא להפיכת ריכוז הסמכות הגרמני.

[עריכה] התואר הקיסרי

בשנות ה-960 המוקדמות, נפלה איטליה בשנית לתוהו, כאשר ברנגר כבש את אדמות האפיפיורות הצפוניות. האפיפיור יוהאנס השנים עשר פנה לאוטו לעזרה. אוטו חזר לאיטליה ב-2 בפברואר, 962, והוכתר בידי האפיפיור כקיסר. עשרה ימים לאחר מכן נחתמה ה'דיפלומה אוטוניאנום', בה הבטיח הקיסר לשמור על עצמאות אדמות האפיפיורות. אחר שיצא מרומא וכבש מחדש את השטחים המדוברים מברנגר, האפיפיור החל חושש עקב כוחו של אוטו. על כן שלח שליחים למאדיארים ולאימפריה הביזנטית כדי ליצור ברית נגד אוטו. בנובמבר 963 שב אוטו לרומא וכינס את מועצת גדולי הכנסייה, שהדיחה את יוהאנס והכתירה את ליאו השמיני, בעת ההיא הדיוט, כאפיפיור. כאשר עזב הקיסר את רומא, לעומת זאת, החלה מלחמת אזרחים בין תומכיו לבין תומכי יוהאנס. יוהאנס חזר למקומו הקודם, ונידה את כל מי שהדיחו. ביולי 964 שב אוטו לרומא ושם הדיח את בנדיקטוס השני (לאחר שיוהאנס מת חודשיים לפני כן). בעקבות אירוע זה, הוציא הקיסר מתושבי רומא הבטחה כי לא יבחרו אפיפיור ללא אישור קיסרי.

אוטו לחם באופן כושל בדרום איטליה במספר מקרים משנת 966 לשנת 972. בשנת 972 הכיר הקיסר הביזנטי בתוארו של אוטו, והסכים לנישואים בין בן אוטו, אוטו השני, לבין אחייניתו תאופאנו. לאחר מותו בשנת 973, נקבר לצד אישתו הראשונה, אדית מווסקס, בקתדרלת מגדברג.